מייסד קוואלקום: "לא חשבנו שצריך לרשום פטנטים"
הטכנולוגיה של קוואלקום נמצאת היום ברבע מהמכשירים הסלולריים בעולם. אירווין מארק ג'ייקובס, מייסד ענקית הטכנולוגיה הזו ומאבות הרשת הדיגיטלית, בדרך לישראל, ומסביר איך קרה שרק באמצע הדרך הבין שצריך לרשום פטנטים
שמו של ג'ייקובס מוכר היטב לאנשי תעשיית הסלולר - מוצריה של החברה שסייע להקים וניהל עד לפני כארבע שנים, קוואלקום, מצויים בכרבע מהטלפונים הסלולריים הנמכרים ברחבי העולם בכל שנה. ג'ייקובס זוכר כל שלב בדרך הארוכה שהובילה להצלחת החברה, ומסוגל לשלוף לאורך השיחה גם את הפרטים הקטנים ביותר בטיפוס הזה.
קוואלקום היא יצרנית השבבים הגדולה בעולם שאינה מחזיקה במפעלי ייצור לשבבים, וזאת מכיוון שהיא אינה מייצרת שבבים, אלא מוכרת טכנולוגיה. המודל פשוט - כל יצרן שבבים העושה שימוש בטכנולוגיה שעליה רשמה החברה פטנט, משלם לה סכום מסוים על כל שבב שהוא מוכר.
בעבר יצרה החברה טלפונים סלולריים ותחנות בסיס סלולריות, אולם במשך השנים מכרה את פעילות הטלפונים לחברת קיוסרה ואת תחנות הבסיס לאריקסון. הכנסותיה של קוואלקום הסתכמו ב־2008 בכ־11.1 מיליארד דולר, רובם מתשלומי תמלוגים הקשורים ליותר מ־11 אלף הפטנטים שרשמה במשך השנים בשלל טכנולוגיות סלולריות.
אירווין מארק ג'ייקובס צילום: בלומברג
"לא חשבנו שצריך לרשום פטנטים"
ג'ייקובס נולד ב־1933 במסצ'וסטס. בשלהי שנות ה־60, כשהוא מצויד בתארים בהנדסה מאוניברסיטת קורנל ו־MIT, ואחרי התחלה של קריירה אקדמית כמרצה באוניברסיטת קליפורניה, החליט לעבור למגזר העסקי. החברה הראשונה שהקים נקראה Linkabit. השנה היתה 1969, וג'ייקובס והמייסד השותף אנדרו ווית'רבי, יהודי יליד איטליה שהגיע לארצות הברית עם הוריו שברחו מהנאצים, הקימו את החברה כדי לעסוק בתחום לווייני התקשורת ליישומים צבאיים.
כמי שעמד שנים רבות בראשות חברה שידועה בשימוש הנבון שהיא עושה בפטנטים, מפתיע לגלות שג'ייקובס גילה את חשיבות הנושא מאוחר יחסית בקריירה שלו: "בתקופה של לינקביט לא ממש חשבנו שיש צורך לרשום פטנטים", הוא מסביר. "המטרה היתה לפתח מוצר חדשני - לא יותר טוב ממה שקיים, אלא משהו שלא קיים. בלינקביט רוב העבודה היתה כרוכה בפרויקטים שביצענו מול לקוחות ספציפיים, ולכן לא יכולנו לרשום פטנטים על מוצר שהלקוח הגדיר אותו.
במשך השנים פיתחנו טלפון שפעל ברשת ה־TDMA (הרשת הסלולרית הדיגיטלית הראשונה, ג"נ) עבור חברה ששמה IMM (International Mobile Machines), לימים Interdigital, ואני חושב שרק לאחר שראינו מה הם הצליחו לעשות עם המוצר הזה, ועד כמה איבדנו את השליטה עליו, הבנו עד כמה חשוב שנשמור לעצמנו את הזכויות על הקניין הרוחני".
לינקביט גדלה עם השנים ובשיאה העסיקה כ־1,400 עובדים. ב־1980 התמזגה עם חברת M/A Com. ג'ייקובס נשאר בחברה כארבע שנים כחבר דירקטוריון, עזב, והקים יחד עם אנדרו ווית'רבי את קוואלקום. אנשי לינקביט, אגב, אחראים להקמת לפחות 35 חברות תקשורת שנוסדו בסן דיאגו.
