דו"ח טכנולוגי: יש לך מה להסתיר מגוגל?
אריק שמידט לא מאמין שיש לכם זכות לסודות, מיקרוסופט לא תשלם לחברות כדי שיתנתקו מגוגל, האם ילדי-טכנולוגיה באמת אורייניים יותר, ו"סקסטינג" נפוץ הרבה יותר משחשבו
כאן אין סודות, כולנו משפחה, ואני האח הגדול
מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, הולך בעקבות האוונגליסט של החברה, וינט סרף. הלז אמר בשעתו ש"אין פרטיות, תחיו עם זה"; שמידט הולך צעד אחד הלאה, ואומר שלא צריכה
אריק שמידט. רוצה פרטיות? שמור על השתיקה. צילום: בלומברג בראיון שערך שמידט בסוף השבוע עם כתבת CNBC, מאריה בארטירומו, הוא אמר ש-"אם יש משהו שאתה לא רוצה שאחרים ידעו עליו, אולי לא היית צריך לעשות אותו מלכתחילה". כלומר, אם אתה רוצה בפרטיות, זו אשמתך, לא אשמת החברה שלו, שמשמידה אותה. וואליוואג, שמביאים את הסיפור, מציינים ברשעות המתבקשת שזוהי התפתחות בעמדתו של שמידט, שלפני ארבע שנים הורה להחרים את אתר cnet, לאחר שזה חשף פרטים רגישים עליו – באמצעות חיפוש גוגל.
שמידט, כמנכ"ל של אחת החברות החזקות בעולם, לא מסתפק במילים. בסוף השבוע הודיעה גוגל בשקט שפיצ'ר "החיפוש המותאם" שלה, שבו היא מציגה לכל משתמש את תוצאות החיפוש העדיפות עליו (למשל, אם הוא מחפש אתרי ספורט ונכנס לעיתים קרובות לאתר מסוים, האתר יופיע בראש התוצאות) ישים עכשיו לכל משתמשי גוגל. עד כה, רק משתמשים שהיו מחוברים
לחשבון גוגל שלהם יכלו לעשות שימוש בו; מעתה, זה לא הכרחי.
ל"חיפוש המותאם" יש כמה השפעות. אחת מהן היא מיקוד מדויק הרבה יותר של מודעות: גוגל יודעת, מראש, מה אתה רוצה לראות והיא יודעת אילו מודעות להתאים לאתר הזה ואולי גם לך. (אם כי, חובה לציין, היא לא תמיד מצטיינת בכך. אחד הדברים המשעשעים בתיבת ג'ימייל כמעט ריקה הוא נסיונותיה הנואשים של גוגל להתאים לך מודעה). גוגל משתמשת בעוגיה סמויה, שלדבריה היא שומרת רק ל-180 יום, שעוקבת אחר החיפושים שמבצע המשתמש. ארגוני פרטיות מחו בתוקף; לדבריהם, עד כה אנשים שחיפשו בגוגל מבלי להכנס לחשבון שלהם, אמרו במפורש שהם לא רוצים שיעקבו אחריהם. עכשיו כבר אין להם אופציה כזו.
יש משהו שאתם לא רוצים שאחרים ידעו שחיפשתם? אולי כדאי לעבור למנוע חיפוש אחר.
מיקרוסופט לא "תקנה את החדשות"
השמועה החמה בשבועות האחרונים היתה שעיתוני מרדוק, ובעקבותיהם עיתונים אחרים, ינתקו את עצמם מגוגל – יודיעו לה שהרובוטים שלה לא רצויים יותר באתריהם – תמורת תשלום ממיקרוסופט עבור העברת התוכן לבינג. מרדוק, ומו"לים אחרים, היו במגעים אינטנסיביים עם מיקרוסופט; על כך אין מחלוקת. אבל בסוף השבוע הכחישה מיקרוסופט כל כוונה "לרכוש את החדשות", כפי שכינו זאת מתנגדיה הזועמים.
אז על מה הם דיברו? לא ברור. ככל הנראה תציע מיקרוסופט לעיתונים עסקה טובה יותר מזו שהם מקבלים מגוגל, כלומר תשלום או עסקת פרסום נוחה יותר. היא לא צריכה לבקש מהם להתנתק מגוגל; הם יעשו זאת בעצמם. העיתונים מתחילים להבין שגוגל מחסלת אותם. וגוגל יודעת שהם יודעים: זו הסיבה שהיא החלה להציע להם הקלות בשבוע שעבר – רק חמישה מעשי שוד ביום במקום מספר בלתי מוגבל שלהם.
