טכנולוגי על הבוקר: בית המשפט נגד הצרכנים
בית משפט אמריקאי מגביל את שליטתה של גוגל בפרסומות - אך פוגע בגישה שלנו למידע מועיל, רחש-בחש סביב השמועות על עסקת גוגל-טוויטר, והיסטריית "סקסטינג" שהיתה גורמת לקפקא להחוויר
זכויות יוצרים נגד זכות הביטוי
בית המשפט לערעורים הפדרלי (המחוז השני) של ארה"ב קיבל החלטה בעייתית מאוד שלשום (ו'): בפסיקתו, הוא הפך החלטה של ערכאה נמוכה יותר, וקבע שגוגל תצטרך להתמודד עם תביעה שהגישה נגדה חברה שלא היתה מרוצה מכך שגוגל השתמשה בשם שלה – rescuecom – כדי לפרסם חברה אחרת.
מה? ובכן, מודעות אדסנס של גוגל מאפשרות למפרסם לבחור את המילה שתפעיל את הפרסומת. בדרך כלל זו מילה תמימה – "נעלי בית", למשל – אבל לעתים זו מילה שמשמשת חברה מסוימת. רסקיוקום טענה שכאשר גוגל אפשרה למתחריה להשתמש בשם שלה כטריגר, היא בעצם גרפה רווחים תוך כדי שהיא מאפשרת לחברות יריבות לפרסם מוצרים מתחרים. הטענה של גוגל היתה שהשימוש הזה הוא "פנימי", ולא נעשה "לצורכי מסחר". ועל זה אמר בית המשפט, ובצדק: יאללה, יאללה.
הפסיקה מאיימת על גוגל - אבל גם על הצרכנים. מטה גוגל במאונטן וויו צילום: בלומברג
הבעיה בפסיקה הזו היא לא בפגיעה הקשה (אך החיובית כשלעצמה) בשליטתה של גוגל בצורת העמוד שתראו, אלא, כפי שמציינת ה-EFF (קבוצת זכויות משתמשים ותיקה מאוד) בהודעה שלה, המשמעות היא שמעתה גוגל לא תאפשר למי שלא מחזיק בסימן רשום להשתמש בו כטריגר. וזה רע.
למה? נניח שהייתם עושים חיפוש אחרי הסימן הרשום מקדונלד. הייתם מוצאים את הקישור למזללה הקרובה למקום מגוריכם – אבל אם הייתם גרים בארה"ב, הייתם גם מוצאים מודעה של איגוד איכרים, שמזהיר מפני נוהלי ההעסקה המפוקפקים של שוחטת הבהמות הגדולה בעולם. אחרי הפסיקה הזו, שקובעת בעצם ששימוש בסימן רשום הוא הפרה של אותו סימן רשום, סביר שגוגל תהסס מאוד לפרסם מודעות שעושות שימוש-גרילה כזה בסימנים רשומים. כלומר, הגישה שלנו למידע מועיל נחסמה. איזו התחלה נהדרת לשבוע, הא? נעבור, אם כן, לאופרטה קלילה.
מיקרו-יאהו לעניים
קוראים ותיקים של המדור יזכרו ודאי – ויקללו אותי על שהעלתי את הנושא מתהום הנשייה – את העווית הבלתי פוסקת של חדשות הטכנולוגיה בשנת 2008: העסקה ששבה ללא הרף מן המתים, רכישת יאהו על ידי מיקרוסופט. מה לא היה לנו שם? באלמר מאיים! יאהו שומרת על תומתה! מרד בעלי מניות! ג'רי יאנג פונה למאהבת אחרת, גוגל, וננטש בשל איומי הנבל הבלתי צפוי, משרד המשפטים! יאנג השבור פונה לבאלמר, שמשמיד אותו במספר מילים קצרות! כריש טורף את העובדים! יאנג מתפטר מהחברה שהקים! וברקע, בליהוק מסעיר לתפקיד הטיטאניק, מניית יאהו. אף עין לא נשארה יבשה, לפחות לא בקרב המשקיעים.
