דו"ח טכנולוגי: פייסבוק רואה אנשים מתים
מה קורה לפרופיל שלנו אחרי שאנחנו מתים, העיתונים בארה"ב בנפילה חופשית ללא מצנח, ההזדקנות הדיגיטלית צפויה להיות אומללה, והרשתות החברתיות עולות לכלכלה הבריטית 1.38 מיליארד ליש"ט
סטטוס: על ענן, חותם על נבל
פייסבוק, הרשת החברתית הדומיננטית בעולם, כבר בת חמש, ובהנהלה חושבים שהגיע הזמן לדבר על קיומו של המוות. 300 מיליון משתמשים פעילים יש בפייסבוק – אם כי אין לדעת כמה מהם משתמשים כפולים ומפוברקים – וסטטיסטית, כמה מהם ימותו היום.
כיצד יש להתנהג כאשר משתמש רכש נדל"ן חקלאי? פייסבוק הסבירה אתמול מדיניות שכבר ננקטת זה זמן מה. כאשר מסתבר שחבר ברשת שר כעת את הסולו שלו במקהלה השמיימית, החשבון שלו עובר הנצחה (memorialized). מעתה, אין אפשרות לעדכן עוד את החשבון, אבל אפשר לכתוב על הקיר של ה"חבר" כמה הוא חסר.
כדי להעביר "חבר" משורות החיים אל שורותיהם האינסופיות של המתים, מישהו צריך לעדכן את הנהלת פייסבוק. המישהו הזה צריך להיות קרוב, או על כל פנים לדעת פרטים לא מסובכים במיוחד על המנוח, כמו כתובת המייל שלו ותאריך הלידה. הוא גם יצטרך לספק ראיה למוות, אבל כפי שמציין הרג'יסטר, הדרישות בתחום ההוכחות הן מינימליסטיות: די בכך שפורסם מאמר אבל או ידיעה בעיתון על ז"לותו הטרייה של החבר, כדי להכריז עליו כמת.
גם המוות לא יפריד בין פייסבוק ומשתמשיה. המחשה צילום: בלומברג התחזות למת היא שטיק די עתיק. טום סויר של מארק טוויין עושה את זה במאה ה-19, כמובן כדי לראות את הלוויה שלו-עצמו. יצוין שטוויין עצמו נאלץ לשלוח פעם מברק בנוסח "השמועות על מותי היו מוקדמות". בהתחשב בכך שמתיחות הן אחד התחומים שבהם הרשת מצטיינת, ובהתחשב בכך שלא מזמן הצליחו הליצנים של פורום פורצ'אן להכריז בטוויטר על מותו של איזה מפורסתם, ובהתחשב בכך שפייסבוק היא כלי תקשורת חשוב, לפייסבוק צפוי כאב ראש ניכר, כשיתחילו כל מיני לוזרים להכריז על אנשים חיים לחלוטין כעל מתים. יגיעו אליה כל מיני אנשים שיטענו, כמו דמויות מסוימות במלכוד 22, שהן לגמרי בחיים למרות שרשמית הן מתות.
יש, מצד שני, כל מיני גופים שהשמועות על מותם, או על כל פנים גסיסתם, כנראה מגיעות ממש בזמן.
צוללים קדימה
אתמול (ב') פורסמו נתוני הצמיחה, או אולי מוטב לומר הגיזום, של 25 העיתונים המובילים ביותר בארה"ב. להוציא הוול סטריט ג'ורנל, שנוקט גישה צייקנית אך מחיה של סגירת התוכן המקוון שלו מאחורי חומת תשלום ומצליח להשאיר את הראש מעל למים עם עלייה מזערית, כל השאר מדברים על ירידה ניכרת במספר הקוראים – בדרך כלל באחוז דו ספרתי.
