דו"ח טכנולוגי: מתקפת הבאזז הגדולה מגיעה
אפל מתחילה בהפצצת שמועות עצומה והבלוגוספירה הטכנולוגית נכנסת לסחרור, לא רק משתמשי אייפון לוקים ב"תסמונת סטוקהולם", סן פרנסיסקו רוצה להזהיר מפני סרטן בסלולר, ומשפחה לא מצליחה להסיר השמצות נגדה מהרשת
כולם לבונקרים, עכשיו!
כל מה שאפשר לומר בבטחה הוא שאפל שכרה, כנראה, מקום לערוך בו אירוע כלשהו ב-26 בינואר. הבלוג של הפייננשייל טיימס דיווח על כך, אבל ניסיונות לאשר את הידיעה מצד אתר הכנסים נכשלו.
אבל זה הספיק להכניס את הבלוגוספירה הטכנולוגית - שהסטנדרטים שלה, מתחוור משבוע לשבוע, נמוכים יותר משחשבנו - לסחרור. שוב הציץ ראשה של המפלצת המיתולוגית ההיא, הטאבלט של אפל, וכולם נשבעים שהפעם, בניגוד ל-233 הפעמים הקודמות (השמועות על הטאבלט מופיעות בתדירות קבועה מאז 2002) זה הדבר האמיתי. יש בלוג שדיווח ש"מקור אמין במיוחד" אמר לו שיש טאבלט ושהיא תוצג בינואר, יש בלוג אחר שדיווח ששורה של מפתחי אפליקציות התבקשו להכין גרסה גדולה יותר של האפליקציות שלהם, ויש שמועה שאומרת שאפל תוציא גרסה חדשה של האייפון ביוני. זה כנראה נכון; היא עשתה את זה בקביעות מאז 2007. ברכות לרוכשים הישראלים החדשים של אייפון; זה שלכם יתיישן בתוך חצי שנה, לא שנה.
אפל, כמובן, שומרת על שתיקה. למה להרוס את המיסטיקה כשכל מיני אידיוטים מועילים יוצרים את הבאזז בשבילך? אז הנה תזכורת: רוב מוחלט של שמועות אפל – וכל שמועות הטאבלט – התבדו עד כה. בלי יוצא מן הכלל, השמועות הגיעו מ"מקורות אמינים", שאם לא כן לא היה מי שיפרסם אותן. היסטריית טאבלט שכזו חווינו כבר לפני חמישה חודשים, וכלום לא קרה. יתר על כן, המשטרה החשאית הפנימית של אפל מפיצה שמועות שקריות, כדי לעלות על מדליפים. ה"מקור האמין" של הבלוגים האלה הוא כנראה איש השטאטזי של אפל, שלמדה מהשירותים הסובייטים איך להפיץ ידיעות כזב.
בקצרה, כשתגיע האיי-וויי (תרגום צולע לתווית ה-iFlop שכבר הודבקה לטאבלט), נדווח עליה. עד אז, שקט שיהיה פה.
ונעבור לבשורה טובה, או לפחות נחמת עניים, למכורי האייפון: אתם לא לבד. אנו חשים את כאבכם.
"תסמונת שטוקהולם" לא מוגבלת לאייפון
זעקות שבר עלו לפני כשבועיים מכיוון הפנאפלים, לאחר שחברת המחקר הדנית סטראנד מצאה כי הם לוקים בגרסה מסוימת של "תסמונת סטוקהולם". זו, כידוע, היא התסמונת שבה לוקים מדי פעם בני ערובה, המתאהבים בשובים שלהם. סטראנד מצאה כי משעה שכבל עצמו הפנאפל לאייפון, הוא מוצא עצמו מחויב רגשית להגן עליו, על אפל, ועל מדיניותה של החברה. אחרי הכל, הוא השקיע כל כך הרבה.
זה כנראה נכון, אבל סטראנד איננה מדייקת כאן: אין ספק שהמקרה של משתמשי האייפון הוא חריג בעוצמתו, אבל התסמונת ניכרת – אומר הגארדיאן – בכל מי שנקשר רגשית לגאדג'ט כלשהו. בשלב מסוים, ייאלץ בעל הגאדג'ט להתמודד עם העובדה שהמכשיר שלו, אפעס, כושל בתחום מסוים. בהרבה מקרים, יעביר המשתמש את האשמה אל עצמו – המכשיר לא עובד כי הוא מטומטם מכדי להפעיל אותו. מאחר שאנחנו לא רוצים להרגיש אשמים, התוצאה היא הגנה לוהבת על המכשיר.