"כשייסדנו את קוואלקום לא ידענו מה אנחנו בעצם רוצים לפתח, וכמובן לא היתה לנו תוכנית עסקית", אומר ג'ייקובס. "ידענו שאנחנו רוצים להתעסק במשהו דיגיטלי, וידענו שאנחנו רוצים להתעסק במשהו אלחוטי, אבל איך זה ייראה ומה זה יעשה? לא היה לנו מושג.
"המוצרים הראשונים שלנו היו שונים לחלוטין ממה שבסופו של דבר גרם לחברה להיות מפורסמת - פיתחנו מערכת מבוססת תקשורת לוויינים שיועדה לתעשיית המשאיות, למשל, שלאחר תקופה מסוימת זנחנו. אבל הקפדנו לרשום כפטנטים חלק מהטכנולוגיות ששולבו במערכת, ובדיעבד זו היתה החלטה גורלית. אותה מערכת גם סיפקה לנו בשנים הראשונות תזרים מזומנים שאפשר לנו להתנהל יותר בנוחיות לגבי השקעה בפיתוחים עתידיים".
קיבלו השראה ממערכות צבאיות
הרעיון שהניע את רוב מוצריה של קוואלקום עלה אצל ווית'רבי וג'ייקובס מהסתכלות במערכות תקשורת אלחוטיות צבאיות. המטרה היתה לשפר את יכולות הרשתות הללו כדי שיוכלו להעביר יותר שיחות (ובעתיד יותר מידע) על גביהן, תוך שימוש באותם תחומי תדרים. לטכנולוגיה שפיתחו קראו השניים CDMA (Code Division Multiple Access), ואת הפטנטים הראשונים עליה רשמו כבר ב־1986. ב־1989 לא היתה אפילו חברה אחת שרכשה מקוואלקום רישיון לשימוש בטכנולוגיה. עשרים שנה לאחר מכן, מספר החברות העושות בה שימוש ומשלמות תמלוגים לממציאתה גדול מ־175.
קוואלקום אינה מסגירה בפומבי את שיעור התמלוגים, אולם על פי ההערכות מדובר בכ־5% מעלות המוצר שבו משולבת הטכנולוגיה שלה. בשנת 2000 הגיעה החברה להסכם עם ממשלת סין שבמסגרתו, כך נטען, הורידה את שיעור התמלוגים לכ־2.5% למוצרים שישמשו את הסינים עצמם, וכ־7% למוצרים המיועדים ליצוא במשך שלוש השנים הראשונות (לאחר מכן ייגבה שיעור של 5%). עובדה זו הרגיזה את יצרני השבבים הקוריאנים, שעמם סיכמה בעבר קוואלקום על תמלוגים בשיעור של 5.25% לשימוש עצמי ו־5.75% ליצוא.
"כשהתחלנו לעבוד על CDMA עמד לפנינו אתגר גדול", נזכר ג'ייקובס. "כל גופי המחקר והמעבדות טענו בלהט שהטכנולוגיה הזאת לא תעבוד, וגם אם היא תעבוד לא נוכל להפוך אותה למוצר מסחרי, וגם אם נהפוך אותה למוצר מסחרי לא נוכל למצוא עבורה מודל עסקי שלא יגרום לנו להתמוטט די מהר. למען האמת, לא היינו בטוחים בעצמנו שנוכל להפריך את הדעות הללו, אבל רק למקרה שאכן נצליח היה חשוב לנו לרשום פטנטים כמעט על כל דבר, למקרה שמשהו טוב יקרה בסוף".
לדבריו, "היה לנו ברור שניאלץ להמשיך ולפתח את הטכנולוגיה כל הזמן, ושהתהליך הזה ידרוש מאיתנו הוצאות כספיות משמעותיות. לכן המודל העסקי שלנו מול הלקוחות קבע שהם משלמים סכום מסוים בעת חתימת העסקה, ותמלוגים בכל פעם שהם משתמשים בטכנולוגיה שלנו - כך היה לנו ביטחון יחסי בתזרים המזומנים".
