דו"ח טכנולוגי: עובדי פייסבוק נפטרים מהמניות
והיא גם סופגת (עוד) תביעה על הפרת פרטיות, בינג ממשיך לטפס אבל גוגל עדיין מובילה בשביעות הרצון, פרופסורים נגד עסקת הספרים של גוגל, ולקוחות חדשות בשוק הסמארטפונים: "אמהות כוח"
כמו עכברים מספינה טובעת? כמו קנריות גוססות במכרה?
קשה, קשה. מה המטאפורה המתארת את מה שמתרחש כעת בפייסבוק?
החברה היא סטארט-אפ שכבר גייס איזה שלושת רבעי מיליארד, היא כבר בת חמש, ורווחים היא לא מראה. למען האמת, למרות כל הטענות של צוקרברג ושות', לא נראה שפייסבוק תהיה רווחית בעתיד הנראה לעין. סימן מעורר דאגה נוסף הוא העובדה שהצעירים נוטשים אותה, ושפלח האוכלוסייה הגדל ביותר שלה הוא בני 55 ומעלה. ואף שאין לי שום דבר כנגד הקשישים האלה – היי, אני בדרכי המהירה לשם – הם לא בדיוק סמל החדשנות, שלא לומר קוליות. ורשתות חברתיות לא קוליות נוטות לגווע במהירות.
צוללים קדימה? מנכ"ל ומייסד (?) פייסבוק, מארק צוקרברג צילום: בלומברג על פי דיווחים, בכירים בפייסבוק – ביניהם צוקרברג עצמו - כבר הבינו שהספינה שוקעת במהירות, שוקעת עם כל משתמש חדש ששותה רוחב פס וחשמל ולא משלם עליהם, ואשר על כן הם נפטרים מהמניות שלהם כל עוד נפשם בם, בשווי נמוך משמעותית מההערכה הרשמית שלהן.
ועכשיו זה נהיה רשמי: ביולי הקצתה פייסבוק 100 מיליון דולר לרכישת מניות מעובדיה, כסף שהועבר לה על ידי אוליגרך רוסי (תוך שהוא מקצץ את שוויה הרשמי בשליש), ושהיה אמור לאפשר גם לעובדים לשעבר למכור מניות.
ובכן, המאה מיליונים אזלו. ויש עוד הרבה עובדים שרוצים למכור מניות. ולעובדים לשעבר לא נשאר. זה קרה למרות שפייסבוק קונה את המניות מהעובדים על פי הערכת שווי של 6.5 מיליארד דולר בלבד, ולמרות שמותר לעובדים למכור רק 25% מהמניות שלהם. איש איש לנפשו בדרך אל סירת ההצלה.
בתוך כך, הוגשה תביעה בקליפורניה כנגד פייסבוק, בטענה שהחברה השתמשה במידע פרטי של משתמשיה לצרכים מסחריים בכך שהעבירה אותו לצד שלישי. ועל זה כבר נאמר, נו שיט, שרלוק – זה המודל העסקי של פייסבוק, אחרי הכל: פרסומות שמותאמות אישית למשתמש, בהתבסס על הפרופיל שלו. רק שתביעות פרטיות כנגד פייסבוק כבר הופכות לתופעה.
בינג ממשיך לזחול כלפי מעלה
במיקרוסופט יכולים להרשות לעצמם טפיחה זהירה על השכם: כחודשיים לאחר השקתו, ממשיך בינג בעלייה איטית. הוא הושק בסוף מאי, וזכה אז לנתח שוק של 8%. ביוני עמד נתח השוק שלו על 8.4%, וביולי – על 8.9%. הנתונים המעודדים באמת הם שהעלייה הזו בנתח השוק באה על חשבונן של גוגל ויאהו (שבינג צפוי לבלוע לקרבו בקרוב).
מוקדם מדי, כמובן, לקבוע מסקנות, ולבינג צפוי מאבק קשה מאד כנגד גוגל (מסיבות שהוסברו כאן). יתר על כן, על פי דו"ח חדש, 86% מהאמריקאים מרוצים מאוד מחוויית החיפוש שלהם בגוגל – שיעור חריג בגובהו. 77% אמרו שהם מרוצים מחוויית החיפוש ביאהו, ו-75% אמרו דברים דומים על חוויית החיפוש ב-MSN – המחקר, של קבוצה שמודדת את שביעות רצונם של הצרכנים, נערך קודם להשקתו של בינג. לגוגל עומד, כמובן, יתרון שקשה להתחרות בו: עשר שנים ויותר של שירותי חיפוש מוצלחים מאוד, ומותג שכבר הולחם, בדמיון הציבורי, עם עצם החיפוש ברשת.
