לתפוס את השמש

MST: עוקבת אחרי השמש

שנת הקמה: 2007

מייסד: דב רביב

מספר עובדים: 25

גיוסים עד כה: 20 מיליון דולר

משקיעים בולטים: כמה אנג'לים ישראלים ששמם לא פורסם 

דב רביב החליט להקים את המיזם הסולארי החדש שלו, MST, לאחר שהתייאש ממדיניות האנרגיה המתחדשת של ממשלת ישראל. אך אל תטעו ברביב - הוא אינו מחבק עצים בעל אידיאולוגיה ירוקה. השיקולים שלו נוגעים יותר להישרדותה של מדינת ישראל. אלה גם השיקולים שהובילו אותו בפיתוח מערכת שביט, משגר הלוויין הישראלי הראשון, ובפיתוח פרויקט החץ, שרביב נחשב מולידו כמנהל מפעל מל"מ של התעשייה האווירית.

את MST הקים רביב עם השקעות של אנג'לים פרטיים. לאורך זמן, הוא טוען, לא תיתכן עצמאות של האנרגיה הנצרכת במדינה ללא השקעה גדולה בתחום. "הנושא הוא בעל חשיבות קיומית, לפחות כמו הביטחון", מתריע רביב, "ורק המדינה יכולה להקצות את המשאבים ולתת לו את העדיפויות הדרושות - כיוון שזה אינו תחום בר־מימוש בגישות המקובלות". את מיזם האנרגיה הוא פתח לאחר שקרא ב־2002 את ספרו של ג'רמיה ריפקין "כלכלת המימן", שקורא תיגר על כלכלת דלקי המאובנים. הוא כינס סביבו חמישה בכירים ומהנדסים שעבדו עמו במפעלי מל"מ, כמה מהם פנסיונרים שהלכו איתו דרך ארוכה, וב־2003 הקים בחשאי את הגרעין הראשון של MST.

החברה פעילה בטכנולוגיית CPV - ייצור חשמל באמצעות פאנלים שעוקבים בשני צירים אחר תנועת השמש בשמים. הפאנלים מורכבים בטכנולוגיה של ריכוז קרני השמש על פיסת סיליקון קטנה בגודל של ס"מ רבוע ליחידה. הטכנולוגיה של MST מביאה אותה לנצילות של 37%, ואת יכולת המִרכוז היא משיגה באמצעות עדשה בשיטת פרנאל, עדשה מרובעת האוספת את קרני האור לכיוון מרכז התא.

דב רביב מייסד MST

את רביב הטכנולוגיה לא כל כך מעניינת, כמו שמעניין אותו להוציא במהירות האפשרית מוצר יעיל ובמחיר נמוך יותר לייצור המוני מהיר, לכן גם אין לו פטנט. בתוך חודשיים מהיום, הוא מבטיח, תוציא החברה אנטנה בת 20 תאים, שכל אחד מהם מייצר 50 קילו־ואט לשעה. בתוך שנה תיכנס החברה לשלב הייצור ההמוני, בשיתוף כמה ענקיות בתחום הסולאר: Schott ,Azure ו־3M. תחנות הכוח של MST מיועדות לייצר חשמל בהיקף של 1–5 מגה־ואט, ואותן מתכוון רביב למכור למפעילי החוות הסולאריות הגדולות.

עבור רביב מדובר בחשבון פשוט. אם הממשלה תחשוב כמוהו, הוא טוען, היא לא תהסס גם להפנות את רזרבות המט"ח שלה, שעומדות על 50 מיליארד דולר, לתחום האנרגיה המתחדשת. "המפתח הוא מחיר לקילו־ואט מותקן (מחיר החשמל בהתחשב במחיר הפאנל, התקנתו והובלת החשמל)", מציין רביב. "לאורך זמן נגיע ל־2,500 דולר לקילו־ואט, להבדיל מ־5,000 דולר לקילו־ואט שמשלמות ממשלות כיום". מערכת כמו שלו, הוא טוען, תוכל ליצור תעסוקה ל־5,000 איש בתוך חמש שנים בלבד ול־26 אלף איש בתוך 30 שנה. רביב טוען, אגב, כי מערכת אגירת האנרגיה שפותחה באנסטורג', שנכללת אף היא בפרויקט זה, היא הטובה בעולם, וכי שום מערכת סולארית אינה שלמה בלעדיה.