בעלי אייפון. לא רוצים להיות היחידים צילום: גלעד קוולרציק
זה לא מוגבל לגאדג'טים, כמובן. כל דבר שאדם מושקע בו, כספית ורגשית, משפיע על תפיסתו. אחת התופעות שזיהו חוקרים היא של אנשים שנפלו במלכודת – למשל, עוקץ ניגרי – שמשכנעים אחרים ליפול בה גם הם; הם לא רוצים לצאת הטיפשים היחידים. התופעה הזו, למשל, יכולה להסביר מיסיונרים סיינטולוגים – אלה מהם שאינם מקבלים משכורת ישירה מהכת.
ומהסרטן המטאפורי הזה, לסרטן ממשי יותר.
רעל ליד האוזן
עיריית סן פרנסיסקו מודאגת מהאפשרות שסלולרים גורמים סרטן, והיא צפויה לדון בכך במהלך חודש ינואר הקרוב. ועדת הסביבה של העירייה תדון בשמונה המלצות באשר לפליטת קרינה ממכשירים סלולריים, וראש העיר גייווין נוסום צפוי להעלות להצבעה תקנה, הקובעת כי משווקי המכישרים יצטרכו להציג במקום בולט מידע על הקרינה שהם פולטים.
שווה את הסיכון? המחשה צילום: בלומברג
סן פרנסיסקו לא לבד. כבר ציינו כאן את עדותה של ד"ר סיגל סדצקי מאוניברסיטת תל אביב, שאמרה בספטמבר לוועדה של הסנאט האמריקאי, ומאוחר יותר גם בדיון בכנסת, כי מצאה קשר בין סרטן כבד ובין שימוש בסלולר, אם כי לדבריה לא מצאה ראיה מכרעת לכך. עם זאת, היא ציינה באותה הזדמנות שגם קשר מובהק בין הפצצה גרעינית ובין סרטן הדם נמצא רק בשנות השישים, כ-20 שנים לאחר הפצצתן של הירושימה ונגסקי, וקשר מובהק בין הפצצה גרעינית וגידולים סרטניים במוח נמצא רק בשנות התשעים – חמישים שנה לאחר מעשה.
אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו רוצים לחכות 50 שנה כדי להגיע למסקנה, מערש הדווי שלנו, שאולי בעצם זה לא היה כדאי. מחקר של האו"ם, שפרטים ראשוניים ממנו פורסמו באוקטובר, מצא קשר מובהק בין שימוש בסלולר ובין כמה סוגים של סרטן, ביניהם סרטן המוח. חבר הכנסת אופיר פינס כבר האשים בפירוש את חברות הסלולר בכך שהן עושות לא מעט כדי להסתיר את הבעיה. אולי כמה תביעות ייצוגיות בסדר הגודל שחטפו חברות הטבק יגרום להן לחשוב שוב.
נבל ברשות התורה
האתר Ripoff Report (אין קישור, שילכו לחפש את החברים שלהם) מתהדר בכך שהוא לעולם איננו מסיר פרסומים שעלו בו. זה מין עיקרון גיקי-אנרכיסטי שכזה. הוא הורס למשפחה שלווה את החיים.
מעשה שהיה כך היה. שרץ קטן בשם ג'וזף וויליאמס נשא את מייגן בלוקוביץ ב-1992. היא התגרשה ממנו לאחר, בין השאר, אלימות מצד הגברבר. וויליאס אסף את עצמו למדינת אורגון, ומשם הוא החל להשמיץ את מייגן והוריה באמצעות שלל אתרים.
בין השאר, הוא טען שאביה של מייגן, דיוויד, אילץ את כל ילדיו לקיים איתו יחסי מין; שהמשפחה מהווה סכנה לילדיה של מייגן; שאחותה ליסה היא "חלאה, אלכוהוליסטית, נוכלת, שקרנית כפייתית וגנבת", כמו גם "לסבית נושאת מחלות". כל אלה מופיעים בבקשה ששלחה משפחת בלוקוביץ לבית המשפט, כשדרשה צו שיסיר את פרסומי הדיבה.
