דו"ח טכנולוגי: תעלומת המיילים האבודים
נמצאו 22 מיליון מיילים נעלמים של משטר בוש מתקופת הפלישה לעיראק, מיקרוסופט מסתבכת בגניבת קוד תוכנה, מקרה בוחן לפרטיות עובדים מגיע לבית משפט בארה"ב, וטוויטר ככלי למדידת רעידות אדמה
בעקבות האוצר האבוד
בכמה מקומות בטקסס כנראה שלא ישנו טוב הלילה: צוות טכנאים של הבית הלבן הצליח למצוא אוצר קטן, 22 מיליון מיילים של משטר בוש ש"אבדו". מדובר במיילים מהתקופה הקריטית של תחילת 2003, כלומר - ממש לפני הפלישה לעיראק.
מיילים נוספים עדיין חסרים, אבל זו חתיכה די גדולה שהחיפוש אחריה נמשך כבר שנים. בעקבות שורה של פרשות פליליות, כמו חשיפתה של סוכנת הסי.איי.איי ואלרי פליים לאחר שבעלה חשף את ההונאה של הבית הלבן בטענה שעיראק רכשה אורניום, הוגשו בקשות FOIA (החוק האמריקאי המאפשר לאזרח לקבל מידע פנימי של הממשל בנושא מסוים) לחשוף את התכתובות הפנימיות של הבית הלבן בנושא, ובשורה של נושאים אחרים הקשורים לעיראק. וראו זה פלא – דווקא המיילים של התקופה הזו לא נמצאו.
בוש. מה מסתתר ב-22 מיליון מיילים? צילום: בלומברג
עכשיו יעברו המיילים תהליך ארוך של ארכוב, וככל הנראה הם לא ייחשפו לציבור עד 2014 – אלא אם, כמובן, יהיו בקשות FOIA שינקבו בהם כמקור אפשרי. וזה מה שהולך לקרות. לטענת בכירים בארכיון הביטחון הלאומי, הבעיה היא בכך שהמיילים לא "תויגו" כיאות. משטר בוש היה מודע לחובתו החוקית לשמור את המיילים האלה היטב, ולספק אותם על פי דרישה, והוא ניסה שורה של טריקים כדי להימנע מכך, כך למשל לשלוח מידע קריטי שלא באמצעות כתובות דואר של הבית הלבן, ואחר כך לטעון שחוקי הארכוב אינם חלים על כתובות המייל הללו, שהן לכאורה "פרטיות". ככה שלדרוש מאיתנו להאמין ש-22 מיליון מיילים נעלמו בגלל טעות תיוג, זה קצת יותר מדי.
קשה להאמין שפרנואידים מדופלמים כמו דיק צ'ייני יכתבו מידע מרשיע דווקא במייל. זה נשמע יותר מדי כמו נבל ג'יימס בונדי רשלני במיוחד. אבל כבר למדנו שהחבר'ה האלה לא כל כך חכמים כמו שהם נראים, ובהתחשב בכך שמידע מודיעיני שגוי שהגיע מישראל היה בין הגורמים לפלישה (זוכרים את "העולם יעמוד נדהם כשייחשף מה יש לסדאם חוסיין" של עמוס גלעד?), אולי רצוי שגם בקריה ייכנסו לכוננות ספיגה.
ואם כבר ממשל ומיילים...
מה גבולות הפרטיות של העובד?
האם מותר למעסיקים לחפש בחפציהם של עובדיהם? שאלה בעייתית. האם מותר להם לחטט במיילים ובמסרונים שלהם? שאלה בעייתית עוד יותר. מה אם הסלולריים וכתובות המייל שייכות לחברה? פה זה נהיה יותר ברור: כנראה שכן.
אבל מה קורה במקרה שהמעביד שלך הוא גם הממשלה? מתי הופך חיפוש מצד המעביד, שבדרך כלל הוא מותר, לחיפוש מצד הממשלה, שבדרך כלל מצריך צו? מקרה מסובך כזה עולה כעת לדיון בפני בית המשפט העליון האמריקאי, ואף שהפסיקה צפויה להיות צרה, היא עשויה להשפיע על זכויות דיגיטליות רבות.
מעשה שהיה כך היה. יש עיר בקליפורניה ואונטריו שמה – להבדיל ממחוז אונטריו שבקנדה – ולמפקד יחידת הימ"מ שלה היה כלל: היחידה העניקה ביפרים לצוות הימ"מ שלה, העניקה להם פטור מתשלום על שימוש בו עד 25,000 תווים בחודש, והבטיחה להם שפרטיותם תישמר. המחלקה גם התירה להם להשתמש במערכות התוכן שלה "לשימוש פרטי מוגבל" – אבל לא ברור אם זה חל גם על הודעות ביפרים.
