דו"ח טכנולוגי: הקינדל טוב לגנבים
אמזון ממשיכה למכור ספרים לקינדלים שנגנבו, עיתונאי שמתפרנס מכתיבת מדריכים לאפל מוצא את עצמו תחת אש, הממשלה הבריטית מתכוונת ברצינות לחסום מורידי קבצים, ורובוטים מנג'סים לילדים ולקשישים
הלקוח (והגנב) תמיד צודק
בעבר, מדווח הניו יורק טיימס, אובדנו של חפץ יקר היה מעורר באדם חלק מהתגובות הפסיכולוגיות השמורות למקרה של מותו-שלו או של אחרים: כעס, אבל, והשלמה. העידן הדיגיטלי הוסיף על אלה את הזעם.
שורה של גאדג'טים, שהבולט שבהם הוא הקינדל, מאפשרים ללקוח לנטרל אותם במקרה של גניבה או אובדן. אבל, ראה זה פלא: אמזון – ששומרת לעצמה את הזכות לפרוץ לך למכשיר ולמחוק ספרים שרכשת, סליחה שכרת, במחיר מלא – לא כל כך ממהרת לנטרל את מכשירי הקינדל לאחר שהם נגנבים.
קינדל 2.0. הפשע משתלם? צילום: בלומברג
כדי לגרום לחברה לעשות זאת – ויש לזכור כי היא נמצאת בקשר ישיר עם הגאדג'ט באמצעות רשת הסלולר – יש צורך לספק לה צו הבאה שהוצא על ידי המשטרה. לרוב כוחות המשטרה בעולם, לא רק לאלה של ישראל, יש דברים חשובים יותר לעשות מאשר לצוד גאדג'ט אבוד. מתגובות זועמות של גולשים רבים, עולה שגם זה לא תמיד מספיק: אמזון מתחמקת לעתים מלענות על השאלה כיצד לשלוח לה את המידע ההכרחי. יצוין שלחברה אין בעיה לוודא שאף אחד לא ירכוש ספרים באמצעות חשבון אמזון של הלקוח – רשלנות כאן היתה מסבכת אותה משפטית עד צוואר.
אבל, איך לומר, היא מגלה מה שנראה כמו נייטרליות אוהדת כלפי האפשרות שגנב שמחזיק בקינדל יוכל לרכוש באמצעותו ספרים בחשבון משלו; היא מסרבת להכניס את המספרים הסידוריים של הקינדלים האבודים לרשימה של מכשירים שלא יקבלו שירות. לקוח זועם הגיע למסקנה, ופרסם אותה, ש"אמזון יודעת שהמכשיר מופעל, אבל מעדיפה למכור תוכן לכל מי שמחזיק במכשיר על פני השבתו לבעליו החוקי". אמזון טוענת בתגובה שהיא רק פועלת על פי חוק.
אמזון לא לבד; גם AT&T, למשל, לא מנטרלת אייפונים גנובים ומסתפקת בווידוא שבעל המכשיר הגנוב לא יחויב בשל השיחות וכו' שמבצע הגנב. אבל לבעלי האייפון, כידוע, יש לפחות אפשרות בנויה לתוך המכשיר לאתר את הגנב. לבעלי הקינדל אין אפילו את זה.
ניגוד אינטרסים במערכת הניו יורק טיימס
דיווחנו אתמול (א') על מסע הצלב הקטן של סטיב ג'ובס המזויף – דן ליונז – כנגד כתב הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס, דיוויד פוג, שמחלטר גם ככותב מדריכים למוצרי אפל. ליונס – שזו אינה הפעם הראשונה שהוא צולב את אחד מכתבלבי אפל בפומבי - חשף מה שנראה כמו פגם אתי בולט מצידו של פוג: בעוד שהסקירה שלו בניו יורק טיימס על Snow Leopardמערכת ההפעלה החדשה של אפל גמרה הלל בשם ומלכות על המערכת החדשה, לבלוג וונצ'רביט הוא דווקא דיווח על שורה של תקלות בה. הללו, כמובן, לא אוזכרו בכתבה בניו יורק טיימס. הפעם ליונס הצליח לדוג ציטוט מביך של פוג, שאמר ב-2001 לסטיב ג'ובס ש"אף פעם לא היה לי ג'וב אחר חוץ מכתיבה על מק – חוץ מהדבר הזה שאני עושה עכשיו בשביל הניו יורק טיימס – ואני רוצה להודות לך על 15 שנים של קריירה".
