טכנולוגי על הבוקר: עדיין לא שקט באיראן
המהפכה באיראן נעלמה מהמסכים במערב, אבל נמשכת ברחובות (ובשרתים); חברות נדל"ן מתקוממות נגד גוגל; דיווח: ספקית רשת אמריקאית חוסמת אתר פרוע; והעיתונאים הבריטים עדיין בועטים
בלי חיג'אב ובלי חיבור
המהומות באיראן נעלמו מעל המסכים במערב, בין השאר משום שאי אפשר להחזיק מיליון אנשים ברחוב בלי הפסקה, וגם מפני שכל מה שאינו מתפרש כשיא המחאה נראה - לתרבות שאורך הנשימה שלה הוא כאורך הטוויט - לא מעניין.
אבל המחאות נמשכות. הדיווחים מאיראן מגיעים באותם האמצעים: טוויטר ויוטיוב. העיתונות הממוסדת גורשה מאיראן. דיווחים חוזרים ונשנים בזרם הטוויטר iranelections מדברים על נשים המובילות את ההפגנות, על אלימות בריוני הביטחון המכוונת ישירות כנגד נשים, ועל מחאה מתוכננת של מספר גדול שלהן, שכוללת הופעה ברחוב ללא כיסוי ראש. מי שזוכר את הסופרג'יסטיות, ואת אמילי ווילדינג דייויסון וסוסו של המלך ג'ורג', יעריך עוד יותר את אומץ לבן של הנשים הפרסיות, במדינה שאונס משפטי עדיין קיים בה.
הקרבות נמשכים לא רק ברחובות, שם בריוני הבאסיג' ממשיכים להכות במהפכנים, אלא גם בזירה הדיגיטלית: המשטר מנסה נואשות לחסום כל אמצעי תקשורת. הגישה לאתרים של פייסבוק, יוטיוב וטוויטר עדיין חסומה, 45 ימים לאחר הבחירות; מדי פעם חוסם המשטר את הקליטה הסלולרית באזורים דליקים מדי של טהראן. שירותי ה-SMS חזרו לאט יותר, והשירות עדיין חלקי מאוד. אתר הבי.בי.סי בפרסית, שעשה שירות קודש בשבועות הראשונים למהומות, עדיין חסום; כמעט כל אתר חדש של מנהיג האופוזיציה, מיר חוסיין מוסאווי, נחסם מיד. המהפכנים עושים שימוש נרחב בשרת "טור", המאפשר לגלוש מכתובת IP אנונימית, משום שהמשטר מנסה לאתר אותם בכל דרך אפשרית.
זה עוד לא נגמר. מהומות באיראן צילום: cc-by-Faramarz Hashemi ועדיין, כל ערב עולים מאות אלפי אנשים על גגות בתיהם, והקריאה "אללהו אכבר" – הקריאה שהדהימה את משטר השאח ב-1979 – מהדהדת ברחובות איראן ורודפת את המשטר שמתיימר לדבר בשמו. זה עוד לא נגמר. המשטר האיראני מוצא את עצמו במצבו של המשטר הסובייטי לאחר כיבוש צ'כוסלובקיה ב-1968: חוסר אמינות מוחלט.
האימפריה מכה שנית
גוגל ממשיכה במסעה להשתלטות על העולם – תחת הסיסמה של "אינדוקס כל המידע האנושי" – כשהיא מסווה את המסע בשורה של שירותים לציבור. קחו Google Voice – ותנו לנו להרוג ברכות את חברות המספקות שירתי טלפוניה על הרשת - VoIP, תוך שאנו (במקרה, ללא כוונה תחילה) שומרים העתקים של השיחות שלכם. קחו את שירות המפות של גוגל, ותנו לנו להוריד לקבר תחוח את חברות ה-GPS (ובטעות, לדעת לאיפה אתם רוצים ללכת). וכן הלאה.
