מי יגביל את גוגל?
שוק חופשי איננו מתן האפשרות לבעל הון אחד להשתלט על השוק כולו, וזה בדיוק מה שעושה גוגל. גם המידע שהיא צוברת על המשתמשים מדאיג. הגיע, על כן, הזמן להתערבות ממשלתית
בנובמבר 2008 נסוגה גוגל מעסקת הפרסום שתכננה יחד עם יאהו. הסיבה, כפי שהסתבר מאוחר יותר, היתה שמשרד המשפטים האמריקאי הבהיר לה שאם
היא תנסה לבצע את העסקה, תיפתח נגדה חקירה בחשד לעבירה על חוקי ההגבלים העסקיים. השילוב בין גוגל ליאהו היה יוצר מונופול בתחום החיפוש באינטרנט.
שולט - יחד עם שני המייסדים - בעולם התוכן. אריק שמידט, מנכ"ל גוגל צילום: בלומברג
איים על גוגל בתביעה על הפרת ההגבלים העסקיים. סנפורד ליטבק, עו"ד מטעם משרד המשפטים צילום: בלומברג
חבל שתביעה שכזו לא הוגשה, משום שאם גוגל היא לא דוגמה מובהקת לעבירה בוטה על ההגבלים העסקיים, קשה לחשוב איזו חברה עברה עליהם.
התמנון
גוגל אינה עוסקת רק בחיפוש באינטרנט, כמובן. היא עוסקת בפרסום. החיפוש הוא פשוט הדרך שבה היא מפתה משתמשים להגיע לפרסומות שהיא מוכרת. בשוק הפרסום על פי חיפוש היא מחזיקה בנתח הארי – 76% ממנו נמצאים בידי גוגל, על פי נתוני ינואר.
אבל היא אינה עוצרת שם. היא הבעלים של אתר שיתוף הווידיאו הפופולרי והגדול בעולם, יוטיוב. השבוע ציינו מיליוני משתמשים ברחבי העולם את יום השנה החמישי לשירות הדואר הפופולרי מאוד שלה, ג'ימייל. יש לה גם שירות מפות, ותוכנה שסורקת את הדסקטופ, ולא מזמן היא הודיעה ששירות חדש שלה יארגן את התא הקולי שלכם. אגב תא קולי, יש לה יד ורגל גם בתחום הסלולרי, באמצעות הטלפון שלה. יש לה גם דפדפן, והשמועות מדברות גם על מערכת הפעלה ואפילו על מחשב שיצא בקרוב.
שולט - יחד עם שני המייסדים - בעולם התוכן. אריק שמידט, מנכ"ל גוגל צילום: בלומברג בשבועות האחרונים נקלעה גוגל לכמה מבוכות משפטיות: היא נאלצה להסיר סרטוני מוזיקה מיוטיוב בבריטניה ובגרמניה, משום שהאמנים שם דרשו תמלוגים עבור שידור היצירות שלהם. התגובה של גוגל היתה שלא יעלה על הדעת שגוגל תצטרך לשלם כי מישהו רצה לראות סרטון. השאלה הנכונה היא מדוע היא אפשרה לגולשים להפיץ בחינם תוכן מוגן.
ביום שלישי פתחה סוכנות הידיעות AP חזית נוספת נגד גוגל, ודרשה ממנה במשתמע להתחיל לשלם עבור השירותים שהיא מספקת למשתמשים ושותה בשקט מ-AP ומעיתונים אחרים. בבלגיה ודנמרק סירבו העיתונים לאפשר לגוגל להשתמש בתוכן שלהם. התוצאה: הם, בניגוד להרבה עיתונים אמריקאיים, עדיין מחזיקים את הראש מעל למים. סביר ש-AP הבינה, באיחור, איזו טעות היא עשתה כשהניחה לגוגל פשוט להשתמש בחומר שלה. סביר שזה גם מאוחר מדי.
שערורייה שלישית נוגעת לספרים שגוגל סרקה. לפני כמה שנים היא פשוט החלה לסרוק מיליוני ספרים, לאנדקס אותם, ולהציג חלקים מהם. המו"לים הזדעקו, הוגשה תביעה, ולפני כמה חודשים התפשרה גוגל, שילמה סכום מגוחך של כ-125 מיליון דולר – ועכשיו היא רוצה את הזכויות על הספרים שבעליהם לא נמצאו. באיזו זכות, כלל לא ברור.
מונופול של "תוכן"
להוציא החיפוש והפרסום בו, גוגל איננה מונופול מובהק בשום תחום אחר. יש שירותי וידיאו ומייל מתחרים, אחרי הכל. אבל כשבוחנים את כל הענן האמורפי שאנו מכנים היום – לא מעט בזכות גוגל – כ"תוכן", ענן שמורכב ממאמרים, מדפי רשת, מקובצי קול ווידיאו ובעצם מכמעט כל צורה של בידור או השכלה, די ברור מי החברה ששולטת בתחום.
מה הסיכוי של סטארטאפיסט צעיר להקים שירות מתחרה לגוגל? אני לא מדבר על תחום החיפוש, שבתי הקברות שלו מלאים ב"גוגל קילרים" שלא יכלו. מה הסיכוי שיקום בעשור הקרוב מתחרה ליוטיוב, שגוגל לא תמהר לרכוש?