זה שעיתונות הדפוס האמריקאית במשבר – זה לא בדיוק חדשות. אבל מדי כמה חודשים מגיעים עוד נתונים לא סימפטיים. עד כמה מסוכנת הירידה הבלתי פוסקת במספר הקוראים? לדעת מגאן מק'ארדל מהאטלנטיק, תעשיית עיתונות החדשות נמצאת בשלב סופני, שממנו היא איננה יכולה להיחלץ. אמנם היא עדיין נושמת באופן עצמוני, אבל זה ייפסק מהר משחושבים. יש פחות מדי קוראים, מה שאומר שיש פחות מדי מפרסמים, מה שאומר שהעיתון צריך להעלות מחירים כדי לחיות – מה שיבריח קוראים, ויגדיל את הנזק עוד יותר – או לשתוק ולספוג. וכפי שמציינת מק'ארדל, עיתונים – במיוחד עיתוני רשת – התרגלו להעסיק צעירים בלי לשלם להם מספיק, אם בכלל, ועסק כזה יתקשה להמשיך לסחוב.
הוול סטריט ג'ורנל. שורד בזכות חומת התשלום צילום: בלומברג
מצד שני, טוען ג'ונתן ני בבארונ'ז שהמשבר הרבה יותר מדומה מאמיתי. עיתונים, הוא אומר, הרוויחו הרבה יותר מתעשיות תוכן אחרות – הרווח השולי שלהם עמד כמעט תמיד על 30% בעוד זה של ספרים, למשל, התנודד סביב ה-10%. עכשיו שולי הרווח של העיתונות יורדים, והם עומדים על כ-15%, אבל הם עדיין רווחיים. יש בזה משהו, אבל הכסף שלי – הכסף המטאפורי, כמובן, אני עיתונאי - עדיין על מק'ארדל.
עזוב את החטייאר, הוא עדיין תקוע במאה ה-20, הוא רוצה מסך
פעם נהגו לומר שהרשת היא לבני 40 ומטה. מאז חלף עשור, ויש לדווח בשמחה שהגבול העליון עלה משמעותית: עכשיו הוא סביב 65. אבל, מזהירים חוקרים, אין מה לצפות לעלייה נוספת בגיל המשתמש הממוצע.
למעשה, הם אומרים, לקשישים יש הרבה מה להרוויח מהרשת. קל יותר וזול יותר להשיג בה דברים. יש מטלות – כמו בנקאות מקוונת – שיכולים להקל משמעותית על קשישים, שניידותם מוגבלת וכעת הם לא חייבים לגרור את עצמם לסניף. אבל דווקא הם, בשל הזרות הטכנולוגית, ממעיטים להשתמש בה.
החוקרים – פרופ' ניל צ'ארנס ועוזרו וולטר בוט, שניהם מאוניברסיטת פלורידה – קראו למעצבי אתרים לסייע לקשישים, ולהשקיע בעיצוב שמכיל פונטים גדולים, ניגודיות גבוהה בין גופנים ורקע, וגלילה מינימלית של העמוד.
מי שרוצה לגחך, מוזמן. אבל ספק אם הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה" היה אי פעם רלוונטי יותר. הסתכלו אחורה, על התקדמות הרשת ב-15 השנים הקודמות. עכשיו נסו לחשוב איך היא תיראה עוד 15 שנים. קשה, אה? ובהנחה שהקורא הממוצע של הטור הוא בן 30, יש לו עוד 35 שנים עד הפנסיה. "זקנה טכנולוגית" צפויה לקפוץ עליו הרבה לפני הזקנה הביולוגית.
המעסיקים בעקבות הזמן האבוד
ואם כבר דיברנו על חוסר עדכון, איזשהי קבוצת מחקר פרסמה את אחד המחקרים המיותרים ביותר של השנה: מסקר שערכה עולה שהעובדים מבזבזים את זמנם היקר של המעסיקים בשוטטות בטוויטר ופייסבוק.
אין ספק: המצב חמור. אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון. מהמחקר, שבו השתתפו כ-1,460 עובדי משרדים, עולה שבזבוז הזמן הקולקטיבי עולה למעסיקים הבריטיים 1.38 מיליארד ליש"ט בשנה – לא סכום קטן, ודאי לא בכלכלה שמתנודדת על פי תהום. המחקר טוען בארשת פנים רצינית שאף שרבים מהעסקים אסרו את השימוש בפייסבוק, מעטים מהם – פחות מרבע - החילו הגבלות דומות על טוויטר.