מדי פעם מישהו מעז להתקומם, וזה יוצר כותרות. כך קרה עם עסקת הספרים היתומים; כך קורה עכשיו באוסטרליה. גוגל מנסה לשבור את שוק תיווך הנדל"ן, וכהרגלה לאסוף לעצמה את השברים: היא מציעה לסוכני נדל"ן לסמן במפות של גוגל את הנכסים שהם רוצים למכור – ולדלג על המודעות באתרי התיווך. הפרסום הזה, כמו כמעט תמיד בגוגל, חינם.
אתרי התיווך בעטו בחזרה, בכוח. שני הגדולים שבהם הודיעו שהם שוקלים ברצינות להפסיק לשלם עבור מודעות גוגל. כלומר, למשוך את הפרסומות שלהם מגוגל, מה שיוריד כמה מיליונים מהקופה שלה. יש רק בעיה אחת: גוגל גדולה מדי. היא גורפת כמיליארד דולרים אוסטרלים מדי שנה, אתרי התיווך מקבלים שליש מהפונים אליהם באמצעות חיפושי גוגל – והתוצאה היא שלדוברת של גוגל היתה החוצפה לומר ש"גוגל רוצה לעבוד עם שותפותיה", ולבקש את רשימות הנכסים שלהן כדי שתוכל לשים אותן בשירות המפות של גוגל. הן סירבו בתוקף. בינתיים.
AT&T מחפשת צרות
זה, על כל פנים, הרושם המתקבל. ספקית האינטרנט והסלולר הגדולה AT&T אכלה את הדג המבאיש (סבסדה את האייפון של אפל עד כדי הפסד – לידיעת חברות הסלולר שלנו), הולקתה (תיעובם של מעריצי אפל בשל בעיות האייפון הופנה אליה), ועכשיו מסתמן שהיא על סף גירוש מהעיר (אפל רומזת שהיא מחפשת שותף אחר, ומנכ"ל AT&T כבר מכין את המשקיעים).
זה כנראה לא הזמן המתאים לפתוח עוד חזית, אבל על פי דיווחים שטרם אושרו – קרי, לא היתה תגובה מ-AT&T עצמה – נראה ש-AT&T בעטה אמש (א') בקן צרעות ארסי במיוחד, 4chan, וחסמה אותו.
4chan הוא מקום משכנם של כמה מהטרולים המאיימים ביותר ברשת. לוח התפוצה הפרוע למדי הזה נתן לנו כמה מתופעות הרשת היותר ידועות, כמו lolcats, ריק-רולינג – וגם כמה מהמתיחות היותר בעייתיות, כמו השתלטות על רשימת המאה של טיים והכנסת צלב קרס לתמונה הנצפית ביותר של גוגל. וכמובן, פורצ'אן הוא מקום מושבם של חברי אנונימוס, הארגון האנטי-סיינטולוגי שמאבקו הברוך בדרך כלל בכת מאמיני השליט הגלקטי זנו לווה לעתים בחבלה.
בקיצור, אלוהים יודע למה AT&T פתחה את קופת השרצים הזו, אבל יהיה מעניין בשבועות הקרובים. וזו, כמובן, עוד סיבה לתמיכה בנייטרליות: אין שום סיבה, לעזאזל, שספקית הרשת שלך תחליט מה מתאים לה שאתה תקרא.
לעיתונות הבריטית עדיין יש שיניים
ארה"ב ובריטניה, העיר פעם ווינסטון צ'רצ'יל, הן שתי מדינות שמופרדות על ידי שפה אחת. אבל כידוע, גם אוקיאנוס מפריד ביניהן: בעוד העיתונות האמריקאית בודקת בקדחתנות את האק"ג שלה מדי בוקר ומתעדת בשקידה את מותה, האחות הבכורה ממשיכה לבעוט.
שתי שערוריות פקדו את בריטניה השנה, שלעיתונות היה תפקיד מרכזי בהן: האחת היתה חשיפת הונאת החזרי ההוצאות של חברי הפרלמנט, שגרמה לשורה של חברי פרלמנט ושרים להגיש את התפטרותם ולבלות יותר זמן עם המשפחה; השנייה, בצד השני של הספקטרום, היתה האזנה רחבת היקף לטלפונים סלולריים מצד העיתון News of the World.