"מדינת ישראל פועלת בכיוונים שכביכול יביאו לפתרון הבעיה על ידי הון פרטי. דוגמה לכך היא תוכנית עידוד התעריפים, שלא תביא לפתרון למדינה כי בתוך 10–15 שנים יתקינו כמה אלפי מגה־ואט בלבד. יש כאלה שיאמרו שההשקעות הפרטיות עשו פלאים בהייטק ויעשו כך גם בקלינטק, אבל זה לא עובד באנרגיה, כי היקף ההשקעות הנדרש גבוה הרבה יותר. אתה יכול להקים מערכות תוכנה בהיקפי השקעה קטנים, אבל כדי לפתור את בעיית האנרגיה צריך אשראי של 20 מיליארד דולר לאורך 17 שנה".

ההבטחה: בסוף אוגוסט, כך מבטיח רביב, תעמיד החברה מערכת המייצרת 50 קילו־ואט. בתוך שנה תקים MST קו ייצור של 60 מגה־ואט לשנה, ובכך תיכנס לשלב הייצור ההמוני.

Solaris Synergy: תופסת שמש ומתקררת במים

שנת הקמה: 2008

מייסדים: יוסי פישר וד"ר יורי קוקוטוב

מספר עובדים: 8

גיוסים עד כה: 250 אלף דולר

משקיעים בולטים: משרד התשתיות הלאומיות וקרן ווטרפורד

כ־70% מאנרגיית השמש נופלת על מאגרי מים בעולם - ימים, אגמים ומאגרי מים מלאכותיים - ואינה מנוצלת. סולאריס פיתחה תחנות כוח סולאריות צפות שעושות שימוש במים כדי לצנן את הטמפרטורה של הלוחות הסולאריים, מה שמשפר בכ־20% את נצילוּת האנרגיה שלהם.

היות שעלות העברת האנרגיה עולה לעתים אף יותר מאשר הפקתה, והיות שתחנות סולאריות הנמצאות במקומות מרוחקים אינן יעילות, מתכננת סולאריס לבנות את תחנות הכוח על מאגרי מים בקרבת יישובים. אלה מאגרים שסובלים מאידוי גבוה של עד 30% ומזדהמים בקלות מאצות בגלל חשיפתם לשמש. קירוי המאגר באמצעות תחנה סולארית שאינה מזהמת את המים הוא מתבקש עבורו. נוסף על כך, תחנת הכוח של סולאריס יכולה לעמוד גם על מאגרי טיהור ואף בריכות קירור של מפעלים.

בשלב זה מתכננת החברה למכור תחנות כוח לגופים שונים או להקים בעצמה תחנות ולמכור חשמל לחברת החשמל המקומית. סולאריס כבר חתמה על עסקה ראשונה עם המועצה האזורית אילות להקמת תחנה סולארית בשנה הבאה, שתייצר 50 קילו־ואט. החברה נמצאת במגעים עם חברות בצרפת ובדרום אפריקה. בגלל עלויות הייצור הכבדות מעוניינת סולאריס לצרף אליה שותפות אסטרטגיות כגון ג'נרל אלקטריק, סימנס ואלטסון.

ההבטחה: פוטנציאל השוק של החברה נראה לא רע. בישראל, לדוגמה, שהיא מדינה קטנה ודלה במשאבי מים, יש כ־400 מאגרי מים עם פוטנציאל ייצור חשמל של לא פחות מ־200 מגה־ואט.

