טכנולוגי על הבוקר: מייקל ג'קסון הפיל את הרשת
מותו של ג'קסון הפיל שרתים ברחבי העולם, באלמר חוזה את היעלמותה של התקשורת המסורתית, מתקפת הסייבר של סין מתגברת, הנפילה של עורך Wired תופסת תאוצה - וגם: רובוט קניבל נולד
הוא (היה) הגדול מכולם
בליל שישי מת מייקל ג'קסון, והרשת חלקה לו כבוד אחרון וקצת מוזר: היא כרעה תחת העומס.
כמות החיפושים אחריו הפילה את גוגל ניוז. המהנדסים של גוגל חשבו במשך שעות שהם נמצאים תחת התקפה שמטרתה להפיל אותם. טוויטר קרס זמנית ונרשם עיכוב של כמה דקות בין עדכון לעדכון – אבל הגיע לשיא עדכונים (5,000 בשניה) שלא נרשם מאז בחירתו של אובמה.
התנועה ב-CNN גדלה פי חמש, מספר העדכונים בפייסבוק הוכפל פי שלוש, בוויקיפדיה פרצה מלחמת עריכה מכוערת מהרגיל והקפיאה את האתר כולו, ואתרי חדשות אחרים פשוט קרסו, כמו גם שירות המסרים המיידי של AOL.
מצד אחד, חבל שהוא לא ידע עד כמה הוא פופולרי קודם למותו. מצד שני, כל המהומה הזו היא מסמר נוסף בארון המתים של תפיסת "חוכמת ההמונים": הם לא רוצים ידע, הם רוצים בידור. ומי ש"מבודר עד מוות", כשם הספר הידוע, כבר לא יתקן את העולם. מקסימום, יצפה בשידור החוזר.
ואם בחורבן תרבותי עסקינן...
סטיב באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט, הפתיע בנבואת חורבן משלו. במהלך כנס מפרסמים בקאן, חרג באלמר מהתחום המקובל של נאומיו, ואמר כי להערכתו, בתוך עשור "לא תהיה עוד תקשורת מסורתית". לא יהיו עיתונים, לא יהיו מגזינים, לא יהיו תוכניות טלוויזיה, לא יהיה "תוכן סטטי" כלל: כל התוכן יהיה מקוון, ודינמי.
יתר על כן, הזהיר באלמר, חברות התוכן עדיין לא הצליחו למצוא דרך להפוך לרווחיות בעידן הרשת, ואל להן לקוות שהתאוששות מהמשבר הכלכלי תאושש גם אותן: רמת ההכנסות שלהן תשאר כשהייתה. לדברי באלמר, "אנחנו לא בשפל, אנחנו באיתחול: שפל משמעו התאוששות עתידית, ומבחינת תכנון, אני לא חושב שנתאושש. אותחלנו; לא נגדל שוב".
חוזה את העתיד. באלמר צילום: בלומברג וכמו להוכיח את דבריו של באלמר, אמר לס הינטון – מנכ"ל חברת דאו ג'ונס (לא מנכ"ל הבורסה, אלא חברת העיתונים ששולטת גם בוול סטריט ג'ורנל) – שגוגל היא ערפד. הוא הודה, בנדיבות מסויימת, שהיא לא בהכרח התחילה את הקריירה שלה כגרסה דיגיטלית של דרקולה, אבל כרגע, לדבריו, היא ערפד ששותה את דם העיתונות.
הוא לא הסתפק בעלבונות, ואמר שהג'ורנל – אחד העיתונים הבודדים שדורש תשלום עבור התוכן שלו – ייצא בקרוב עם פלטפורמת תוכן חדשה, שלדברי הינטון תהיה מהפכנית. אבל מתקבל הרושם שגוגל כבר גדולה מדי מכדי שציידי הערפדים של הדפוס יוכלו לנעוץ בה יתד.
אמת היא אופציה
יתרון אחד מובהק שיש לתקשורת הישנה על החדשה הוא שקשה היה לרמות באמצעותה. כלומר, ודאי שזה קרה, אבל כשהתרמית נחשפה היו לכך השלכות. עיתונאים שפרסמו בולשיט ספגו את הנזק הנלווה: הם איבדו מאמינותם. ומאחר ואמינות היא כל מה שיש לעיתונאי, לעיתים קרובות הם איבדו גם את עבודתם. יכולת לקרוא עיתון ולדעת שנעשה לפחות מאמץ להגיש לך ידיעה ערוכה ובדוקה.
