סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: גאים, זועמים, ומדליפים
הפשלה היחצנית של אמזון והלינץ' שבעקבותיה מלמדים: חוסר תגובה משמעותו הודאה, טוויטר מספקת תעסוקה לאקדמיה, שיתוף פעולה נדיר ומפתיע בין אולפני הקולנוע למשתמשים, והבי.בי.סי מעודד הורדת קבצים
אספסוף גאה
פרשיית amazonfail# לימדה השבוע את הרשת, את כלי התקשורת ואת אמזון כמה לקחים. זה התחיל ביום ראשון, עם דיווח על כך שזה חודשיים שהאתר מעלים מגולשיו דירוגים של ספרים בעלי תוכן הומוסקסואלי. אחרי שהבלוגספירה געשה והטוויטספירה התלהטה, הואילה חנות הספרים הגדולה בעולם לפרסם הסבר: מדובר בתקלה טכנית. מאוחר יותר פירסמה הודעה סותרת, שלפיה מדובר בטעות קטלוג אנושית, שפגעה ברבבות ספרים שאינם עוסקים בהומוסקסואליות כלל ועיקר.
מצעד הגאווה. טעות קטלוג או הומופוביות? צילום: גלעד קוולרציק את ארגוני הגאווה השונים זה לא הרגיע, והם קראו להחרים את האתר, כשהם מסתייעים במיטב הכלים המקוונים. בתוך כך, פסאודו האקר אלמוני אימץ את המחדל וטען כי הוא-הוא האחראי לצנזורה, וזאת, כנקמה על יחס מזלזל שהביעה הקהילה כלפיו באתר הלוחות קרייגזליסט. כן, אפשר להניח לגבות; הטענה שלו הסתברה במהירות כקשקוש מוחלט.
אז מה למדנו מזה? ובכן, כפי שמסבירים בבי.בי.סי, לא מדובר בעבירה על החוק או אפילו על תנאי השימוש של האתר. למרבה האירוניה, הכישלון העיקרי של אמזון היה יחצני: היא לא הבינה שבימי הטוויטר שבהם אנו חיים אי תגובה פירושה הודאה באשמה. וכך, משבר יחסי הציבור של החברה עורר בכמה אנשים מחשבות נוגות על אודות הלינץ' שזכתה לו, ובכיר המתחרטים, קליי שירקי, היכה על חטא בפוסט מנומק היטב.
ולמה בחרנו לקרוא לבלגן הזה amazonfail#? על שם כינוייה בטוויטר, האתר שהפך למקור חדשותי - ומכאן גם ללהיט נטול מעצורים בכל הנוגע לדיסאינפורמציה.
נכון שמודל עסקי עוד אין למייסדי טוויטר (לא ברור אם הפרסומות המוסוות שהתגלו השבוע בכמה חשבונות באתר הן אכן פרסומות), אבל השירות המיותר הזה ללא ספק הפך לתופעה שמספקת תעסוקה רבה לחסרי חיים מחד ולסוציולוגים ואנתרופולוגים מאידך. אם כל זה לא מעניין אתכם ואתם רק זקוקים לעוד מנה של מידע חסר ערך, אתם מוזמנים לעקוב אחרי העדכונים ב-13 חשבונות הטוויטר "שישנו את ראיית העולם שלכם", לא פחות.
ובאותו עניין,ירדן לוינסקי העלה לבלוגו את הטקסט ואת המצגת שליוו את ההרצאה שלו על הפסיכולוגיה של האינטרנט; אותו מדיום שעונה על הצרכים הבסיסיים שלנו: שייכות, אהבה וערך עצמי, ובתוך כך, מפרה את הנרקיס הקטן שמתחבא בליבו של כל אחד מאיתנו. דברים דומים, בנימה שונה לגמרי, אפשר לקרוא ב-The Blog of Innocence.
למי קראת פיראט?
העותק הפיראטי של X-Men Origins: Wolverine עשוי להירשם בדברי ימי ההיסטוריה של האינטרנט כאחד המקרים היחידים שבהם המשתמשים שיתפו פעולה עם אולפני הקולנוע. הסרט הופץ ברשתות ה-P2P כחודש לפני מועד יציאתו לבתי הקולנוע והורד עד כה יותר ממיליון פעמים.
אולפני פוקס, מטבע הדברים, לא ראו זאת בעין יפה, אבל מסתבר שהפעם הם לא לבד: אתרי קומיקס, קולנוע וטכנולוגיה קראו להחרים את הגרסה הגנובה, קראו לניסוח "קוד הפיראט" וטענו כי המדליפים עברו את הגבול; הפעם הנפגעים הם לא רק אולפני הוליווד המרושעים, אלא כל אחד מהאנשים שעבדו על הסרט. פוקס אפילו הצליחה לגרום לפיטוריו של מבקר הקולנוע של וראייטי, שכתב ביקורת על פי העותק הגנוב.