המתקן של סולאריס צף בבריכה. 400 מאגרי מים בישראל צילום: גיא אסיאג

SolarEdge: מהשמש לשקע החשמלי ביעילות מקסימלית

מוצר מרכזי: מערכת מבוססת שבב לשליטה על מערכות סולאריות

שנת הקמה: 2006

מייסדים: גיא סלע, ליאור הנדלסמן, יואב גלין, מאיר אדסט, עמיר פישלוב

מספר עובדים: 60

גיוסים עד כה: 34 מיליון דולר

משקיעים בולטים: הקרנות ג'נסיס, אופוס קפיטל, וואלדן אינטרנשיונל, ורטקס קפיטל

בסולאראדג' מפתחים שבב אלקטרוני שחולש על מערכת פאנלים טיפוסית. במערכות כאלה, שאופן התכנון שלהן לא השתנה מאז שנות השמונים, חוסר היעילות עשוי להגיע עד 30%. יש לכך סיבות רבות: חוסר אחידות בין הפאנלים השונים, מתח לא יציב וקושי של ממירי האנרגיה להתמודד עם עננות בשמים. סולאראדג' פיתחה מערכת שלמה שיודעת לשלוט בכל אחד מהפאנלים הסולאריים ולנטר אותם באמצעות חישובים מתמטיים ופיסיקליים. בכך היא מתגברת על מרבית הבעיות. לכל פאנל מוצמדת קופסה ובה השבב של סולאראדג', ובראש המערכת ממיר ייחודי, גם הוא מתוצרת החברה. כך שולטת החברה על ההספק במערכת, מפחיתה את מספר החוטים בה ומשפרת את הנצילות.

המודל העסקי של סולאראדג' הוא פשוט: מכירת מערכות המרת אנרגיה סולארית במחיר דומה לזה של המתחרות. העובדה שהתחזוקה של המערכת של החברה זולה בכ־15% ממערכת רגילה ומייצרת 3%–15% יותר אנרגיה מעניקה לסולאראדג' יתרון משמעותי. בשלב זה חתומה החברה על כמה עסקאות עם אינטגרטורי חשמל ועם כמה מוסדות גדולים להתקנת מערכות סולאריות בהיקף שינוע בין 5 ל־10 מיליון דולר עד תום השנה.

עד תום 2010 היא צופה להזמנות בהיקף של כ־30 מיליון דולר. בשלב זה מתחרות גרמניה וסין על הקמת קווי ייצור לחברה בשטחן. ישראל, למרבה הצער, לא בסיפור. כיום מייצרת החברה מאות בודדות של מערכות בישראל, אך כדי לייצר 60–30 אלף מערכות בשנה עליה לייצב את תהליכי הייצור עד אמצע 2010.

ההבטחה: בסולאראדג' בונים על שני שווקים בצמיחה מהירה: שוק המערכות הסולאריות לאספקת חשמל, המוערך כיום ב־38 מיליארד דולר בשנה אך צפוי להגיע לכ־50 מיליארד דולר עד תום 2009; ושוק הממירים הסולאריים המנהלים את מעבר החשמל מהפאנלים לרשת החשמל, המוערך כיום ב־2.2 מיליארד דולר אך צפוי לגדול ל־5 מיליארד דולר ב־2012.

מייסדי סולאראדג' גיא סלע וליאור הנדלסמן צילום: יובל חן

Zenith Solar: חשמל ירוק ומים חמים במערכת אחת

מוצר מרכזי: מערכת לייצור משולב של אנרגיה חשמלית ואנרגיה תרמית

שנת הקמה: 2006

מייסדים: דיוויד פיימן, רועי שגב ובוב וולן

מספר עובדים: 20

גיוסים עד כה: 10 מיליון דולר

משקיעים בולטים: רועי שגב, שלמה נחמה, משפחת וולפסון

באפריל השנה החליט קיבוץ קבוצת יבנה לוותר על 50% מפעילותה של רשת החשמל הרגילה של חברת החשמל ולאמץ את התחנה הסולארית של חברה צעירה ולא מוכרת, בת שנתיים בלבד, ששמה זנית' סולאר. זנית' פיתחה מערכת לייצור משולב של אנרגיה חשמלית ואנרגיה תרמית (מים חמים) באמצעות טכנולוגיה פוטו־וולטאית ממורכזת המכונה CPV.