ברשת הרבה יותר קל לרמות. אם פעם ביקורת ספרים היתה נתונה בידיהם של דינוזאורים שונאי אדם, שחשדו שכל מה שפורסם אחרי 1648 היה זבל והיה צורך בהרבה מאוד עבודה כדי לשכנע אותם אחרת, היום כל זב חוטם יכול לכתוב ביקורת. בעתיד ודאי יהיו כלים מוצלחים לסינון ערימות ההבל הללו, אבל בינתיים איש איש לעצמו.
פעם, אם איזו הדה בושס היתה עושה בטקסט שלך מעשה גמזו, המקסימום שיכולת לעשות היה לקרוא לה בשמות גנאי ולהפוך את שמו של המבקר לפועל ("לגמוז"). היום אתה פשוט כותב סקירה משלך בשם בדוי. ואם אתה בעל עסק שהמוצר שלו בסכנה מסקירות עוינות, אתה משסה את כל עובדיך ברשת, ומצווה עליהם לכתוב סקירות חיוביות.
זה, על פי החשד, מה שעשתה הוצאת הספרים אסלוויר. או, לפחות, ניסתה לעשות באופן מגושם מאוד. ההוצאה, שמתמחה בספרי מדע, ניסתה לשחד מדענים בתלושי מתנה(!) בשווי 25 דולר (!) כדי שיעלו לאתרים של אמזון ובארנז אנד נובלז ביקורות חיוביות על הספרים שלה.
התעוררה סערה, מדענים חשו מבוזים – הם אמנם חיים ממשכורת ממשלתית נמוכה, אבל לא עד כדי כך נמוכה – ועכשיו טוענת החברה שהיא בסך הכל רצתה שיהיו ביקורות, ביקורות כלשהן, ושהיא לא דרשה ביקורות חיוביות תמורת התלושים. הרושם המשונה שקיבלו מדענים שזה רצונה, היא אומרת, היה תוצאה של "טעות מועסקים". אה-הא.
למחבר אדווארד האסברוק יש שיטה לזהות את הביקורות המזויפות. אם, הוא אומר, אתה רואה שיש רק מעט ביקורות, צא מנקודת הנחה שהן נכתבו על ידי גורמים מעוניינים – החברה שמייצרת את המוצר או אויביה. אם יש מספר גדול של ביקורות, פעל בצורה מדעית: התעלם מהחריגים (דירוג של 5 או 0), ונסה לברר מה הדירוג האמיתי של המוצר. לידיעתם/טיפולכם.
הם מצנזרים גם רופאים
נמשכת מתקפת הרשת של סין: הרודנות "ההרמונית", שניערה קצת את גוגל בשבוע שעבר, מתחילה לצנזר עכשיו גם אתרים רפואיים העוסקים במיניות. קשה לדעת אם זה התקף פוריטניות חריג – אם כי, כפי שהבחין ג'ורג' אורוול, פוריטניות היא חלק מטוטליטריות; מיניות מפחידה אותם – או מסך עשן שמטרתו להסתיר את הצנזורה האמיתית. עם זאת, בלוגרים סינים מציינים שהמתקפה של התקשורת של המשטר נגד גוגל נמשכת בעוז, ותוך הפצת פרטים שקריים על גוגל.
המתקפה הסינית, מציינים מומחים, לא עוצרת בפורנוגרפיה: אותה סוכנות אחראית גם למאבק בפורנוגרפיה וגם למאבק בדעות פוליטיות "לא הרמוניות", והיא לא מבחינה בין השניים. תוצאה לא לגמרי לא צפויה היא שהממשל האמריקני נגרר למאבק, והגיש מחאה רשמית לסין על גל הדיכוי החדש.
אבל המשטר לא מסתפק בסתם צנזורה. הרודנות הובכה לאחרונה, כאשר הסתבר שתוכנת הצנזורה שהיא רוצה להתקין על כל מחשב – "סכר ירוק", היא קוראת לה – נגנבה בעצם מחברת תוכנה אמריקנית, Solid Oak. האחרונה לא ישבה בשקט, והתחילה להתריע בפני עולם ומלואו שהאנשים שגנבו את העם הסיני גנבו גם את התוכנה שלה.
התוצאה, הצפויה למדי, היא שסוליד אוק נמצאת תחת התקפה של האקרים – בחברה לא מוכנים לומר במפורש שמדובר בהאקרים סינים, אבל זה מזכיר קצת את הטענות של מדינות מסויימות שהן לא יודעות אם יש להן נשק גרעיני.
