דו"ח טכנולוגי: גוגל נגד אפל, סיבוב שני

עוד פופקורן, בבקשה

סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל צילום: בלומברג

בסוף השבוע נחשפה התגובה, וגוגל מאשימה את אפל בשקר ישיר. לדבריה, לא רק שהאפליקציה נדחתה, אלא שהיא נדחתה בשיחת טלפון של סמנכ"ל בכיר, פיליפ שילר, ההוא שמתערב ישירות בנושאי אפליקציות. אפל, מצידה, חזרה על הודעתה הרשמית שלפיה מעולם לא דחתה את האפליקציה.

רצוי להזכיר, שמעבר למוניטין המפוקפק של אפל, יש כאן עוד כמה ראיות המחזקות את טענת גוגל. פחות או יותר באותו הזמן שבו חוסל Google Voice, חיסלה אפל שורה של אפליקציות שמחקות את הפונקציונליות שלו – ובחלק מהמקרים, היא הורידה מחנות האפליקציות של האייפון, האפסטור, אפליקציות מקבילות שכבר נמכרו. 

הסאגה הזו, כמסתבר, צפויה להיות איתנו משך זמן רב, אולי כמו ריקודי החיזור בין מיקרוסופט ויאהו. לפחות היא משעשעת יותר. 

Google Docs לכול 

ועדיין בענייני גוגל: שירותי התוכנות המשרדיות המקוונות של החברה – Google docs ואחרים – רשמו הצלחה מרשימה: מנתוני IDC עולה שכ-19.5% מהחברות הגדולות עושות שימוש נרחב בהן. לפני שנה וחצי, רק 5.8% עשו כן.

אולי כדאי שהחברות תחשובנה על זה שוב. בהודעה בבלוג שלה בסוף השבוע, הודיעה גוגל שבתוך שבועיים, יתחילו הרובוטים שלה לאנדקס גם את דפי גוגל דוקס שהוגדרו כ-published. המשמעות היא שכל מיני מסמכים, של חברות ואנשים פרטיים, יתחילו להופיע בתוצאות החיפוש של גוגל.

בעוד שסביר שחלק ניכר מהמסמכים הללו פורסמו בכוונה תחילה וביודעין, סביר באותה מידה שחלקם הוגדרו כך בטעות או מתוך רשלנות, וסביר שיהיו אנשים שיופתעו מאד לראות דברים שכתבו הופכים לנחלת הכלל. למרבה ההצקה, אף שגוגל מסבירה כיצד אפשר להעביר מסמך למצב של unpublished, הממשק של Google Apps לא מאפשר להבחין איזה מסמך מוגדר כ-published ואיזה כ-unpublished.

בתקלת פרטיות אחרת של גוגל, סטודנטים באוניברסיטת בראון בארה"ב הופתעו לגלות בתיבת הג'ימייל החדשה שלהם את המייל של השכנים ממול. האוניברסיטה עברה משימוש באקסצ'יינג' לשימוש בג'ימייל, והתוצאה היתה בעית פרטיות מביכה. גוגל אמרה שמדובר בתקלה מצערת, והיא הקפיאה את החשבונות שנפגעו, תיקנה את התקלה, והחזירה אותם לשימוש אחרי יממה. האוניברסיטה לא העריכה את כל הבלגן. סביר שהסטודנטים שמיילים אישיים שלהם מטיילים עכשיו ברחבי הקמפוס יפגינו עוד פחות הערכה.

ואם כבר דיברנו על חשיפת מידע...

עובדים ממורמרים אינם האקרים

ועדת הבחירות הבריטית מרימה ידיים

לבריטניה, כמו גם לישראל, יש חוקים המיועדים לקבוע מה מותר לשדר בתקופת בחירות. בישראל, למשל, אסורה תעמולת בחירות 24 שעות קודם לבחירות עצמן, ואסור להציג חומרי תעמולה במרחק מסוים מהקלפיות. בבריטניה, נדרשות המפלגות לציין בפרסומים ובפרסומות מי הוא האדם האחראי להן, כחלק מניסיון למנוע הפצת תעמולה כוזבת במיוחד.