חשדו של מפקד היחידה התעורר בשל חריגה בשימוש של אחד השוטרים בביפר, והוא הורה לבדוק את תוכן ההודעות של השוטר, סמל ג'ף קוואון. אבוי: רק 57 מתוך 450 ההודעות שהגיעו אל קוואוון בחודש מסוים ב-2002 היו הודעות רשמיות, ובין השאר היו רבות שהכילו תוכן מיני מובהק.
קוואוון תבע את המשטרה על חיפוש לא חוקי במסרונים שלו, חיפוש שלא לווה בשום צו של בית משפט, ובית משפט מקומי קיבל את טענתו ומצא שלקוואון היתה סיבה לצפות לפרטיות המסרונים שלו, אף שמפקד היחידה חרג מסמכותו. העיר מערערת, והיא טוענת שעצם הרעיון של פרטיות במסרונים במכשיר ממשלתי הוא מופרך, ושיתר על כן – הפסיקה מעניקה לכל קצין יכולת לנפנף את המדיניות הרשמית של העיר ולעשות ככל העולה על רוחו.
זו תהיה פעם ראשונה שבה יצטרך בית המשפט העליון לפסוע בשדה המוקשים של החיכוך בין התקשורת המודרנית ובין הפרטיות. השופטים, מלמד הניסיון, צפויים לעשות הכל כדי שהפסיקה שלהם תתפס כרלבנטית רק למקרה החריג הזה, ולא לכלל המקרים; אבל, מטבע הדברים, הפסיקה הזו תהיה תקדימית.
אבוי לפאדיחה
מיקרוסופט היא אחת החברות שלוקחות ברצינות את נושא הפיראטיות, בין השאר משום שהתוכנות שלה הן בין הגנובות ביותר בעולם. לפני כשנה, למשל, היא פתחה במסע אנטי-פיראטי נרחב בסין.
כך שכאשר נאלצה מיקרוסופט להודיע אתמול (ב') שהיא משעה את שירות המיקרו-בלוגינג הסיני שלה, Juku, זה כנראה כאב מאוד. ג'וקו הוא חלק מ-MSN הסינית, הוא נמצא בבטא פומבי למדי – וחברה קנדית בשם Plurk האשימה את מיקרוסופט אתמול בבוקר בכך שמשהו כמו 80% מהקוד שלו נגנב ממנה.
תחילה הגיבה מיקרוסופט להאשמות של Plurk בכך שהיא לא מכירה את הנושא ושהיא תבחן את המתרחש, אבל מהר מאוד היא קלטה שיש לה כאן אסון יח"צ, מה גם שעיתונות הטכנולוגיה הרבה פחות סלחנית כלפיה מאשר כלפי אפל או גוגל, והודיעה על השעיית השירות. לדבריה, האחריות לתקלה – אם אפשר לכנות כך גניבה של 80% מהקוד – נופלת על כתפיו של ספק צד שלישי, ראשים ייערפו וכו'. העיכוב בתגובתה, לדבריה, נבע מכך שכאשר קיבלה את התלונה הראשונה, בסין עדיין היה לילה.
אשר ל-Plurk, ההנהלה שלה אמרה שהיא שוקלת את צעדיה, מה שנשמע דומה באופן חשוד ל"שלמו לנו דמי לא יחרץ". כנראה שהם יקבלו.
מה היה הבום הזה?
מדענים החלו לעשות שימוש בלתי צפוי בטוויטר: להסיק ממנו את מידת העוצמה של רעידות אדמה, כמו גם את הנזק שהן גורמות.
המדענים, ממכון הסקר הגיאולוגי של ארה"ב, יצרו אפליקציה שמודדת את מספר הציוצים שנשלחו בעקבות רעידת אדמה עם העוצמה של הרעידה כפי שהיא נרשמה בסולם ריכטר, ומסתבר שיש התאמה. רעידות אדמה בלתי מורגשות מניבות מעט ציוצים יחסית, רבים מהם בנוסח "עוד מישהו הרגיש רעידת אדמה?". בעיטה רצינית של פוסיידון, מצד שני, מביאה ים של ציוצים, רבים מהם היסטריים וקצרים, נוסח "העלפ!".