אבל... משהו נראה מופרך. משך הזמן הממוצע שמשקיעים העובדים בטוויטר ופייסבוק עומד, לטענת החוקרים על 40 דקות בשבוע. בהנחה ששבוע העבודה הבריטי עומד על חמישה ימים, מדובר בשמונה דקות ליום. לא נראה שזה מה שצריך להטריד את המעסיקים.
יתר על כן, כפי שמחקרים כבר הראו, בזבוז זמן בעבודה – כל זמן שהוא לא עולה על 20% - דווקא מגדיל את פוריותו של העובד. ראוי גם לציין שהטכנולוגיה היא חרב פיפיות: המעסיקים מטרידים את המועסקים בשעות המנוחה של האחרונים הרבה יותר מבעבר.
קצרצרים
הבלוגוספירה הטכנולוגית נכנסה הלילה להתקף, לאחר שעורך הניו יורק טיימס, ביל קלר, התייחס ל"מגש (slate) של אפל שמתרגש עלינו" בין שאר מכשירים טכנולוגיים. המאמינים האמיתיים טוענים בתוקף שקלר זכה לחיזיון של החיה המיתולוגית, הטבלט המתוכנן של אפל.
במסגרת המדור הקבוע "היכונו לאפוקליפסה", אנו מציינים באימה שצבא ארצות הברית, לא בדיוק הגוף הידידותי ביותר לאדם, מפתח רובוט דמוי אדם נטול ראש, שמסוגל ללכת על שניים כמו בן אדם. סרטון מבעית מוצג ב-Wired. בינתיים, הרובוט – המכונה בשם שייראה לאחר הפיכת הרובוטים אירוני למדי, Petman – מיועד לבחון את עמידותו של ביגוד מגן. בינתיים.
המציאות מחקה את האמנות: זמן לא רב אחרי הקריקטורה המעולה הזו של XKCD, הודיעה רשות האבטחה לתעופה של ארה"ב שהיא שוקלת גזירות על העלאת סוללות ליתיום, מהסוג שמפעיל את רוב הלפטופים, למטוסים. מאז 1999 היו, כמסתבר, 22 תקריות שבהן הסוללות התלקחו תוך כדי טיסה, ולמרות שעד כה הן לא הצליחו להוריד מטוס נוסעים, אין ספק שהן תמשכנה לנסות.
ואפ מישהו היה צריך עוד סיבות למנוע העלאת מחשבים ניידים למטוסים, באה השערורייה של חברת Northwest Airlines, שהצליחה בשבוע שעבר לפספס את היעד שלה באיזה 240 קילומטרים. הטייסים הודו שבמקום להתעסק באה, להטיס את המטוס, הם שיחקו בלפטופים שלהם – והיו כל כך שקועים בבחינת לוח השנה שלהם שהם לא שמו לב שכל העולם ואשתו מנסה להשיג אותם בקשר. נראה שבקרוב הם יאבדו את הזכות להטיס משהו גדול יותר מעפיפון.
בשלנית חתרנית מבריטניה, שהמטרה שלה היתה לספק "ארוחות מבושלות היטב באווירה אינטימית, במחיר סביר, עם אלמנט מרדני", מצאה את עצמה נדרסת על ידי ענק מגושם. האומללה רצתה לארגן ארוחת ערב לליל כל הקדושים, החל בסוף השבוע, והחליטה שהתמה המתאימה תהיה הארי פוטר. טראח! ערימה של אוכלי מוות – תיקון: עוכרי דין – של חברת וורנר, האחראית לסרטי הארי פוטר, נפלה עליה כמו ערבה חובטנית, הבהירו לה שהם מאד מרוצים מהיוזמה שלה אבל שהיא פסולה מכל וכל, והורו לה לערוך ערב "קוסם גנרי" במקום. הכל חוקי, תקין – ובעיקר קטנוני ואווילי.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
