בצד החדשות: סופה של הרשת החינמית?

מה קורה פה? לאנס אולאנוף, כותב ב-PC Magazine, העלה תיאוריה מעניינת: קריסתה של כלכלת-החינם של האינטרנט. עד לאחרונה, הוא אומר, התרגלנו שהאינטרנט מספקת לנו משהו – הרבה מאד תוכן – בלי שום תשלום. בניגוד להזיותיו של כריס אנדרסון, מודל כלכלי כזה פשוט לא יכול להתקיים. עכשיו מגיעה מכת הנגד.

מודל כלכלי כזה פשוט לא יכול להתקיים. כריס אנדרסון, נביא החינם הגדול צילום: cc-by Shashi Bellamkonda

במשך 15 השנים הראשונות של הרשת, היוצרים לא כל כך ידעו מה לעשות איתה. היא הרגילה דור שלם שמגיע לו לקבל דברים בחינם. אבל אין ארוחות חינם, המשבר הכלכלי חיסל סופית את האשליות של קיום באמצעות פרסום – מעט מאד אנשים מקליקים על פרסומות – ודימום התוכן הזה היווה סכנה ניכרת לשורה ארוכה של יצרני תוכן. העיתונים, למשל, על סף חיסול. היוצרים קלטו מה קרה, תגובת הנגד שלהם פרועה – ראו צרפת - אבל היא תמשך. הרשת, מעוז אנרכיסטי לתקופה קצרה ביחס, תבוית ותובא תחת כלליה של החברה כולה. היא לא תהיה עוד מעוז נטול חוק.

לא שאין לרשת יתרונות: "זה מקום נהדר למצוא בו מידע ולגייס כספים", אבל זהו זה, פחות או יותר. היא מקום נהדר ל"בזבוז זמן טריוויאלי". העבודה האמיתית נמצאת בשטח. וכדי להגיע לשטח, צריך קודם כל לנתק את הפעיל מהרשת ומהאשליה המתוקה שלה – זו שאומרת שהצטרפות לאיזו קבוצה בפייסבוק היא פעולה פוליטית בעלת משמעות. היא לא, לא בשום מישור מחוץ לפייסבוק. מה שמוביל אותנו ל....

בין הפטיש לסדן

פייסבוק אומרת שהיא מגינה על זכות הביטוי. זה במקרה הטוב אי הבנה ובמקרה הרע התממות. לכל אחד יש זכות ביטוי – והרשת מאפשרת זאת יותר מתמיד. הניאו נאצים הקטנים יכולים לפתוח לעצמם בלוג, כמו כל אחד אחר. בין זכות הביטוי הזו ובין העובדה שפייסבוק מעמידה לרשותם במה – וזה בדיוק מה שהיא עושה – יש מעט מאד קשר. אם פייסבוק תאסור על הקבוצות הללו – כפי שכבר עשתה מייספייס, למשל, שפשוט לא צריכה את הכאב ראש הזה – היא לא תפגע בזכות הביטוי שלהם, אלא לכל היותר תמנע מהם לרתום את המותג שלה למטרותיהם. החובה לאפשר לאנשים להתבטא לא כוללת גם דרישה להעמיד לרשותם במה. שיזיעו קצת.