טוויטר. עכשיו גם בשימוש הגיאולוגים איור: יונתן וקסמן המדענים מציגים לראווה גרף שמדגים את הרעיון: רעידה חזקה, היסטריה בטוויטר; רעידה קלה, עניין מנומנם. שזה נחמד, אבל למה זה טוב? או. הרעיון הוא לתת לצוותי הצלה תמונה כללית של עוצמת ההלם האנושי – לציין על מפה את מקורו של כל ציוץ, ולשלוח את תוכנו לאנשי ההצלה. המשמעות: אם הספרייה שלך קברה אותך בחיים, ובידך החופשית אתה שולח קריאת מצוקה שמסבירה את המצב, הציוץ שלך יגיע לידיים הנכונות.
הבעיה, והיא זמנית, היא שרוב הציוצים נותנים מידע כללי בלבד, כמו "אזור סאן פרנסיסקו", ורק כשני אחוזים מספקים נתוני GPS מדויקים. אבל בכיוון ובקצב שבו נעים הסלולרים ושאר הגאדג'טים, זו בעיה שתפתור את עצמה.
קצרצרים
בעוד שברפובליקה מסוימת לחופי הים התיכון עדיין נאבקים ברשת הסלולר מהדור השלישי, סקנדינביה עשתה צעד נוסף בדרך להפיכתה ליפן של צפון אירופה: חברת התקשורת TeliaSonera השלימה את הכנותיה לקראת פרישת רשת דור רביעי בנורבגיה ובשבדיה. מדובר בגלישה במהירות אגדתיות. אף סלולר שקיים בשוק לא תומך בכך, כמובן, אז בינתיים יסתפקו הסקנדינבים קשי החיים בלפטופ ובמודם סלולרי, שיכול להגיע למהירות הורדה של 100 מגה-ביט לשנייה.
זה לא בהכרח דבר חיובי, כפי שלמד על בשרו טד אסטריחה מסאן פרנסיסקו: הוא נתן לבן שלו להשתמש בסלולרי שלו, ובן ה-13 בלע במהלך חודש 1.4 ג'יגה-בייט של מידע. מאחר ולאסטריחה לא טרח לארגן לעצמו חבילת תוכן, ורייזון חייבה אותו על כל ביט וביט. התוצאה: חיוב של יותר מ-20,000 דולר, שוורייזון נסוגה ממנו כשהסתבר לה שאסטריחה, כשהתאושש, הרים טלפון לכל כלי תקשורת אפשרי.
אחד מתופעות הלוואי הפחות סימפטיות של מסכי הטלוויזיה השטוחים – להוציא פשיטת הרגל הלאומית המובנת מאליה – היא מותם של ילדים. כמסתבר, מאז שהמסכים השטוחים הפכו ללהיט, כך גם הגעתם של ילדים לחדרי מיון, אחרי שטלוויזיה נפלה עליהם. הבעיה בדרך כלל איננה המסכים השטוחים עצמם, אלא הטלוויזיות הישנות, שמועברות אחר כבוד לחדרי משחקים, ושאינן נתמכות כיאות. אבל, מה לעשות, הקדמה דורשת מחיר, ואם זה מה שצריך כדי לבצע את המעבר לחברה שטוחת מסך, נחרוק שיניים ונשלם אותו.
יש הרבה מאוד דוברי ערבית אבל מעט מאוד תוכן מקורי בשפה זו, במיוחד ברשת. מחקר של האו"ם שיצא בתחילת העשור שספרד מוציאה יותר ספרים מאשר כל העולם הערבי כולו. מצרים מנסה לשנות את המצב, וכעת היא מעלה לרשת את הארכיונים הלאומיים שלה, משום שהיא כנראה חושבת שזה חומר מרתק. ממשלת מצרים כבר רשמה לעצמה את שם הדומיין (בערבית) .misr, שפירושו "מצרים".
טענותיה של AT&T כנגד משתמשי האייפון, שסיקרנו בשבוע שעבר, העלו לכמה מהם את הסעיף, והם החלו בקמפיין – בעידוד הנמרץ של סטיב ג'ובס המזויף – שנקרא "מבצע חנק". על פי התוכנית, ביום שישי הקרוב, בשעה 12:00 (שעון החוף המערבי), ישתמשו כמה שיותר בעלי אייפון בכמה שיותר אפליקציות שיזללו כמה שיותר תוכן במשך שעה כדי לגרום לרשת של AT&T להיחנק וליפול.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