הבלוגוספירה הבריטית, מצד שני, הרבה יותר מבויתת. בדומה לבלוגוספירה הישראלית ובשונה מאוד מהבלוגוספירה האמריקאית, היא כמעט אינה חושפת סקופים. את זה, ואת כל ההתלהבות והסכנה שקשורות בכך, היא משאירה לעיתונים האמיתיים.
אחת הסיבות לכך היא שכמו בישראל, חוקי הדיבה בבריטניה הרבה יותר מוטים לטובת נפגעים, אמיתיים או מדומיינים, מאשר בארה"ב. קשה מאד להרשיע מישהו בארה"ב בהוצאת דיבה. בבריטניה זה קל יותר. התוצאה היא שבבריטניה, כמו גם בישראל, קל הרבה יותר לאיים בתביעת דיבה. כשזה קורה, רוב האנשים מתקפלים – לאף אחד אין כוח לעורכי דין – למרות שבדרך כלל אין סיבה טובה. התוצאה היא שעיתונים, שיש להם גיבוי כלכלי, הם המשחקים את התפקיד של חושף השחיתויות. הבעיה היא שעיתונים, משום שיש להם גיבוי כלכלי, הם גם שחקנים כלכליים בעלי משמעות, ואינם מסוגלים לנטר את עצמם.
קצרצרים
האם זו הקנרית הגוססת שמבשרת על הקץ? ביל גייטס התנתק מפייסבוק. לא היה לו כוח עוד לכל בקשות החברות האלה. מרתה סטיוארט, עבריינית הון לא מי יודע מה מתוחכמת וגורו של ניהול משק בית, השמיצה את פייסבוק – והוסיפה דברי כפירה על אהבתה לטוויטר. מאוחר יותר חזרה בה סטיוארט חלקית מדבריה.
מנכ"ל ASK, בארי דילר, קרא להפסיק עם כל החינמיות הזו ולהתחיל לגבות כסף עבור תוכן, לפני שהיא תחסל את הכותבים והיוצרים. הוא הגדיר את התפיסה של הרשת כאמצעי תקשורת חינמי "מיתולוגיה". הוא האחרון בשורה של מנכ"לים מבוהלים, בהם מנכ"ל דיסני, שמשמיעים הצהרות דומות בשבועות האחרונים.
סוף סוף, אפליקציה מועילה לאייפון: היא מאתרת את מקום מגוריהם של סוטי מין. החוק בארה"ב מחייב כל סוטה מין מורשע להירשם אצל הרשויות, ואלה מפרסמות את זהותם ואת מקום מגוריהם. עכשיו אפשר לדעת מי הם, איפה הם, ואיך הם נראים – כך שאם איזה זר לא מוכר ניגש לילד שלך במגרש המשחקים, זה עשוי להיות שימושי מאוד. בישראל, למרבה הצער, אין רשימות כאלה.
במהלך סוף השבוע פרסמה אריקסון, יצרנית ציוד רשת מובילה, את נתוני הרבעון השני שלה. הם היו קטסטרופליים למדי: ירידה של 61% ברווחים. מנהל הכספים של החברה אמר שהוא מקווה שהדרישה לציוד רשת סלולרי, ציוד שאריקסון מייצרת, ישפר את מצבה לקראת הרבעון הבא.
בשעתו שקלתי לכתוב פארודיה על הבלוג "הקפיטליסט היומי", ולקרוא לו "הקפיטליסט הימי – בלוג של פיראט". ב-Wired חשבו כנראה על רעיון דומה, והתוצאה היא המשחק Cutthorat Capitalism: משחק רשת שבו אתה משחק קפטן פיראטים סומאלי, שצריך לתפוס בני ערובה ואחר כך לסחור בהם. אחח, פיראטיות וסחר בעבדים: מקצוע מוסלמי עתיק.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