וולברין. הפעם המדליפים עברו את הגבול הבי.בי.סי לחלופין, מעודדת את הצופים להפיץ ולערוך את התוכנית שלה, R&D TV, הזמינה להורדה במגוון פורמטים באתרה. נראה שרשות השידור הבריטית הולכת ומפנימה את מה שרבים מהמוזיקאים בעולם כבר למדו: המעריצים אינם רק עדר צרכנים אילם. הם משקיעים לכל דבר ועניין, שלמרבה השמחה, מייתרים את הצורך במוותכים כמו חברות מוזיקה או אולפני סרטים.
התוכנית המדוברת מופצת תחת רישיון Creative Commons. אם גם אתם מייצרים תוכן ומציעים לכל דיכפין להשתמש בו תחת אותו רישיון, תוכלו לברר מי בדיוק משתמש בו בעזרת שירותים כמו FairShare. אם אתם פחות נדיבים וחשים שאחרים הרוויחו על חשבונכם, אל תמהרו לתבוע, יש פתרונות אחרים, כמו Attributor.
ב-Freakonomics שואלים האם לא הגיעה השעה - עכשיו כשהפיראטים האמיתיים שבו לחיינו - לשנות את הטרמינולוגיה ולכנות הפרת זכויות קניין רוחני בשם מדויק יותר?
ועו"ד יהונתן קלינגר שואל: האם יש אידאולוגיה מאחורי תוכנה חופשית? שווה קריאה.
ואפרופו תוכנה חופשית, סרטון הווידיאו של הישראלי אמיתי טוויטו זכה בתחרות פרסומות ללינוקס. בראיון ל-ynet הוא מספר שהיצירה נערכה דווקא ב-Windows.
שחר שמש, פעיל קוד פתוח ותיק, מסביר למה אפשר לקיים ממשל זמין גם בלי תלות במוצריה של מיקרוסופט.
בפינצטה
העיתונאי דיוויד פוג הלך לבדוק מה קורה למידע בעידן שבו הפורמטים והפלטפורמות מתחלפים בקצב כה מהיר.
קווין קלי מתעניין ברציונל שמנחה את המתנגדים לטכנולוגיה.
ברוס סטרלינג משיא עצות למעצבים תעשייתיים המתחבטים באשר לעתידם בתקופת המיתון. טיפ: עצבו אוהלים, לא בתים.
מעצב האתרים המיתולוגי ג'פרי זלדמן בסדרת ראיונות וידיאו על בלוגים, קוד פתוח וחשיבותם של תקני אינטרנט.
יובל דרור יוצא נגד אלילי היעילות.
מיזם Flat World Knowledge, המקדם הפצה של ספרי לימוד חינם, עידכן לאחרונה את המאגר וכן גייס 8.2 מיליון דולר נאים בהחלט.
תמיד רציתם להיות פרסומאים אבל חשתם מגניבים מדי? בשביל זה המציאו את האינטרנט: שני אתרי מיקור המונים מציעים לכם להשכיר את מוחכם היצירתי למרבה במחיר.
ואם כבר מדברים על פרסומות, הידעתם שמחקרים מוכיחים כי חברות שמשקיעות במחקר ופיתוח ובפרסום בעת מיתון פורחות לאחריו?
מאידך, מחקר חדש מגלה כי למשברים כלכליים יש השפעה ארוכת טווח על הנכונות של אנשים שהיו מעורבים בהם לקחת סיכונים.
האם מקום העבודה שלכם מעוצב בצורה ההולמת צרכים של בן אנוש? סביר להניח שלא.
וכדי לסגור את הפרק התאגידי של המדור, הנה תריסר ההבדלים בין החברות של ימינו לבין תאגידי העתיד, אלה שיעסיקו את בני דור הפייסבוק.
כיאה לשמו, מגזין Skeptic מפרסם כתבה חתרנית למדי, הגורסת שכל ספרי העזרה העצמית הפופולריים לא ממש מדייקים: לא כל אחד יכול להיות גאון, מצליחן ומיליונר. לא לבעלי הערכה עצמית נמוכה.
אריאנה הפינגטון וטום קרלי מ-AP משוחחים עם צ'רלי רוז על עיתונות מודפסת. האנתרופולוג גרנט מקראקן חושב שעתיד העיתונים הוא לשמש אגרטורים של מידע, שישלבו בין אלגוריתמים ממוחשבים לעריכה אנושית מותאמת לצורכי הקורא. המעצב ג'ק אוטקו משוכנע שמה שיציל אותם זה עיצוב (כאן הווידיאו שלו מ-TED). המעצבים של הסטודיו הגרמני Precious סבורים שמדובר בפתרון חלקי במקרה הטוב, ובכלל, ידעתם ש-Youtube מפסיד הרבה יותר מרוב העיתונים המפסידים?
להווארד ריינגהולד, עיתונאי, סופר, מרצה ואיש רב פעלים, יש בלוג חדש באתר הסן פרנסיסקו גייט. על הפרק: חשיבותה של אוריינות טכנולוגית. הלוס אנג'לס טיימס מזכיר כי המוזיקאי המחונן גלן גולד חזה את החשיבות שתהיה לטכנולוגיה על החוויה המוזיקלית כבר לפני 45 שנים.
(ושוב) מזל טוב לאינטרנט.