יש הרבה פחות דרמה בעסקה, אם אכן יש עסקה, בין גוגל לטוויטר. ראשית כל, הדמויות הרבה פחות ססגוניות: מנכ"ל גוגל אריק שמידט, בניגוד לבאלמר עז היצרים, תמיד נתפס כדמות חיוורת. גם מייסדי טוויטר הרבה פחות מעניינים – בינתיים, תנו להם זמן – מהמנכ"ל בן דמות היגון, ג'רי יאנג. ועדיין, זה מה שתפס את הכותרות בסוף השבוע.
רגע, אז יש עסקה או אין עסקה? מצד אחד, מקורותיו של מייקל ארינגטון מטקקראנצ' אומרים כן (וגם קצת לא); מצד שני, קארה סווישר דורכת, עם עקבים מחודדים במיוחד, על המקורות של ארינגטון; מצד שלישי, טוויטר מודים שיש שיחות בינם ובין גוגל, אבל מכחישים שמדובר בעסקת מכירה וטוענים שיש כאן נסיון לשת"פ כלשהו; מצד רביעי, עוד מקור של ארינגטון צץ ומודיע שטוויטר לא תמכור את עצמה, אפילו בעבור מיליארד דולר. ולגוגל, ככל הנראה, אין כל כוונה להציע סכום דומה לזה. אחרי הכל, בניגוד לטוויטר, גוגל עושה כסף, והרבה.
אז מה יהיה? יהיה המשך, זה מה שיהיה. ומאופרטה, נעבור ישירות לטרגדיה וואגנרית.
שקיעת האלילים
מארק צוקרברג היה נער צעיר וחולמני, שחלם להציל את העולם בדרך הכה נאיבית, כה אמריקאית: בוא פשוט ניתן לכולם לדבר אחד עם השני. בדרך, הוא הואשם שכדי להשיג את המטרה, הוא קידש את האמצעים, וגזל את יצירתם של אחרים, שרצו לעשות בה שימוש כה משעמם. הוא גם חלם שאפשר לעקוף את אלי השוק צמאי הדם: את היד הנעלמה האכזרית, את חוק הברזל הנוקשה, החף מרחמים, שקובע שכדי שיהיו רווחים, צריך שקודם כל יהיו הכנסות.
והכוחות העתיקים, מבוהלים מהפרסיפל הלא צפוי הזה, מהגביע הקדוש הלא מוכר, נסוגו במבוכה מסוימת לאחור. אבל הגורל הוא גלגל, והוא התהפך: משבר כלכלי מאיים להציף הכל, להטביע הכל באותה אורגיית הרס ישנה. וצוקרברג איבד כיוון.
שבועות רעים מאד חלפו על פייסבוק. פאדיחה רדפה פאשלה. בשבוע שעבר, פוטר סמנכ"ל הכספים של פייסבוק, דיוויד יו. כמו להוסיף חטא על פשע, היא נתפסה בשקר בנושא – היא טענה שליו לא היה נסיון בעבודה בחברה נסחרת-ציבורית, מה שהיא רוצה להיות. היה לו גם היה. החטא הקדמון של צוקרברג מאיים לצוף, בדמות סרט לא מחמיא.
ועכשיו נראה שהכל מתפורר. עוד בכיר, אחראי הצמיחה של פייסבוק, צ'מאת פאליהפיטיה, יוצא לחופשה ארוכה, וזאת אחרי שתכנן להתפטר; שמועה חסרת כל אישוש טוענת שסמנכ"לית התפעול של פייסבוק, שריל סנדברג הפעלתנית מאוד, חותרת מאחורי צוקרברג ומנסה לשכנע את המשקיעים לגרום לו להתפטר; ומשהו משונה מאוד קרה למזכרי הפיטורים של יו.