איך נפלת משמים
עורך Wired, כריס אנדרסון, היה דמות מוערכת מאוד עד לאחרונה. כפי שכבר ציינו בשבוע שעבר, הוא נתפס בהעתקה של טקסטים מוויקיפדיה, ללא מתן קרדיט, לספרו החדש, "Free" ("חינם").
הסיפור התדרדר משם. אנדרסון טען נואשות שהסיבה שלא היה קרדיט היא שהוא לא ידע כיצד לתת קרדיט לוויקיפידה. נו, באמת: אפילו אקדמאים כבר יודעים איך לעשות את זה. עכשיו מסתבר שהיו לא מעט קטעים כאלה, והסיבה שאנדרסון נחשף היא שהוא העתיק את הקטעים מוויקיפדיה כולל שגיאות, לעיתים שגיאות מביכות. התוצאה היתה שמישהו ירה את הטקסטים לתוך גוגל – וגילה שהם, אפעס, חלק מוויקיפדיה.
מבקר ספרות כבר כתב, כחלק מפולמוס פומבי עם אנדרסון, שהסיבה לכך שהוא לא ציין את המקור היא שאם היה מתברר שהוא משתמש בוויקיפדיה כמקור, כמו כל תלמיד תיכון, הרבה מהילת המומחה שלו היתה מתאדה. וזו, למרבה הזוועה, רק ההתחלה: מישהו כבר זיהה העתקה אחת בספרו הקודם של אנדרסון, "הזנב הארוך".
קצת משונה שדווקא אנדרסון לא ידע ש"הזנב הארוך" של הרשת - אנשים עם גוגל ויותר מדי זמן פנוי – הם הדבר המסוכן ביותר לכותב שמנסה לרמות. אבל החטא הגדול מכולם הוא יהירות, מה שכינו היוונים היבריס. והיא תמיד גוררת תגובת נגד כואבת.
קצרצרים
במייספייס אפילו לא יודעים לפטר כמו שצריך: אחרי גל הפיטורים הגדול שנערך בשבוע שעבר, שבו פוטרו כ-480 עובדים, גילו רבים מהם שהצ'ק האחרון שקיבלו מהחברה לא בתוקף, עקב איזו טעות מנהלתית. החברה התנצלה והודיעה שתשלח צ'ק אחר בקרוב.
לאחר שלוש שנים של תסכול, הצליחו שתי קבוצות של מתכנתים להתגבר על "אתגר נטפליקס": ליצור תוכנה שתדע לקלוע לטעמם של רוכשי סרטים טוב יותר מזו של רשת מכירת הסרטים הגדולה. התוכנה החדשה מצליחה לדייק ב-10.5% יותר מזו של נטפליקס עצמה. עוד מופת של "מיקור המון", שבו חברה גדולה גורמת להרבה מאוד אנשים לעבוד בשבילה, ומשלמת רק למצליחים.
ובחדשה הפחות סימפטית של היום: מדענים הצליחו לפתח רובוט, ששואב את האנרגיה שלו מאכילת בשר חי. בינתיים רק של עכברים, מקקים ושאר יצורים שאף אחד לא באמת מתאבל עליהם, אבל יש להניח שזו רק ההתחלה לקראת יצירתם של רובוטים קניבליים באמת. אנחנו הזהרנו אתכם.
תושב בריטניה הפך את ביתו – יצירת מופת מהמאה ה-16 – לבית הטוויטר הראשון בעולם. הבית, המצויד בחיישני חשמל חכם, מעדכן את הממציא, אנדי סטנפורד-קלארק, בכל פעם שיש שינוי בצריכת האנרגיה בבית. לטענת סטנפורד-קלארק, השטיק החדש כבר גרם לו לחסכון של שליש בצריכת האנרגיה שלו.
נוסטלגיטק: למרבה הזוועה, מסתבר שהנאצים הצליחו ליצור את המטוס החמקן הראשון, ואפילו לא שמו לב. המטוס, מדגם הורטן 2-29, מצטיין במבנה אווירודינמי ייחודי שמעניק לו יכולות חמקניות – אבל המהנדסים שבנו אותו חשבו בעיקר על מהירות גבוהה יותר. למרבה המזל, התועבה הגיעה לשלב ייצור בשלב שבו כבר לא נשארו לגרמניה הנאצית חומרי גלם לייצור.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