מה הסיכוי של עיתונים או של סופרים, להתמודד עם המכונה שמוזילה שוב ושוב את ערכם, מגדירה אותם כ"תוכן", ודורסת שוב ושוב על זכויותיהם? כשהאמנים הבריטים מחו נגד יוטיוב, מיהרו להגדיר אותם כדינוזואורים שלא הבינו שזמנם עבר, כסוציאליסטים שלא יודעים להתחרות עם הקפיטליזם נוסח גוגל, כמי שעוד לא קלט שהמודל הכלכלי שלו כבר מת. אבל מי הרג את המודל הכלכלי? מי הפך, בפועל, את האמנים ואת הכותבים למי שאינם יכולים עוד לדרוש תשלום על המוצר שלהם, סחף אותם בניגוד לרצונם למודל כלכלי של "חינם", שהיחיד שמרוויח ממנו הוא המפרסם?
כאשר יש שחקן אחד שמגמד את כל השאר וששולט למעשה בשוק - התחרות החופשית הופכת להיות אשליה. ובשוק התוכן, השליטה כמעט ללא עוררין היא גוגל. כוח השליטה שלה גובר, בין השאר, על ידי האנשים שממשיכים להתלהב ממנה ולטעון שמי שאינו משתף איתה פעולה ואינו מעביר לידיה את התוכן שיצר - "חי בעבר".
האח הגדול, הגרסה הרכה
מעבר לשליטתה בתחום התוכן, גוגל היא איום מתמיד על פרטיותם של המשתמשים. היא אוספת, ומסרבת להשמיד, את היסטוריית הגלישה של רבים מהם. היא מפעילה את תכנית סטריט וויו, רכב שמסתובב ומצלם את הרחובות. היא מוכנה להוריד מהאתר שלו תמונות מביכות – אבל רק לאחר שמישהו כבר הצביע עליהן.
איים על גוגל בתביעה על הפרת ההגבלים העסקיים. סנפורד ליטבק, עו"ד מטעם משרד המשפטים צילום: בלומברג לאחרונה היא כפתה על המשתמשים השתתפות בתוכנית פרסום: היא מציגה להם פרסומות המתבססות לא על המונחים שחיפשו, אלא על היסטוריית הגלישה שלהם. אפשר לצאת – אבל רק לזמן קצר, ורק אחרי שנודע לך שאתה מושא למעקב. רוב האנשים אינם מודעים שזה המצב.
כשכפריים בריטים מחו בסוף השבוע ומנעו את כניסת רכבה של גוגל לכפרם, גוגל הגיבה ואמרה שהיא היתה מסירה את התמונות אילו ביקשו. אבל זה מה שבגוגל מתעקשים לא להבין: שאנשים לא רוצים לבקש הסרה לאחר מעשה. הם רוצים שיבקשו את רשותם מלכתחילה.
וזו איננה אי הבנה, זו התעקשות: המודל הכלכלי של גוגל תלוי בכך שהיא תאסוף על הגולשים יותר ויותר מידע, כדי שתוכל להתאים להם יותר ויותר פרסומות. לא במקרה אמר ה"אוונגליסט" של גוגל, וינט סרף: "אין יותר פרטיות. תחיו עם זה".
אבל אנחנו לא חייבים. עדיין לא.
לפרק את הגולם
לגוגל יש שם טוב, אם כי הוא מתכער במהירות. היא התהדרה בכך שהמוטו שלה הוא "אל תהיה רע" (באנגלית זה אפילו מתחרז). בפועל, כפי שמעידה הבריונות שלה בפרשת סריקת הספרים, בפרשת סטריט וויו ובמספר מקרים נוספים, המוטו הזה – גם לפני שהחלה להתנער ממנו לפני כשנה – מעולם לא היה נר לרגליה. אחרי הכל, אין לה בעיה לפעול בסין, ולציית להנחיות הצנזורה הסינית.
והיא סיפור הצלחה מדהים. באמת, בלי טיפת ציניות. חברה קטנה שהוקמה על ידי שני חבר'ה, שגרו בגראז' של החמות של אחד מהם, הפכה בתוך פחות מעשור לאחת החברות החשובות בעולם ומהמכניסות שבהן. היא שימשה חממה ליזמות חסרת תקדים, היא התחילה מהפכה שאנחנו לא קרובים עדיין לראות את שיאה.
אבל היא, במובנים רבים מאוד, גולם שקם על יוצרו, גולם שהגיע הזמן לפרק. יש לפרק אותה לגורמיה – מנוע החיפוש והפרסום בצד אחד, כל שאר השירותים בצד אחר. הנהלה אחרת, עצמאית מהשלישייה של צמד המייסדים והמנכ"ל שמידט, תהיה אחראית על שאר השירותים. שיתוף פעולה בין שתי החברות יתבצע בהשגחה צמודה של משרדי משפטים ברחבי העולם.
ורצוי לעשות זאת כל זמן שעוד אפשר, לפני שגוגל תהפוך - בלשונו של מנכ"לה על מוסדות כלכליים אמריקאיים שלדבריו צריך היה לפרק מזמן - "למשהו שאי אפשר לתת לו ליפול".