יש, כמובן, מי שלא מרוצה מגוגל.
אקדמאים נגד אימפריית האל-תהיה-רשע
עסקת הספרים השנויה במחלוקת של גוגל ממשיכה לעורר הדים והתנגדות. תקציר מהיר: בתחילת העשור, תוך השתנה מהמקפצה על חוקי זכויות היוצרים, החלה גוגל לסרוק ספרים הנמצאים בספריות ולעשות מהם ספרים דיגיטליים. בעלי זכויות היוצרים זעקו חמס, וגוגל המשיכה בשלה. לסופרים לא נותרה ברירה, וגילדת הסופרים של ארה"ב הגישה תביעת ענק כנגד גוגל. המאבק המשפטי נמשך שנים, ובסוף 2007 הגיעה הגילדה לפשרה עם גוגל: גוגל תשליש לה 125 מיליון דולר, שהגילדה תחלק בין הסופרים שנבזזו, וגוגל תקבל את הזכויות על הספרים הדיגיטליים.
וככה, בתשלום שמקביל לדמי כיס, הצליחה גוגל לשים יד על כל תחום הספרים. אליה וקוץ בה: חלק ניכר מהספרים שסרקה גוגל הם "ספרים יתומים", כאלה שלא ברור למי שייכות הזכויות עליהם, או שאי אפשר למצוא אותם. המשמעות היא שבכל פעם שגוגל סורקת ספר יתום, שטן קטן מקבל כנפיי... אה, סליחה, היא מוציאה ספר מהמרחב הציבורי והופכת אותו לשלה. רק שלה: חברות אחרות שינסו לסרוק את הספרים הללו צפויות לתביעה מצד גוגל, שכאמור כבר קנתה את הזכויות עליהם תמורת כמה בוטנים.
עכשיו כמה פרופסורים יוצאים למאבק נגד עסקת הספרים. העסקה טרם אושרה, והפרופסורים – מאוניברסיטת קליפורניה, בעלת ברית של גוגל, מה שעשוי לציין מאבק פנימי בין ההנהלה ובין הסגל האקדמי – הגישו הסתייגות לבית המשפט. הם אינם דורשים את ביטול העסקה, אבל בהחלט רוצים שינויים בולטים.
לגילדת הסופרים, הם אומרים, לא היתה כל סמכות – שלא לדבר על עניין – לייצג אותם. הם מציינים שבין הספרים שסרקה גוגל יש יותר ספרים אקדמיים מספרי קריאה – כאלה הנמצאים בסמכותה של גילדת הסופרים - והדרישה שלהם היא שהספרים הסרוקים יהיו פתוחים לקהל, לא רכושה של גוגל. הפרופסורים מביעים חשש מכך ששליטתה הבלעדית של גוגל בספרים שגם כך מו"לים לא רוצים להדפיס תאפשר לה למכור אותם לאוניברסיטאות במחירים מופקעים.
פלח שוק חדש: "אמהות כוח"
שרה פיילין, לשעבר מושלת אלסקה ומיועדת לתפקיד סגן הנשיא, הגדירה את עצמה בשעתו כ"אם הוקי", ושאלה רטורית "מה ההבדל בין אם הוקי ובולדוג? הליפסטיק". ציניקנים היו אומרים שההבדל בין פיילין ובין בולדוג הוא שהבולדוג כנראה אנושי יותר, אבל לא נכנס כאן לפוליטיקה, ועוד של מדינה זרה.
כך או כך, מפלחי השוק בארה"ב – זה הפך למדע וודו של ממש שם; היועץ הראשי של הילרי קלינטון בפריימריז, מארק פן, צבר את תהילתו בשל יכולתו האגדית (שאכן התבררה כאגדית) לפלח מצביעים – הכריזו לאחרונה על פלח שוק חדש: "אמהות כוח" (power mom).
אם "אם הוקי" היא אמא שגם דואגת שהילדים שלה יגיעו לאימון הוקי בזמן, "אם כוח" היא כזו שמנהלת (כאן המקום למארש הקיסרי) את משק הבית שלה ביד ברזל עטויה בכפפת פלדה. מעין ביסמארק בסינר, או מנכ"לית הבית. מדובר, כמסתבר, באמהות עצמאיות מאוד ועסוקות מאוד.