ג'ייקובס מסביר כי "המודל הזה לא תוכנן רק כדי להבטיח לנו הכנסה קבועה מכל לקוח, אלא גם כדי להעביר סוג של מסר ללקוחות פוטנציאליים - אפשר לסמוך עלינו שלא נקרוס מכיוון שיצרני הציוד והמכשירים משלמים לנו לאורך זמן ובהתאם להצלחה שלהם למכור מוצרים שבהם משולבת הטכנולוגיה שלנו. אם הלקוחות שלנו מצליחים, אנחנו מצליחים, כך שכאשר אתה נכנס איתנו לעסקה אתה בעצם מצהיר שאתה מאמין שאתה תצליח. זה מסר שפועל די חזק מבחינה פסיכולוגית על השוק".
הפך את קוריאה למעצמת שבבים
תור הזהב הראשון של קוואלקום התרחש בתחילת שנות ה־90, עת החלו ספקיות הסלולר בעולם לשדרג את רשתותיהן הסלולריות מהדור הראשון, האנלוגי, לדור השני, הדיגיטלי, שהחל לתמוך לא רק בשיחות קוליות אלא גם בהעברה בסיסית ואטית יחסית של מידע. קוואלקום ניסתה לדחוף את הטכנולוגיה שלה בכל מקום אפשרי, אולם אז נתקלה בכוחו של הרגולטור - באירופה החליטו משרדי התקשורת לבחור דווקא בטכנולוגיה מתחרה, GSM, שלטעמם היתה כר נוח יותר לרישות היבשת מאשר ה־CDMA.
יש להניח שהעובדה שקוואלקום שלטה באופן בלעדי בטכנולוגיה לא מצאה חן בעיני האירופים, והם העדיפו טכנולוגיה שמספקים מבחר יצרנים. גם בשימוש בטכנולוגיית ה־GSM יש צורך להפריש תמלוגים לחברות שפיתחו אותה, בהן נוקיה, אריקסון ומוטורולה, אולם ריבוי הספקים מאפשר הפחתה של עלות התמלוגים.
בישראל, אגב, היה מבוסס הדור השני של סלקום על TDMA, בעוד פלאפון ביססה את הדור השני שלה על CDMA. פרטנר, שנכנסה אחרונה, הביאה לישראל את ה־GSM, ולראשונה גם את היכולת לנדוד עם הטלפון למדינות אחרות, ולאחסן את זיכרונות המכשיר על גבי רכיב SIM שניתן להעברה ממכשיר למכשיר.
בקוואלקום הבינו שעליהם למצוא שווקים אחרים. "כשראינו שאירופה נחסמת בפנינו היינו צריכים למצוא מקומות אחרים לפעול מולם, והלכנו על הונג קונג, שם מכרנו את המערכות הראשונות. לאחר מכן עברנו לדרום קוריאה ומכרנו שם שתי מערכת נוספות, ורק אז הגענו לארצות הברית", מספר ג'ייקובס. "בהמשך נכנסנו לסין, יפן והודו. צמחנו באופן מדהים, יחד עם התעשייה, אבל גם ה־GSM החל להיפרס במקומות רבים יותר בעולם".
הפנייה לדרום קוריאה בשלב מוקדם היתה הימור של ג'ייקובס שהתבסס על יצר התחרותיות הקוריאני. ייצור השבבים התרכז באותה תקופה בעיקר ביפן, וכשהגיע ג'ייקובס לקוריאה ב־1992 הוא הסביר למארחיו כי אם יאמצו את התקן שלו, יוכלו לייצר לעצמם את השבבים שישולבו בטלפונים הסלולריים, ובכך להקים תעשיית שבבים שתספק את צורכי המדינה, ואף יגדילו את הכנסותיה מיצוא. ההימור הצליח, ומאז מהווה קוריאה לא רק מרכז כוח משמעותי לתעשיית השבבים העולמית, אלא גם נחשבת כמאמצת מוקדמת של טכנולוגיות סלולריות.
להכות את אינטל במגרש הביתי
לקראת סוף שנות ה־90 החלו יצרני הציוד והמכשירים לשווק את רעיון הדור השלישי בסלולר, שאמור להפוך את הטלפון הסלולרי למכשיר תקשורת משוכלל שיאפשר חיבור בזמן אמיתי לשלל יישומי תוכן, לשדרג את ה־SMS להודעות מולטימדיה, ולהוות אלטרנטיבת פס רחב לחיבורים קוויים.