עד כמה גוגל לחוצה מהאפשרות הזו? מאד. אחרי הכל, מפרסמים רוצים תוכן איכותי. הם לא רוצים שהפרסומות שלהם יופיעו לצד איזה סרטון לולקאטס. גוגל מתקיימת מפרסומות. אם רוב התוכן האיכותי ייעלם, היא תתקשה למכור אותן. על כן, מעבר לנסיגה שלה, פרסם בסוף השבוע אריק שמידט מאמר בוול סטריט ג'רנל – אחד מאתרי מרדוק, יש לציין – שבו טען שגוגל לא אחראית כלל למותם של העיתונים, שיש לה אליבי מוצק, ובכל מקרה יש לו חזון עתידי שבו כולם חולקים תוכן ופרסומות באמצעות טאבלט כלשהי, שבמסגרתה יקבל המשתמש רק את התוכן שהוא רוצה, ובהתאם יקבל רק את הפרסומות שמתאימות לו.
אבל, כפי שציין הרג'יסטר, למו"לים אין דרך משלהם לדעת מה רוצה המשתמש. המידע הזה נמצא אצל גוגל, אין לה שום סיבה לחלוק אותו עם העיתונים. תוכן, מבחינתה של גוגל, לא באמת חשוב: לא מעניין אותה מה הושקע בו או מה הוא מכיל. רק דבר אחד היא רוצה: שהוא יתאים לפרסומות שהיא כבר ניחשה שיש סיכוי סביר שהמשתמש יקליק עליהן. היא, בקצרה, רוצה להיות שמש שהעיתונים חגים סביבה. להם אין שום סיבה לשתף פעולה. עד כה, כזכור, רק צד אחד הרוויח מהעסקה הזו.
"סקסטינג" היא תופעה נרחבת משחשבו
סדרת פרסומות משונה נחשפה השבוע, במסגרתה מנסה השחקן ג'יימס ליפטון לשכנע צעירים לא לעשות טעות טראגית – לשלוח
סקסטינג - התופעה נפוצה משחשבתם צילום: בלומברג
התופעה הזו, והיא תופעה, מכונה "סקסטינג", והיא מסוגלת להכניס אנשים לצרות צרורות. תובע מחוזי נלהב במיוחד העמיד לדין קטינים ששלחו מסרוני-תמונות כאלה בטענה שמדובר בהפצת פורנוגרפיית-ילדים. טכנית, הוא צודק, אבל סביר להניח שלא על זה חשבו כותבי החוקים. כמובן, מבחינת הקטינים שהפכו במחי בדיחה אחת לעברייני מין – ובחלק ניכר ממדינות ארה"ב, מדובר בכתם לכל החיים, שורה ברזומה שממנה משחרר רק המוות – זה לא כל כך משנה. החיים שלהם כבר נהרסו.
עד כמה נפוצה התופעה? ובכן, מספיק נפוצה כדי שיעלו פרסומות נגדה. על פי סקר משותף ל-AP ול-MTV, כ-25% מבני הנוער שלחו הודעות סקסטינג, והמספר בקרב מבוגרים צעירים גבוה אף יותר – כשליש. אחר כך התופעה דועכת. יש, שלא במפתיע, חוקרי מוח שכבר מצאו את ההסברים – החלק במוח שמקבל אחריות מתפתח מאוחר יותר מהחלק שאחראי על רגשות, מה שבין השאר מביא לכך שצעירים מעורבים יותר בתאונות. תזכורת לצעירים האלה: גוגל לא חושבת שצריכים להיות לכם סודות.
מה למדת היום בבית הספר?
מה מצב האוריינות בימינו? מצד אחד, יש הרבה יותר כתיבה. פעם, מעט אנשים היו כותבים והם היו כותבים מעט. כיום, כל אחד הוא תחנת ממסר מהלכת של SMS. להרבה אנשים יש בלוג, מיליונים כותבים בטוויטר ומאות מיליונים מתעדכנים, בעיקר באמצעות טקסט, בחייהם של הקרובים להם בפייסבוק.
אז המצב טוב, לא? זו מסקנתו של סקר של קרן האוריינות הלאומית של בריטניה. הסקר בחן 3,001 ילדים בגילאי תשע עד 16, ומצא של-24% מהם יש בלוג, ו-82% מהם שולחים לפחות הודעת טקסט אחת בחודש. הדו"ח ציין בגאווה שילדים מחוברים-טכנולוגית חשים הרבה יותר טוב עם יכולת הכתיבה שלהם: רק 47% מהבלתי מחוברים אמרו שיכולת הכתיבה שלהם טובה או טובה מאד, בעוד ש-61% מהבלוגרים ו-56% מהמשתמשים ברשתות חברתיות חשבו כך על עצמם. המחקר מצא, על כן, מתאם בין שימוש נרחב בטכנולוגיה ובין, אה, "רצפים נרחבים" של כתיבה וקריאה.