הנשמות הרעות בבלוג "וואליוואג" שמו לב שהיו, בעצם, כמה גרסאות למזכר שהסביר מדוע פייסבוק נפטרה מיו. ההבדלים בין הגרסאות היו שוליים. הם תוהים שם אם צוקרברג משתמש בשיטה המובהקת לזיהוי מדליפים: מפזרים כמה גרסאות דומות מאוד של אותו מסמך לכמה אנשים שונים, ומחכים לראות מי מהן תודלף. כך מזהים את המדליף. אם זה נכון, יש לצוקרברג שתי בעיות: האחת, שהוא פרנואיד כמו בכיר קג"ב בדימוס אחרי שתי משאיות וודקה; השנייה, שהודלפו כמה וכמה גרסאות. וברקע, כמקהלה יוונית, אוזל כספה של פייסבוק. אם הפורמט הוואגנרי יישמר, זה ייגמר בהצתת ההיכל. ונעבור למחזה אבסורד.
אסור לגנוב, אלא אם כן דפקת את משרד האוצר
האסיפה הלאומית הצרפתית קיבלה בסוף השבוע, לקול צווחות אימה מרחבי הרשת, את חוק "שלוש העבירות". החוק קובע שמי שייחשד – ודוק: ייחשד, לא יורשע – בשלוש עבירות של שיתוף קבצים, ינותק מהרשת, לתקופה על פי שיקול דעתו של קומיסר כלשהו.
שתי האזהרות הראשונות מיועדות, ככל הנראה, לניטרולה של הגנת "אכלו לי, שתו לי, גלשו לי על הווייפיי": המכתבים יתריעו בפני הגולש שחובתו החוקית היא לוודא שהמערכת שלו מאובטחת מפני גולשים לא רצויים. אם ה-IP שלו ייתפס מרחרח קבצים לא חוקיים בפעם השלישית בתוך שנה, יופעל הקומיסר והגישה שלו לרשת תיחסם.
על פניו, זהו מחזה קפקאי, לא מחזה אבסורד: יש בו הליך (התרגום המדויק יותר ל"משפט" של קפקא) שהמשתמש לא משתתף בו וגורלו מוכרע על ידי ישויות אפלות ללא יכולת השפעה. אבל אנחנו בצרפת, אחרי הכל: החוק מכיל סעיף משונה מאוד, שקובע שאם המשתמש בזז את קניינו הרוחני של יוצר המתגורר במקלט מס, או שהתחמק באופן כלשהו, חוקי ככל שיהיה, מלתת את שלו לסיזר הצרפתי – הוא לא ייענש. כלומר, החוק מעודד את המשתמשים הצרפתים לגנוב את יצירותיהם של אלו שעצבנו את פקידי האוצר בפריז. נהדר. אבל הבטחנו לכם קפקא.
ההליך
יום אחד התעורר טינג-יי אוי, סגן מנהל בית ספר, וגילה שהפך בעיני הרשויות לשרץ ענק: עבריין מין, ליתר דיוק. אבל הוא מעולם לא היה כזה, להיפך. הוא נפל קורבן לציד מכשפות.
מעשה שהיה, כך היה. אוי, כאמור, הוא סגן מנהל בית ספר – ששמו האירוני הוא פרידום, חירות – בסאות' ריידינג, וירג'יניה. לפני כשנה, הודאגה מנהלת בית הספר, כריסטין פורסטר, מתופעת ה"סקסטינג", היינו שליחה של תמונות עירום באמצעות הטלפון הסלולרי. היא הורתה לאוי לברר אם התופעה קיימת בבית הספר.
אוי פתח בחקירה, מצא קטין שאכן החזיק תמונה כזו – של נערה לבושה בתחתונים וידיה על שדיה, כשפניה לא מוכללות בתמונה – ומאחר שהוא לא הצליח להוריד את התמונה מהטלפון, הוא ביקש מהנער לשלוח לו את התמונה במייל. הוא דיווח על כך לפורסטר, שאמרה לו לתייק את כל הניירת. הוא עשה כן.
