טכנולוגי על הבוקר: צנזורה מצילה חיים
התקשורת כולה התגייסה להסתיר את נפילתו בשבי של כתב ה"ניו יורק טיימס" בידי הטאליבאן, כולל עורכי ויקפדיה; שופט בארה"ב יוצא למלחמה בלינקים לאתרי חדשות והפיראטים כובשים את אירופה
מי שחושב על אנשי חדשות כאוסף של מכורי-רייטינג נטולי מצפון ישמח לשמוע שהתקשורת האמריקאית כולה שיתפה פעולה עם התוכנית של ה"טיימס". כל שנדרש הוא שעורך ה"טיימס" יצלצל לעיתונים אחרים, ערוצי טלוויזיה וסוכנויות ידיעות שהשמועה הגיעה אליהם, כדי להסביר להם את המצב ולשכנע אותם לשמור על הסוד לעת עתה.
האתגר הגדול יותר היה האינטרנט. טור ב"טיימס" מספר כי גולש או גולשים אלמוניים כתבו בוויקיפדיה שוב ושוב על החטיפה של דייוויד רוד, דבר שאיים לעורר תשומת לב בבלוגוספירה ובטוויטר ולהתחיל לגלגל כדור-שלג תקשורתי. העיתון גייס את עזרתו של מייסד וויקיפדיה, ג'ימי וויילס, שהפעיל צוות של עורכים שמחקו את האיזכורים לחטיפה מוויקיפדיה בכל פעם שהופיעו. וויילס גם "הקפיא" את הדף מספר פעמים כדי למנוע כל עריכה נוספת. זהו צעד שנוקטים בו בדרך כלל רק כדי לעצור הצפה של ספאם ודיבה בערכים שעוסקים בדמויות מפורסמות ושנויות במחלוקת, כמו מייקל ג'קסון השבוע.
למרבה הצער, אותם גולשים אלמונים, אולי אפילו ידידים או קרובי משפחה של הכתב החטוף, לא השאירו כתובת אימייל, כך שלא היה ניתן להסביר להם באופן פרטי מדוע התוספות הנכונות שלהם נמחקות שוב ושוב. התגובות שלהם הפכו לזועמות יותר ויותר ככל שהמחיקות המשיכו.
האירוניה היא שעורכי ויקיפדיה ותיקים שיתפו פעולה עם המחיקות פשוט כי הידיעה על חטיפתו של רוד לא הופיעה בעיתונות. במונחים הוויקיפדיים הקפדניים, זה אומר שאין מקור אמין לידיעה. "היה לי מאוד קשה לבצע את כל זה אם היה מקור כזה", אומר וויילס. תחי הבירוקרטיה העיוורת.
לנקקו כל עוד אתם יכולים
עוד איש משפטים אמריקאי חושב שצריך לחוקק חוקים חדשים כדי למנוע מהאינטרנט לאכול את תעשיית העיתונות. מה חדש? החדש הוא שההצעה שהופיעה בבלוגו של השופט ריצ'רד פוזנר מצליחה להיות מדהימה, מגוחכת ומופרכת אפילו ביחס למקובל בז'אנר. לדבריו, כדי למנוע מאתרים ובלוגים ש"רוכבים בחינם על התוכן שמימנו עיתונים" לגרום לסגירתם של כל "גופי איסוף החדשות היקרים", דיינו העיתונות המקצועית, צריך "להרחיב את חוקי זכויות היוצרים כך שיאסרו על גישה מקוונת לחומרים המוגנים בזכויות יוצרים, או לאסור קישור לתכנים מוגנים או ניסוח-מחדש שלהם".
במילים אחרות, פוזנר מציע שעיתון יוכל לשים את תכניו באינטרנט ולאסור על שאר הרשת לקשר אליהם או לדבר עליהם. הם לא יופיעו בגוגל חדשות, לא באתרי אקטואליה כמו "הפינגטון פוסט" ולא בבלוגים. כדי לחזות בתכנים הקדושים, גולש יצטרך להקיש את כתובת אתר העיתון מדי בוקר. אין ספק שזה יעשה דברים נפלאים לרייטינג. יתר על כן, כפי שמציין הבלוג טקקראנץ', פוזנר גם מעוניין לאסור על שיחה. כלומר, עדיין יהיה מותר לדבר על החדשות עם חברים בבית הקפה ובמספרה, אבל לא בבלוג.
זה היה יכול להיות מצחיק: הצעה להשתיק ולצנזר את השיח הציבורי באופן חסר תקדים, והכל כדי להציל את הדמוקרטיה, שנפילת תעשיית העיתונות מסכנת אותה. חבל שכל כך הרבה דמויות מפתח בעולם המשפטים האמריקאי לוקחות את זה ברצינות רבה.
הפיראטים כובשים את אירופה
אחרי ההצלחה של מפלגת הפיראטים השבדית בבחירות לפרלמנט האירופי, משתפי קבצים ברחבי אירופה קופצים על הספינה עם הדגל השחור. כמה מהתנועות שהוקמו בצרפת, גרמניה, פולין והונגריה רציניות? כמה מהן ישרדו אחרי שהגולשים ישכחו את מפלתו המשפטית של אתר ההורדות האהוב על כולם, Pirate Bay? לא ברור. אבל לפחות מפלגת הפיראטים הצ'כית (CPS) נרשמה כחוק במשרד הפנים ועומדת להשתתף בבחירות הכלליות במדינה באוקטובר.
כמובן, יהיה למפלגה קשה להשיג קולות, בהתחשב בכך שאין לה שום דבר להגיד מלבד "בואו נרכך את חוקי זכויות היוצרים". רק שבדים מסוגלים להסתכל על דבר כזה ולהסכים שמדובר במצע פוליטי רציני. אבל זה לא מטריד את אנדריי פרופאנט, קברניט המפלגה הצ'כית, שאמר לסוכנויות הידיעות שהוא ממילא לא מעוניין במשרה פוליטית. הוא רק מקווה שהנוכחות הפיראטית תדחף מפלגות אחרות לשנות את העמדות שלהן לגבי זכויות יוצרים וחירויות אינטרנטיות.
ואולי בעצם זה לא כל כך שולי. אם בארה"ב ימשיכו לדבר על כבילה מוחלטת של האינטרנט בנסיון להציל את תעשיית העיתונות הגוועת, עולם האינטרנט יהיה זקוק לכל חברי הפרלמנט הפיראטים שהוא יכול להשיג.
