סטארטאפיסט בן 90 מפתח את הדלק של המאה ה-21
פרופ' אברהם בניאל, האיש שהמציא את כיל, יוצא להציל את כדור הארץ: לאחר 72 שנות ניסיון מקצועי ופטנט מגרמניה הנאצית, בניאל מצא את הנוסחה להפוך את הזבל שלנו לדלק זול ונקי
גרמניה, 1945. קבוצת מדענים אמריקאים וצרפתים המלווים בחיילי צבא ארצות הברית משתלטים על מפעל לייצור דלק בדרום גרמניה. המהנדס היחיד שנותר במפעל מובא לחקירה. כיצד ייצרתם דלק ללא כל גישה לנפט, שואל אותו המתורגמן. תשובתו של המהנדס היתה פשוטה: יערות. המפעל, הראשון מסוגו בעולם, הפעיל טכנולוגיה ייחודית להפקת דלק מעצים, באמצעות חומר כימי אלים במיוחד: חומצת מלח מעשנת. החומצה מפרקת את העץ לליגנין, בסיס העץ - ולסוכר, שממנו אפשר להפיק דלק.
למרות הצהרותיו של היטלר בדבר "הקסם הארי" של היער השחור, אותם יערות עבותים שסימלו עבורו את תמציתה של גרמניה נכרתו בשיטתיות בחסות המשטר, וגזרי העץ עשו את דרכם למפעל, שם נהפכו לדלק אתנול. כשהמצב הכלכלי במדינה הגיע לשפל של ממש, החלו לייצר במפעל גם סוכר לבישול.
אברהם בניאל ובנו ערן צילום: חיים צח
המפעל פורק, ותכולתו הועברה לארה"ב, שם הוקם מחדש תחת מעטה סודיות. אך הטכנולוגיה התגלתה כלא כלכלית: התהליך יקר מדי ומזהם מדי, והצבא החליט לדומם את המפעל ולשמור אותו כאופציה למצב חירום לאומי. בסוף שנות השישים נסגר המפעל סופית, וכל המסמכים הנוגעים להפעלתו ולרקע שלו נשמרו בארכיוני הצבא האמריקאי.
"שמעתי על המפעל כבר ב־1946, כשחייתי בפריז", נזכר פרופ' אברהם בניאל (90), איש האוניברסיטה העברית וממייסדי התעשייה הכימית בישראל. בניאל טוען שהצליח להשלים את החסר במחקר הגרמני, ובשבוע שעבר קיבלה חברתו, HCL, השקעה בת 5.5 מיליון דולר מקרן הקלינטק השנייה בגודלה בארה"ב, קרן ההון סיכון של וינוד קושלה, מייסד חברת סאן.
"מי שסיפר לי על המפעל היה המנחה שלי לדוקטורט, פרופ' לאון דניבל. בזמן המלחמה הוא היה ברזיסטאנס, ואחרי המלחמה הוא ניהל את המשלחת הצרפתית לחקר התעשייה הגרמנית. מאז, כל חיי הרהרתי במפעל ובשאלה שהגרמנים והאמריקאים לא הצליחו לפתור. אבל רק לפני שנתיים החלטתי לנסות לפתור את זה בעצמי".
ב־2007, בגיל 88, איתר בניאל קצין אמריקאי קשיש, ולאחר סבך ביורוקרטי של בקשות ואישורים קיבל לידיו את הדו"חות המקוריים על אודות המפעל הגרמני, ואת מסמכי העבודה של המפעל הזהה שהוקם בארה"ב. "כשאבא בדק את המסמכים הוא ממש התרגש", מספר ערן בניאל, בנו של אברהם ומנכ"ל HCL. "הוא ראה שהוא יכול לקחת את הנוסחה המקורית, ועם קצת שיפורים מודרניים לייצר סוכרים ודלק בעלות זעומה וללא זיהום".
ייצר סוכר משוקולד
אברהם בניאל נולד בשנת 1919 בפולין, ובילדותו שלחו אותו הוריו לישראל, והוא נקלט בכפר הנוער בבן שמן, שבו למדו באותן שנים גם שמעון פרס ודן בן אמוץ. בשנת 1937 נסע ללמוד כימיה במונפלייה שבצרפת וב־1943 למד לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים. המשרה הראשונה שלו היתה במפעל לייצור כימיקלים עבור הצבא הבריטי. "ייצרנו ממה שיש", הוא מספר. "כשהיה צריך לייצר ציפוי למטוסים היינו לוקחים פילם של סרטים ומחלצים מהם חומר גלם. אז הכל היה חסר, אז כדי לייצר סוכר היינו מפיקים אותו משוקולד".