כמה חודשים לאחר מכן, הקטין שאצלו נמצאה התמונה נתפס בעבירה אחרת – הוא ניסה להפשיט תלמידה אחרת בכיתה. הוא נבעט הביתה, ואמו, ששמעה ממנו על התמונה, התקשרה זועמת לאוי ושאלה אותו מדוע לא עדכן אותה. אוי אמר לה שהוא לא היה מוסמך לעדכן אותה. האם התלוננה במשטרה, ועל סמך העובדה שאוי ביקש שישלחו לו את התמונה, הוא נעצר ונחקר בחשד להפצת פורנוגרפיית-קטינים.
נחזור על זה שוב: אדם שניסה למנוע הפצת פורנוגרפיית קטינים נעצר ונחקר בשל מילוי תפקידו, על סמך תמונה שאיננה עבירה על פי חוקי הפורנוגרפיה בארה"ב. ואז נכנס לתמונה תובע מחוזי להוט, ג'ים פלומן, ודברים לגמרי השתבשו. פלומן, שנודע בתדמית החוק-והסדר שלו, תבע מאוי להתפטר. אוי סירב. פלומן שכנע חבר מושבעים גדול – ששופט ידוע כבר כתב עליו שהוא יעמיד לדין גם סנדוויץ' נקניק – להעמיד לדין את אוי בשל העברת פורנוגרפיית קטינים.
אוי איבד את מקום עבודתו, חלק ניכר מחבריו, שנה מחייו ו-150,000 דולרים, אבל מערכת המשפט האמריקאית עדיין יותר הגיונית מזו של קפקא: בית משפט לעס את התביעה, ירק אותה, ושחרר אותו. חבל שההיגיון נכנס לתמונה רק בשלב כל כך מאוחר.
קצרצרים
כתבנו בסוף השבוע על כך שגוגל לא מתירה שימוש באפליקציית "רתימה", היינו כזו שתאפשר להפוך את הגוגלפון למודם סלולרי נייד, וזאת כדי שלא לפגוע ברווחיה של שותפותיה. בינתיים, שינתה גוגל את עמדתה, וניתן להשתמש באפליקציה – אבל מחוץ לגבולות ארצות הברית בלבד.
בחדשות גוגל אחרות, כפריים זועמים – למרבה הצער, הם לא היו חמושים בקלשונים ולפידים – גירשו את רכב המציצנות שלה, זה של פרויקט סטריט וויו, מהכפר האנגלי הציורי (והעשיר) בראוטון. התושבים יצרו חומה חיה מול מכונית-הריגול האימתנית, ומנעו ממנה גישה לכפר. התושבים התקשרו למשטרה, ובשלב זה החליט הנהג של גוגל שלא משלמים לו מספיק בשביל זה, עשה פרסה ונעלם. גוגל אמרה שאם הכפריים היו מבקשים, הם היו מסירים את התמונות. אבל הם לא רצו שיצלמו אותם מלכתחילה.
לידיעת המעסיקים: כשהעובד שלכם גולש לאתר שלא קשור לעבודה, הוא לא מבזבז את זמנו. להפך! הוא מעשיר אתכם. מחקר מצא שעובדים שלוקחים קצת זמן לגלישה – לא יותר מ-20% מכלל זמן העבודה –יצרניים בתשעה אחוזים שלמים יותר משאר העובדים. אז תשתחררו ותזרמו קצת, הא?
מיקרוסופט ממשיכה להלום באפל בנקודת התורפה שלה, המחיר: מודעת-המשך למודעת "לורן" מראה צעיר שמחפש לעצמו לפטופ שישמש כבהמת עבודה, מסביר שמק הוא "סקסי" אבל אותו מעניין "המחשב ולא המותג", ובוחר ב-HP. הפאנבויז כבר מעלים קצף.
לידיעת הקורא גלעד ארדן: סנאטורים אמריקאים הגישו הצעת חוק כנגד שליחת ספאם בסלולרי. הנה עוד חוק ראוי להגנת הצרכן, שמופצץ ללא הרף במידע שלא ביקש על ידי חברות חמדניות שגם כך עושות יותר מדי כסף. לידיעתך/טיפולך.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