יצא לעוד מסע צלב קטן. דניאל ליונז צילום: מרק קוגינס
אאוץ'. וזו היתה רק ההתחלה. הבלוגוספירה הטכנולוגית זיהתה כאן הזדמנות פז להיכנס בתקשורת הממוסדת – בקודש הקודשים של העיתונות הממוסדת – והסתערה קדימה. מייקל ארינגטון מבלוג הטכנולוגיה טקראנץ' שלף סרטון מביך במיוחד של העיתונאי האובייקטיבי-לכאורה.
אפילו העורך הציבורי של הניו יורק טיימס מצא לנכון להתערב, אבל נמנע מקבלת החלטות. על פוג להצהיר על ניגוד האינטרסים שלו, הוא אומר, אבל... זהו. ספק אם זה יספק את מתנגדיו של פוג. כתב פוליטי שיכסה מועמד מסוים ויתברר אחר כך כמי שכתב חומר תעמולה עבורו או כמי שמרוויח בעקיפין מהקמפיין יעלה על טיל. כאן, משום מה, זה עדיין לא קורה.
הממלכה המנוטרת הופכת ליותר מנוטרת
ממשלת בריטניה מתכוונת להפוך את הצעתו של שר העסקים, הלורד פיטר מנדלסון, להצעת חוק רשמית, שאולי תהפוך לחוק בתוך שנה; כך מעריכה תעשיית ההקלטות הבריטית. כזכור, הציע מנדלסון שהפתרון לבעיית גניבת התוכן יהיה חסימת הגישה לרשת של משתפי קבצים, לאחר שיקבלו התראה – ונתקבל בסופת זעם חריגה.
תעשיית ההקלטות הבריטית לא מתרשמת מהזעם, ומתכוונת להפעיל את מלוא הלחץ שבאפשרותה להפעיל כדי להפוך את ההצעה הדרקונית הזו – ששוב נציין שהיא מאפשרת להפעיל ענישה ללא משפט כלפי אנשים שלא הורשעו בדבר – לחוק.
תעשיית ההקלטות מפעילה תנועת מלקחיים: מצד אחד, הגברת האכיפה כנגד הגנבים, ומצד שני קמפיין שמיועד לשכנע את הגולשים להפסיק להוריד. קמפיינים קודמים, שהתמקדו בהטחת האשמות ובניסיון ליצור תחושת אשמה כשלו, מכיוון שלגנב תמיד עמד התירוץ שהוא פוגע בתאגיד מפלצתי ונטול פנים, שממילא לא חש את הפגיעה. עכשיו מתכוונים להעלות בבריטניה קמפיין חדש, שיתמקד באמנים שהיצירות שלהם נגנבות – אלא שהם לא פונים לרגשות האשמה, אלא מודים ללקוחות שאכן שילמו עבור היצירות שלהם.
בישראל זה לא היה עובד. הם היו הופכים למושא ללעג בתוך זמן קצר. בבריטניה, אולי, יש לזה סיכוי. ואם זה לא יעבוד, אז יבוא שוטר. הוא לא בהכרח יגיע לכתובת הנכונה, אבל הוא יבוא.
הסבתא והנכד מועברים לידי הרובוטים
אחד הגאדג'טים הבזויים ביותר שיצאו בשנה שעברה היה קנקן תה ששולח למי שקנה אותו הודעת SMS אם לא הכינו בו תה במשך 48 שעות. הוא היה מיועד כמתנה לקרובי משפחה מבוגרים, והמטרה היתה לאפשר לשכוח מסבא הזקן, כי אם יקרה לו משהו, הקנקן כבר יתריע. באיחור של איזה 48 שעות, אמנם, שעשוי להיות קריטי – אבל היי.
המגמה הזו, של ויתור על אחריות והפרטתה לידיהם של גאדג'טים, נמשכת. חברה הולנדית בנתה שני רובוטים, שמיועדים לשני הקצוות של בני האדם: קשישים וילדים. הרובוט המיועד לילדים אמור להציק להם ולמנוע מהם לאכול יותר מדי, כמו גם לוודא שהם מצחצחים שיניים; הרובוט שנבנה עבור קשישים מיועד להזכיר להם לקחת את התרופות בזמן. וזו רק הדוגמה הבולטת ביותר: שורה של גאדג'טים, במיוחד גאדג'טים סלולריים, מתוכננים כדי לפנות לשני פלחי הקהל הללו.