לאחר מכן נהפך לכימאי הראשי במפעל "צבע" בחיפה, ובמלחמת העצמאות התגייס להגנה ובלילות ייצר במפעל הצבע להביורים ופצצות כספית. בתום המלחמה הקים, בהוראת ראש הממשלה בן־גוריון, את מעבדות מחצבי ישראל. , שבהמשך נהיו לחברה ממשלתית בשם תמ"י - תעשיות מחצבי ישראל. בניאל, שהתרגל למגזר הפרטי, ויתר על מחצית ממשכורתו והתגייס למשימה. לימים נהפכה תמ"י לחברה־בת של כימיקלים לישראל ולאחד ממרכזי הפיתוח שלה.
תחת ניהולו של בניאל הקימה מחצבי ישראל את חברת הפוספטים בנגב ב־1951, את חברת חרסית וחול זך בנגב ב־1953, את מכרות הנחושת בתמנע ב־1954 וגם את חיפה כימיקלים, שכיום נמצאת בבעלותו של איש העסקים אריה גנגר. אלא שגם בתקופה שבה דיבר בן־גוריון על "מחצבים טבעיים שהארץ עשירה בהם" ידע בניאל שלא משם תגיע הגאולה הכלכלית. "מהר מאוד הגעתי למסקנה שהנכסים העתידיים שלנו, למעט מוצרי פוספטים, אשלג ומגנזיום, לא יהיו מחצבים אלא טכנולוגיות", אומר בניאל.
בניאל עזב את תמ"י לאחר 27 שנים, בשנת 1973. "פרויקט ערד לחומצת מלח" שבניהולו כשל, השקעה ממשלתית בת 100 מיליון דולר ירדה לטמיון, ואף שלטענתו התריע בפני הממשלה על מחדלים ועל הסכנה שבכישלון צפוי, אילץ אותו שר הפיתוח דאז חיים גבתי להתפטר. אלא שהחזרה לעולם העסקים עשתה לבניאל רק טוב, והוא נהפך ליועץ מבוקש לענקיות כימיה כגון באייר, רון־פולאק־סאנופי, קרגי, ADM ויצרנית הסוכרים הגדולה בעולם טייט אנד לייל. עם טייט אנד לייל עבד בניאל עד 2008, השנה שבה הרעיון שמאחורי החברה שלו HCL הגיע לבשלות. אז, בגיל 89, נהפך לסטארטאפיסט לראשונה בחייו.
איך לא חשבתי על זה קודם
לפני שנתיים ערך בניאל שיחת טלפון עם אחד ממנהלי מפעלי הכימיה על הפטנטים הישנים שהוציא. המנהל שאל על תהליך ייצור הסוכרים שמהם ניתן להפיק דלק. בניאל היסס רגע לפני שהשיב לו. "אני מיד חוזר אליך", אמר והחל לשרבט על פיסת נייר את הנוסחה, שלימים תהפוך לנוסחת הקסם של HCL. חודש לאחר מכן נפגש בניאל, יחד עם פרופ' ארי אייל, שותפו בשנים האחרונות למחקריו באוניברסיטה העברית, עם האוסטרלים כדי לעניין אותם בהקמת מיזם משותף, אך הם ויתרו מחמת הסיכון הגבוה. משדה התעופה בפריז הרים פרופ' אייל טלפון לבנו של בניאל, ערן, איש תיאטרון החאן והקאמרי, שהפך ברבות הימים למנכ"ל חברת לייפוויב, ואמר לו: "ערן, האוסטרלים לא רציניים. תעזוב הכל ותצטרף אלינו. זה בפירוש הדבר הגדול אי פעם שאביך עשה".
"המפעל של הנאצים היה הישג טכנולוגי גדול לאותם ימים", אומר בניאל. "הוא רק סבל מחוסר כדאיות כלכלית - וזה מה שהשכיח אותו. אבל ברגע שעליתי על הנוסחה שמייעלת את התהליך, ושהופכת אותו לזול ונקי, עזבתי הכל. הדבר היחיד שלא הבנתי זה איך לא חשבתי על זה כל השנים האלה".