"ברגע שהתחילו לדבר על הדור השלישי והתנהלו דיונים לגבי הטכנולוגיות שעליהן הוא יהיה מבוסס, היה לנו ברור שהוא חייב להיות מבוסס על CDMA, כי לדעתנו זו היתה הטכנולוגיה היחידה באותו זמן שהיתה מסוגלת להעניק את שירותי ה־Data שלמענם בעצם נוסד הדור השלישי, ולא רק שירותי קול", מספר ג'ייקובס. "עבדנו קשה מאוד עם ספקיות תקשורת ברחבי העולם כדי להבטיח מעבר נקי של לקוחות מהדור השני לדור השלישי - בשנים הראשונות היו 'איים' של דור שלישי בתוך שווקים שבהם היתה פריסה מלאה של הדור השני, וספקי התקשורת היו חייבים להבטיח ללקוח שלהם שהשיחה לא תתנתק כשהוא עובר מאזור כיסוי של הדור השני לשלישי ולהפך. התהליך הזה קירב אותנו לספקי התקשורת עצמם, ולא רק אל יצרני הציוד שמכרו לאותם ספקים. מאותה נקודה היה לנו יותר קל לנהל איתם דיונים לגבי הדורות הבאים של הטכנולוגיה ולקבל פידבק מספקי התקשורת".
ראש בראש עם אינטל, בקרב על העתיד
כיום מהווים הפטנטים של קוואלקום חלק נרחב מטכנולוגיית הדור השלישי הנפוצה ביותר, WCDMA. בחברה זיהו את ההזדמנות הגלומה בחיבור של מכשירים נוספים לרשתות הסלולריות, ובשנתיים האחרונות הציגו שני קווי מוצרים לשימוש במכשירים אלו: Gobi, מודם סלולרי פנימי הניתן לשילוב במחשבים נייחים וניידים, ומעבד ה־SnapDragon, המתחרה מול מעבד ה־Atom של אינטל בגזרת הנטבוקים, אותם מחשבים ניידים זעירים שנהפכו להצלחה אדירה בשנה האחרונה.
הכניסה של קוואלקום לתחומיה של אינטל מעניינת מכיוון שהאחרונה ניסתה במשך השנים להיכנס לתחום הפעילות של קוואלקום עצמה, דהיינו אספקת שבבים לטלפונים סלולריים, ונכשלה. כעת מנסה קוואלקום להכות באינטל במגרש הביתי שלה, ואף מתעקשת לכנות את אותם מחשבים זעירים SmartBook, כלומר שילוב של Smartphone ו־Notebook, בעוד השם שהפך לסטנדרט בתעשיה בעידודה של אינטל הוא Netbook (כלומר, מחשב נייד המחובר לרשת). לא מדובר רק בניואנס לשוני - שתי החברות מגיעות מכיוונים שונים, וג'ייקובס מתייחס לעניין כנגזרת טבעית של פעילות קוואלקום במשך השנים, ולא כניסיון לעקוץ במובילת השוק.
"חשוב להבהיר שאנחנו לא מנסים להיכנס לשווקים של אינטל רק כדי להתחרות באינטל, גם אם בעיני העיתונאים זה בוודאי סיפור מעניין. אנחנו מזהים קטגוריה חדשה שלדעתנו תהפוך יותר ויותר רלבנטית בעתיד, ולפי תפיסתנו היא נגזרת של הטלפון הסלולרי ולא של המחשב הנייד. אותו SmartBook הוא מכשיר שאמור להישאר דולק במשך שעות רבות, ולהיות מחובר כל הזמן לרשת, כך שבכל עת שתצטרך לבצע פעולה כלשהי שקשורה למידע שנמצא ברשת - הוא יהיה זמין עבורך. יש לו מסך גדול יותר מטלפון סלולרי ממוצע, ומקלדת גדולה ונוחה יותר, ולכן גם חוויית השימוש בו לצריכת מידע טובה יותר מהטלפון הסלולרי. אנחנו מגיעים משנים של פיתוח שבבים לטלפונים סלולריים, שהציעו עוצמה מצד אחד, וחיסכון באנרגיה מצד שני, כדי לאפשר לך להשתמש בטלפון במשך יום או ימים מבלי להטעין את הסוללה. את הידע הזה אנחנו משלבים בשבבים של ה־Smartbooks".