אבל בשַליטה הקולוניאלית הקודמת שלנו העדיפו להרים ידיים מול הרשת: יכולת הפרסום ברשת פשוט קלה מדי. כל אחד יכול להעלות סרטון ליוטיוב, לשלוח מייל שקרי, להפיץ שמועה זדונית בהודעת SMS. הבחירות הכלליות מתקרבות, ובבריטניה צופים לעלייה ניכרת בתחום החומר הפוליטי שיופץ ברשת – שחלק ממנו יהיה זדוני ושקרי במכוון.

ועדת הבחירות המרכזית אמרה לבי.בי.סי שראשית, אין שום חוק שמטפל בנושא; ושנית, פשוט אין לה את כוח האדם הנדרש כדי לנטר את הרשת, לחפש פרסומים שקריים ואז לנסות ולברר מה בעצם אפשר לעשות בנידון. זה, כפי שלומד ממשל אובמה על בשרו, הצד המריר של "כל אחד יכול לפרסם": כל אחד יכול לפרסם שקרים, והשקר מקיף את העולם בריצה לפני שהאמת מספיקה לשים נעליים.  

קצרצרים

ג'ונתן ג'י. פארקר מפנסילווניה הוא ככל הנראה הפורץ הטיפש ביקום. הוא נעצר לאחרונה בחשד לפריצה לבית, שממנו נגנבו שתי טבעות. איך עלו עליו? פשוט. כנראה שהיה לו הרבה זמן, אז הוא החליט שזה בדיוק המקום שממנו עליו להתעדכן במתרחש בחשבון הפייסבוק שלו. הוא שכח להתנתק. הבלשים עלו עליו מהר מאוד.

להיט חדש-ישן ביוטיוב: הקלטה של התפילה היהודית המשודרת הראשונה בגרמניה הנאצית, של חיילים יהודים בצבא ארה"ב, סמוך להריסותיה של העיר הגרמנית אאכן. ההקלטה נערכה באוקטובר 1944, כשבעלות הברית החלו לדרוך לראשונה על אדמת הרייך, והיא זכתה לתהודה עצומה בשעתו. עכשיו היא הועלתה שוב מתהומות הנשיה. החזן הוא מקס פוקס, חייל שתקן שעל אף שהיה חזן מקצועי לא ביקש לעצמו תפקיד ברבנות הצבאית, אלא אחז רובה והיה בין הנוחתים בחוף אומהה. היתה לו סיבה: הוא השאיר מאחוריו בפולין את משפחתו. פוקס מיהר בתפילתו; מדי פעם לפעם אפשר לשמוע את שריקות הפגזים. 

מקובל לקונן על ירידת האוריינות בקרב הדור הצעיר, והטור הזה עסק בכך לא מעט. רצוי, לשם איזון, להביא את עמדת הצד השני, גם אם היא אופטימית עד כדי בחילה. הפרופסורית אנדריאה לונספורד מאוניברסיטת סטנפורד מצביעה על נקודת אור שמרבים להתעלם ממנה: מספר האנשים הכותבים היום גבוה משמעותית מאשר בכל דור אחר. כל הרשתות החברתיות האלה, כל המיקרובלוגינג וההודעות המיידיות הללו – כולן, היא מזכירה, דורשות שימוש בכתיבה. בעבר, היא אומרת, אנשים סיימו את התיכון ולא נדרשו אחר כך לכתוב יותר מפסקה אחת, אלא אם היו חלק מענפים מסוימים מאד (משפטים, עיתונות, פרסום). זה לא המצב היום. כולם כותבים. לאן הם לוקחים את הכתיבה – זה עניין אחר, ומוקדם לשפוט.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"