המערכת מאפשרת ניצול של 70% מאנרגיית השמש לייצור אנרגיה חשמלית ותרמית יחד, באמצעות מרכוז קרני השמש לפיסת סיליקון קטנה. טכנולוגיה זו נחשבת זולה ביחס לפאנלים הפוטו־וולטאיים הסטנדרטיים, שכוללים מטרים רבועים רבים של סיליקון. לטכנולוגיית ה־CPV של זנית' נצילות של 70% אנרגיית שמש - 21% אנרגיה חשמלית ו־49% אנרגיה תרמית. זאת לעומת טכנולוגיות פוטו־וולטאיות שמסוגלות לנצל רק 12% מאנרגיית השמש, וטכנולוגיות תרמו־סולאריות שיכולות לנצל רק 20% ממנה.

הטכנולוגיה פותחה על ידי צוות חוקרים בראשות פרופ' דיוויד פיימן, מנהל המרכז הלאומי לאנרגיית שמש במכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן־גוריון. לחברה שותף אסטרטגי נוסף למחקר, מכון המחקר הגרמני המוביל באנרגיה סולארית, Fraunhofer-ISE, שהודיע לאחרונה על שבירת שיא עולמי בנצילות תאי השמש לצורך ייצור חשמל — בשיעור של 41.1%.

החווה הסולארית ביבנה. 30 אלף דולר לצלחת צילום: אורי לוין, קובי בן משה

החווה הסולארית שנחנכה בקבוצת יבנה כוללת 32 צלחות סולאריות, שעולות כ־30 אלף דולר כל אחת. החווה, שמשתרעת על שטח של כ־2 דונמים בלבד, תספק בשנה 150 מגה־ואט חשמל ו־300 מגה־ואט אנרגיה תרמית. מכיוון שהיא מתבססת על חום, המערכת לא תתאים למדינות צפוניות, אלא תתמקד באזורים החמים בעולם. רוב מדינות ארה"ב נכללות בהגדרה זו.

לזנית' מפעל בקריית גת, המייצר מערכות של כמה מגה־ואטים בשנה, ובתוך שנה הכמות המיוצרת בו תשולש. בינתיים יוכלו תושבי קיבוץ קבוצת יבנה לא רק ליהנות מחשמל מוזל וירוק אלא גם ממים חמים שמספקת להם המערכת התרמית של זנית'.

ההבטחה: ב־2010 מתכננת זנית' להקים שתי חוות סולאריות בחו"ל בסדר גודל דומה לזו שהוקמה בקבוצת יבנה וכן להתחיל בשיווק מאסיבי של מערכות לאינטגרטורים וענקיות ייצור חשמל.

GreenSun: פאנל סולארי לכל בית

מוצר מרכזי: פאנל פוטו־וולטאי צבעוני לניצול אורכי הגל הרלבנטיים להפקת חשמל

שנת הקמה: 2006

מייסד: אמנון לייקוביץ' ואיתן שמואלי

מספר עובדים: 7

גיוסים עד כה: חסוי

משקיעים בולטים: קרן סולאר אנרג'י פרטנרס

לפאנלים הסולאריים המשמשים כיום את תעשיית אנרגיית השמש כמה בעיות: הם מייצרים חשמל בעלות גבוהה פי ארבעה מפחם או מגז, יעילותם פוחתת בתנאי עננות או חום גבוה ותאי הסיליקון שמשמשים לייצורם הם חומר יקר ביותר. באמצעות הטכנולוגיה שפיתחה מבקשת חברת הסטארט־אפ הירושלמית גרין סאן לפתור את כל הבעיות הללו יחד.