אין ספק ששתי המטרות חשובות. השמנה, במיוחד קרב ילדים, היא בעיה בכל מדינות המערב; וקשישים שלא נוטלים את התרופות שלהם עשויים להימצא בסכנה חמורה. מדובר, כמובן, במכשירים יקרים מאד, שרק העשירונים העליונים יוכלו להרשות לעצמם – לפחות בעתיד הנראה לעין. כך שהשפעתם התרבותית צפויה להיות מוגבלת. ובכל זאת, זה נראה רע. מאוד רע.
קצרצרים
מיזם גרמני מעניין מציע לחבר בין נהגים וטרמפיסטים, לתועלת שני הצדדים. הנהג מכניס למערכת GPS את מסלול הנסיעה שלו עם יציאתו, והמערכת מבררת אם יש לאורך הדרך טרמפיסטים בכיוון. שני הצדדים מסכימים ביניהם על מחיר, בדרך כלל הוצאות הדלק, ויאללה – לדרך. כעת עובדים שם על אפשרות לדירוג נהגים, כדי לשפר את רמת הבטיחות של הפרויקט. אם הייתי נהג מונית גרמני, הייתי מתחיל להיות מודאג. במיוחד אם השירות אכן יתגלה כבטוח ואמין.
העיירה הקטנה שילדון במחוז דורהאם באנגליה אולי נראית תמימה וציורית, אבל היא כריש אמיתי של פשע מקוון: לא פחות מ-24% מהעסקאות המקוונות שבוצעו בה בוצעו באמצעות כרטיסי אשראי מזויפים, מה שמעניק לה את התואר המפוקפק של בירת הפשע המקוון של הממלכה המנוטרת.
מיזם חדש ומעניין, SharedBook, מציע לקוראים להוסיף לספר – בינתיים, ליתר דיוק, לשלושה פרקים מספר ספציפי - הערות שוליים. הדבר יהפוך את הספר לפרויקט משותף, בערך. זה לא כל כך חדש, בעצם: הערות שוליים – מכאן שמם – נוספו בשולי ספרים כבר מסוף ימי העת העתיקה, ורווחו מאוד בימי הביניים. מי שמתבונן, למשל, בספרי תלמוד מודרניים יראה שהטקסט התלמודי נמצא במרכז הדף, והוא מוקף בשלל "הערות שוליים" של פרשנים שונים. סביר, עם זאת, שהערות השוליים החדשות לא יהיו כה הכרחיות לקריאת הטקסט.
שמרנים שקצת מודאגים מנטייתה של גוגל להציג תוצאות לא מתאימות לכל המשפחה (למשל, התוצאה הראשונה למילת החיפוש התמימה "אגס") עשויים למצוא עניין במנוע החיפוש המוסלמי היחיד בעולם. המנוע, המכונה IMHalal – "אני כשר", בתרגום צולע – עוקב אחרי מונחי החיפוש של המשתמש, ומודיע לו בפסקנות שמושגים שיעלו תוצאות שנויות במחלוקת הינם "חראם", ואז מסרב לבצע את החיפוש. כ-100 מיליון מוסלמים מחוברים לאינטרנט, כך שלתועבה הקטנה יש פוטנציאל כלכלי. ImHalal תומך במגוון שפות, ביניהן כמובן ערבית, אבל, מסיבות שטרם הובררו, הוא לא תומך בעברית. אנטישמיות.
הרשת היתה כמרקחה לאחר שגוגל שינתה את הלוגו שלה, זמנית, לכזה שבו ספינת חלל סטריאוטיפית מסתלקת עם אחת מאותיות ה-O שבשם שלה. היא גם שחררה טוויט מסתורי: "1.12.12 25.15.21.18 15 1.18.5 2.5.12.15.14.7 20.15 21.19". המרה מהירה של המספרים באותיות – כש-A שווה 1, B שווה 2, וכן הלאה – יוצרת את המשפט "All your o are belong to us", פרפרזה על מם הרשת המייגע All your base are belong to us.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