השופט נתן צו, והמשפחה עברה אתר-אתר והסירה את הפרסומים. Ripoff Report, צדקן שכמותו, מסרב. השופט, מצידו, מסרב לקבוע שהצו המקורי תקף כלפי Ripoff Report, משום שהאתר לא צוין כנתבע ולא היתה לו אפשרות התגוננות. צודק.
ובינתיים, התוצאה הראשונה לשם המשפחה בלוקוביץ' בגוגל היא ההשמצות של וויליאמס. אולי הגיע הזמן לתביעת דיבה של ממש, שתרושש את וויליאמס וגם את צדקני Ripoff Report.
קצרצרים
בשורה רעה לחולמים על תקיפת איראן: הפנטגון הודיע כי הפצצות חודרות הבונקרים החדשות שלו, שאמורות להיות הדבר האחרון תרתי משמע בחיסול מתקנים תת קרקעיים, לא יהיו מוכנות לפעולה לפני דצמבר 2010, במקרה הטוב. המדובר בעיפרון פלדה במשקל 14 טונות, שמופעל על ידי מטען חבלה קליל במשקל 2.5 טונות. התוצאות הן בדרך כלל סוף הדרך, לפחות של הבונקר ויושביו. העיקרון עצמו איננו חדש – השתמשו בו כבר הבריטים בהפצצת הסכרים המפורסמת ב-1943 (יש גם בעברית) – אבל הבעיה היא להתאים את הפצצה האימתנית למפציץ החמקן B-2. הלז סובל גם כך מבעיות – הוא וגשם לא מסתדרים.
פושע נמלט בריטי כנראה חושב שהוא ג'ק המרטש, כי הוא משחק מחבואים עם המשטרה. המרטש שלח, כידוע, כמה מכתבים עליצים לשוטרים המתוסכלים שרדפו אחריו. הידוע שבהם הוא פואמה קצרה:
I'm not a butcher, I'm not a Yid,
Nor yet a foreign Skipper,
But I'm your own light-hearted friend,
Yours truly, Jack the Ripper."
קרייג לינץ', שהורשע בפריצה בנסיבות מחמירות ונמלט מהכלא, לא באותה הליגה, אבל הוא התחליף של הדור הדיגיטלי: הוא שולח למשטרה קריצות ורמיזות על מיקומו בדף הפייסבוק שלו. יש לו גם נשמה פואטית: הוא מתאר את עצמו כ"אנחנו נצחק ביחד אבל זה ייגמר בבכי. כך זה תמיד נגמר". יש לו 199 "חברים", ועוקבים אחריו, יש להניח, גם כמה שוטרים מתוסכלים. אני לא מגיד עתידות, אבל אני חושב שזה אכן ייגמר בבכי. ובכמה סימנים כחולים.
ואם אנחנו כבר בגזרת הפשע המקוון, אנטוני סטנסל מסתכל מקרוב על 50 שנות מאסר. וזה עוד המצב הטוב, אחרי שהתביעה ויתרה על סעיפים שהיו יכולים לזרוק אותו לכלא ל-200 שנה. סטנסל, נזכיר, הוא השרץ הקטן שהתחזה לבחורה, שכנע צעירים מבני שכבתו לשלוח לו תמונות עירום של עצמם, ואז סחט אותם לקיום יחסי מין תוך איום בפרסום התמונות. להגנתו טוען סטנסל שהוא סובל מדכאון. נקווה שהמושבעים יגיעו לדיון כשהם עצבניים במיוחד, ויתנו לו סיבה אמיתית לדיכאון.
ועדיין בתחום הפשיעה: הרשויות באיטליה החליטו שלא לצאת למסע צנזורה נרחב כנגד אתרי תמיכה במאסימו טרטליה, הברנש שהטיח פסלון משונן של קתדרלת מילאנו בפרצופו של ראש הממשלה ברלוסקוני ופצע אותו. מספרם של אתרי התמיכה בטרטליה גדול למדי, והאירוע נתפס כמשונה יותר ויותר – במיוחד לאחר שברלוסקוני הודיע אמש שהוא מוחל לטרטליה.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