ואם הביטוי הזה, "רצפים נרחבים", נשמע לכם מעורפל במכוון, זה כנראה לא במקרה. בטחון עצמי זה דבר טוב והוא ודאי עדיף על חוסר בטחון עצמי – לפחות עד המפגש הראשון עם המציאות. אבל בטחון עצמי לא מעיד על יכולת. הרג'יסטר מפרק את הדו"ח לגורמיו, ומוצא שהוא הרבה פחות מרשים. ראשית, יש פער מגדרי ניכר: נערות אוהבות כתיבה הרבה יותר מנערים (52% לעומת 38%), שמצידם חושבים יותר שכתיבה היא משעממת (57% מול 41%) ונערים חושבים שבלוגים הם פעילות לנערות (פער מרשים של 33% מול 18%).
שנית, בכלל לא ברור למה הצעירים מתכוונים כשהם אומרים "כתיבה". כתיבת בבלוג היא אכן כתיבה, אבל, כפי שראינו, עיקר הכתיבה היא הודעות טקסט ומסרונים מיידיים למיניהם – ככל הנראה, לא החומר שממנו קורץ כותב הרומן הגדול של המאה ה-21. יתר על כן, חלק מהמשיבים חשבו שהם כותבים טובים יותר משום שהם יודעים להקליד ולאיית. אין ספק, כמובן, שאלו שתי יכולות קריטיות לכתיבה נהירה. כלל לא ברור שזה המתכון הנדרש לכתיבה טובה.
קצרצרים
וולפראם אלפא, מנוע החיפוש החביב אם גם גיקי משהו, החליט לנקוט בשיטת שיווק אגרסיבית כלפי משתמשי האייפון. לוולפראם יש אפליקציה יקרה למדי – 33 דולרים עובר לסוחר, ועוד 17 לאפל – ורוב משתמשי הג'יזספון מעדיפים שלא להשליש את המעות עבור האפליקציה אלא פשוט לגלוש לאתר. אלו מהם שעושים זאת, מצאו לאחרונה שקודם להגעתם לעמוד, הם נתקלים במודעה שממריצה בהם לרכוש את האפליקציה, כלומר אומרת להם בגסות שהם קמצנים. את חלקם זה מרגיז.
ונעבור לידיעת פשלת האפסטור היומית: לאחר תחינות, הסכימה אפל בחוסר רצון לאפשר לאפליקציה Mactracker – שמה שהיא עושה בחיים הוא אספקת מידע על כל מוצר של אפל, כלומר פרסומת, רק נטולת לוגו – להוסיף תמונות לאפליקציה, ועכשיו אפשר גם לראות את המוצרים. בגרסאות קודמות של האפליקציה, לא היה אישור לכך. סובייטולוגים מנוסים מדברים על דטאנט ועל רצונה של אפל להציג "צרכנותיות (consumerism) עם פני אנוש". לא ברור כמה זמן יימשך אביב-קופרטינו הזה.
מנוע החיפוש של מיקרוסופט, בינג, נפל בסוף השבוע לכחצי שעה. הבלוגוספירה הטכנולוגית – וגם העיתונות הטכנולוגית, שהמפריד בינה ובין הבלוגוספירה דק מאד – הסתערו על האירוע כאילו היה נתח מבשרו של ג'ורג' בוש שהורד לבור של פיראנות עיראקיות. מיקרוסופט התנצלה.
היום תציין האופוזיציה האיראנית את "יום הסטודנט", יום זכרון לסטודנטים שנטבחו על ידי משטר השאח ב-1953. כיום, כמובן, הם מוחים כנגד משטר אחר לגמרי. המשטר למד משהו מאלופי העולם בדיכוי מידע, הסינים, והוא הוריד את השלטר על הרשת המקומית יומיים מראש.
משקה הגיקים האולטימטיבי: חברה יפנית מוכרת בירה שהייחוד שלה הוא שהיא מיוצרת משעורה שגודלה בחלל, בתחנת החלל העולמית. המשקה, המכונה "שעורת חלל", יקר למדי – 115 דולרים לשישיית בקבוקים. המלאי, כפי שאפשר לנחש, מוגבל. ההכנסות יפרנסו קרן צדקה יפנית שעוסקת בחקר החינוך.
· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