ועכשיו טוענים באוזנינו המשווקים שכמו אנשי עסקים כבדים, "אמהות כוח" מתמכרות לסמארטפונים. הם מאפשרים להן להיות בשליטה, מאורגנות, לא לפספס פגישות חשובות וחשובות פחות, לגלוש ברשתות חברתיות, ובאופן כללי לשמש כמקבילה של חמ"ל. האמהות משתמשות בסמארטפונים לתשלום חשבונות שונים, לתכנן חופשות, ועוד. הסמארטפון מעניק אפשרות מהירה ונוחה למעקב אחר לוח הזמנים המשפחתי כולו. אחת האמהות ציינה שהעובדה שיש לה יכולת מיידית לענות על מיילים, חוסכת לה שעות ארוכות של חיטוט בהם בלילה, אחרי שהילדים ישנים.
תחום הסמארטפונים הוא הפלח היחיד-כמעט של שוק הסלולר שעוד מראה צמיחה (האחר הוא טלפונים פרימיטיביים במיוחד וזולים במיוחד), ו"אמהות כוח" תופסות את חלקן בגל החדש: ברבעון הראשון של 2009, 14% ממשתמשות הסלולר שזיהו עצמן כאמהות, אמרו שיש להן סמארטפון, וזאת בהשוואה ל-8.3% ברבעון המקביל ב-2008.
קצרצרים
סטיב ג'ובס כנראה מרגיש הרבה יותר טוב. איך יודעים? כי אפל חזרה לימים הישנים והטובים ועשתה מאמצים ניכרים למנוע את פרסומה של כתבת פרופיל לא לגמרי מחמיאה בטיימס הלונדוני על הבוס הגדול שלה. משונה: מדובר בחברה שאין לה מתחרים בתחום שיווק המוצרים שלה – ראו את התרגיל שעשתה לחברות הסלולר – אבל היא פשוט לא מבינה שניסיון למנוע פרסום עוין רק מעלה את המוטיבציה של המפרסם ומושך תשומת לב תקשורתית עוינת למה שיכול היה לעבור בשקט יחסי. אגב, הכותרת של המאמר בטיימס - "האיש שצחצח את התפוח".
הבלוגוספירה דוברת האנגלית בהלם קל: שרץ קטן חדר לביתה של ויקטוריה ריצ'רדסון, תושבת בריטניה, ולא רק שנעלם עם לפטופ, אייפון ועוד כמה מצרכי אלקטרוניקה נחשקים, הוא גם השאיר כתובות מלגלגות על הקיר שלה בפייסבוק, נוסח "נהנה מהטלפון החדש שלי", תוך ציון העובדה שהטלוויזיה שלה היתה גרוטאה מוחלטת ושעל כן לא גנב אותה. זה מעשה די מטומטם מצד השרץ, אבל בינתיים קבלו מדריך שיסייע לכם למנוע מעצמכם עוגמת נפש כזו.
הצביעות, נשאוך בלי מילים: פטר סונדה, הגנב המורשע והדובר לשעבר של אתר הטורנטים פיראט-ביי, עובד עכשיו על האוטוביוגרפיה שלו. נעזוב לרגע את ההיבריס העצום, שלא לומר נרקיסיזם, שבכתיבת אוטוביוגרפיה בגיל צעיר כל כך, אבל מסתבר שסונדה חושב במלוא הרצינות שמגיע לו שאנשים ירכשו את הספר שלו בכסף מלא, ולא קולט את האירוניה.
לפעמים אני שוכח שאנחנו נמצאים במאה ה-21. לא כך תיארו אותה בימי ילדותי (הפעל פסקול). אבל עיריית סן פרנסיסקו עושה כמיטב יכולתה: עד 2013, היא מתכננת להפוך את תחנות האוטובוסים שלה למתקן שמספק קישור WiFi חינמי לכל יושביו, והכל באמצעות כוח סולארי. נאה.
עכשיו יש לכך אישור: גם דל נכנסת לתחום הסמארטפונים. היא צפויה להשיק בקרוב דגם של סמארטפון, ככל הנראה מבוסס מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל, לשוק הסיני, והיא נמצאת במגעים עם ספקית הסלולר המובילה בסין.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