את HCL הקים בניאל עם בנו ערן בניאל - לשעבר מנכ"ל חברת לייפווייב - ועם שותפו למחקרים מהאוניברסיטה העברית ארי אייל. החברה מצאה דרך להפיק סוכרים מחומרים אורגניים בתהליך זול ומשתלם כלכלית, שאינו מייצר תוצרי לוואי מזהמים.
"הגרמנים התרכזו באיוד המים מהתמיסה, מה שיצר חומר שכלל סוכרים ועוד 20% של חומצה רעילה וחסרת שימוש", מסביר בניאל הבן. "התהליך שלנו משאיר רק תוצרי לוואי שאפשר למכור: סוכרים מרוכזים שאפשר ליצור מהם דלק, דשן לחקלאות ובסיס עץ, שמשמש כחומר לשריפת פחם".
כש־HCL הוקמה, המילה האחרונה בתחום הדלק הנקי היתה אנזימים - חלבונים המפרקים חומרים ביולוגיים. אלא שתהליך הפקת דלק באנזימים יקר ולא משתלם, והמשבר העולמי דחק אותו לפינה. בקרן קושלה, שאליה הצטרפו בנק ההשקעות האמריקאי בריל ומשקיע ההייטק הישראלי זוהר גילון, מתכוונים להקים כבר בזמן הקרוב מפעל לייצור דלק סילוני, שיתבסס על הטכנולוגיה של HCL.
"כבר ב־2012–2013 יהיו מפעלים ראשונים שייצרו דלק זול מפסולת", מעריך ערן בניאל, "הפסולת שיוצאת מבתי חרושת למוצרי עץ, ופסולת אורגנית שאנשים יוצרים, יוכלו להפוך לסוכר על המקום. מה שעד היום היה מקור לפחמן דו־חמצני רעיל, יהפוך לעולם שלם של ערך. יכולה להיות לזה השפעה מרחיקת לכת. מחירי האוכל יירדו, מחירי הדלק יתייצבו. אנחנו מקווים שעד 2022 הטכנולוגיה שלנו וטכנולוגיות הדומות לה יספקו כ־5% מתצרוכת האנרגיה בארצות הברית".
אברהם בניאל, אחרי כל שנותיך בתעשייה, מה החזון שלך לעתיד?
"החזון הוא לעשות כסף, והרבה. ככל שנרוויח יותר, זה יעיד שבאמת יש צורך בפתרונות שלנו. הצרכים משתנים עם הזמן, אבל כללי השוק נשארים".
עבור האב והבן למשפחת בניאל, חברת HCL מהווה הזדמנות לפתור סכסוך משפחתי עתיק.כאשר ערן, בוגר מצטיין של בית הספר הריאלי בחיפה, הודיע כי בכוונתו לפנות לקריירה של משחק, אביו לא הסתיר את אכזבתו. מאז הפך ערן לראש איגוד המחזאים לצד חנוך לוין, למנהל האמנותי של החאן ולמנהל פסטיבל עכו. אחרי שנים של דרכים נפרדות, אברהם וערן בניאל עובדים כמו שני שותפים למקצוע. "יש מחלוקות", מודה ערן, "אבל הזמן הוא פותר המחלוקות הטוב ביותר. את מה שקשרי המשפחה קלקלו, הזמן מתקן".
דוקטור יצחק ברזין צילום: יותם פרום
"חוק הדלקים בארה"ב קובע שעד 20% מהבנזין חייב להיות אתנול עד 2020, שלא ממקורות מזון כמו תירס. זה יהיה שוק של מיליארדים שמחכה להמצאות כאלה", אומר ד"ר יצחק ברזין מהמכון הבינתחומי בהרצליה, שהקים את ענקית הדלק הביולוגי גרינפיול, וזכה להיכלל ברשימת 100 המשפיעים בעולם של טיים מגזין.
"הטכנולוגיות של הפקת סוכר לאתנול הוא ידוע, אבל כל הבעיה היא מהיכן להשיג סוכר זול וסוכר שאינו מתחרה עם מזון. פירוק צלולוזה לסוכרים היא טכנולוגיה מבטיחה לפיכך. ברזיל מצאה סוכר זול בקנה סוכר והיום דלק המאובנים הוא דלק אלטרנטיבי, כי הוא כמעט כולו מקנה סוכר. כל הרעיון הוא להשיג סוכר זול, לכן צריך כאן חומרי גלם זולים. HCL היא דוגמא מצוינת לאיך ישראל תוכל להיות זרז לשינוי עולמי".