גרין סאן פיתחה ציפוי לפאנל סולארי שמשתמש בננוטכנולוגיה של הפרדת צבעים כדי לרכז את הצבעים והקרניים האולטרה־סגוליות בקליטת האנרגיה, ולהיפטר מהחום - שבניגוד למה שמקובל לחשוב הוא גורם מפריע בתהליך הפקת אנרגיה מאור.

מרכיבי הפאנל של גרין סאן

עוד יתרון שיש לננו־טכנולוגיה הוא האפשרות להציב את הפאנל על כל גג גם בזווית לא אידיאלית, כמו גם קירות זכוכית של בניינים, והפאנל עדיין ירכז את קרני השמש כאילו הוא מכוון ישירות אליה. בדרך זו גרין סאן מסוגלת לייצר כבר היום פאנלים בעלי נצילות גבוהה יותר מהשוק. בגרין סאן גם משתמשים בפחות סיליקון, דבר שמוזיל את עלות הייצור. בעוד שרכישת פאנל סולארי ממוצע מחזירה את השקעתה בתוך יותר מעשר שנים, פאנל של גרין סאן יחזיר את ההשקעה בו בתוך שלוש שנים.

ההבטחה: את הפאנלים מייעדת גרין סאן לשווקים הפרטיים, לגגות הבית של כל אחד מאיתנו, אך גם לתחנות כוח סולאריות בצפון אירופה ובצפון אמריקה. הפאנל יפיק 200 ואט של חשמל ויעלה 189 דולר בלבד.

B-solar: רוצה להקים מפעל לפאנלים סולאריים בישראל

שנת הקמה: 2008

מייסדים: ד"ר יוסי קופמן, פרופ' נפתלי אייזנברג, ד"ר לב קריינין וד"ר נלי בורודין

מספר עובדים: 10

גיוסים עד כה: 3.25 מיליון דולר

משקיעים בולטים: קרן ג'נסיס והיזם גידי ברק 

בי־סולאר היא חברה ישראלית נוספת שמשפרת ב־15%–20% את נצילות האנרגיה בתאים הפוטו־וולטאיים הקיימים. אך בניגוד למרבית הסטארט־אפים בתחום, היא שואפת גבוה יותר. היא איננה מתכננת להוציא את הייצור לסין, אלא להקים בישראל, בעלות של עשרות מיליוני דולרים, מפעל ייצור תאים סולאריים בהיקף של 60 מגה־ואט בשנה, שיעסיק בשלב הראשון יותר מ־100 עובדים. לא הרבה חברות סטארט־אפ מגייסות סכומים כה גדולים להקמת מפעל, אלא שהפאנל הייחודי, הדו־צדדי של בי־סולאר והחזון שלה להיהפך לשחקנית משמעותית בתחומה מחייבים אותה להקים מפעל משלה.

לאחר הקמת המפעל תתחיל בי־סולאר לשווק תאים סולאריים ליצרניות של פאנלים סולאריים פוטו־וולטאיים, והנצילות הגבוהה שהיא מבטיחה תאפשר להפחית את מחירי החשמל באופן משמעותי.

המוצר של בי־סולאר כבר קיים, וכיום היא נמצאת בשלבי משא ומתן עם יצרניות פאנלים סולאריים ויצרניות מוצרי סיליקון. לקוחות פוטנציאליים עשויים להיות יצרניות פאנלים סולאריים כגון סאנטק הסינית או סאנפאוור האמריקאית. את ההון להתחלת תהליך הייצור קיבלה לאחרונה מקרן ג'נסיס ומהיזם גידי ברק. החברה מכינה את עצמה לקראת גיוס עשרות מיליוני דולרים לצורך הקמת המפעל, ככל הנראה ממשקיעים מוסדיים או מקרנות הון שונות.

ההבטחה: גודל שוק של כ־30 מיליארד דולר בשנה הקרובה וצמיחה של עשרות אחוזים בשנה (שצפויה להימשך ב־10–15 השנים הקרובות) מעידים על הפוטנציאל הגבוה של בי־סולר, והמוצר הייחודי שבידה כנראה יאפשר לממש אותו.