לדברי ג'ייקובס, "לאינטל יש כמובן היסטוריה מוכחת של פעילות בתחומי המחשבים הנייחים, הניידים ועכשיו הנטבוקים, והיא מנסה לשפר את היכולות שלה בתחום החיסכון באנרגיה - אך אנחנו כבר מתמחים בתחום הזה שנים רבות. לדעתנו, יש מקום להרבה סוגים של מוצרים בשוק הזה, ולכן אנחנו לא מודאגים".
היצרנים הותירו את קוואלקום בחוץ
הדור הרביעי בסלולר, המכונה LTE (Long Term Evolution), כבר מהווה שדה קרב שבו לקוואלקום יש הרבה פחות תחמושת. יצרני הציוד והטלפונים, שבמשך השנים נאלצו לשלם לקוואלקום על כל שימוש בטכנולוגיה שלה, החליטו שעליהם ליצור מעין מאגר פטנטים לשימוש התעשייה, ולהותיר את קוואלקום בחוץ.
משהתברר לה שכוח המיקוח שלה נחלש במידה משמעותית, עברה הנהלת קוואלקום לאסטרטגיה חלופית - במקום לשכנע את התעשייה לאמץ את הטכנולוגיה שלה ולשלבה בטלפונים מהדור הרביעי, היא תנסה לשכנע כמה שיותר יצרני ציוד להשתמש בטכנולוגיה שלה בדור השלישי. אותם יצרני ציוד עשויים להיות יצרני קונסולות משחק (אחת כזו, Zeebo, הפונה למדינות העולם השלישי, קיבלה השקעה מקוואלקום), תרמוסטטים, מכוניות, מכשירי מולטימדיה נייחים וניידים - או בקיצור כל אביזר שתוספת של חיבור תמידי לרשת עשויה להפוך אותו ליעיל יותר.
ג'ייקובס עזב את משרת מנכ"ל קוואלקום ב־2005, ומינה כיורשו את בנו פול, תוך שהוא ממשיך לשמש כיו"ר החברה. במרץ השנה פינה את התפקיד הזה, שגם אותו תפס ג'ייקובס הבן. נציג נוסף של המשפחה, הבן ג'ף, משמש כסמנכ"ל השיווק של החברה.
ג'ייקובס ממשיך להתעדכן במתרחש בחברה, באמצעות תכתובות דואר אלקטרוני ושיחות עם קולגות לשעבר, אך מצר על כך שטרם מימש את תוכניותיו לאחר מעבר למעמד של "לשעבר" בחברה. "חשבתי שלאחר הפרישה יהיה לי הרבה יותר זמן לקרוא את הערימה הבלתי נתפסת של ספרים שנערמה עם השנים, אבל דברים אחרים מעסיקים אותי. אני מוזמן להרצות באוניברסיטאות ובחברות. אני משמש גם כיו"ר Salk Institute, ארגון מחקר ביולוגי - אני מאוד מתעניין בתחום הזה ובמדעים החדשים, וזו מבחינתי הזדמנות להיחשף לאנשים שפועלים בתחום. למשך תקופה מסוימת שימשתי כנשיא הארגון, אך ממרץ השנה יש נשיא במשרה מלאה כך שאני יכול להתפנות גם לעיסוקים אחרים".
אירווין מארק ג'ייקובס
גיל: 76
תפקיד: מייסד משותף של קוואלקום ב־1985
מצב משפחתי: נשוי + 4. בנו פול הוא מנכ"ל ויו"ר קוואלקום, בנו ג'ף סמנכ"ל שיווק בחברה
עיסוקים קודמים: מרצה
ב־MIT, מייסד משותף של Linkabit
השכלה: פרופסור למדעי המחשב והנדסה מאוני' קורנל
קוואלקום
מנכ"ל ויו"ר: פול ג'ייקובס
פעילות: פיתוח טכנולוגיות לשבבים לטלפונים ומחשבים ניידים, פתרונות תוכנה ושירותים נלווים. מפעילה טלוויזיה דיגיטלית אלחוטית בשם MediaFLO בארה"ב
מרכז ראשי: סן דייגו, קליפורניה
נוסדה: 1985. הונפקה ב־1991
הכנסות: 11.1 מיליארד ד' ב־2008
רווח: 3.16 מיליארד ד' ב־2008
