טכנולוגי על הבוקר: האם הגיעה שעת חילופי המשמרות?
הפרסומת החדשה של מיקרוסופט מוציאה את הפאנבויז של אפל מדעתם, שר התקשורת האוסטרלי מאשים את המאפיה הרוסית בטרפוד תוכנית הצנזורה שלו, ושירות חדש מקשר בין הזהות האמיתית לווירטואלית
אין מהפכות נחמדות
לא ברור מה קורה לתקשורת המערבית, אבל ברור שמשהו קורה. לא ברור מה יישאר כשהאבק יתפזר, אם בכלל אפשר יהיה להתקיים מיצירת תוכן בעולם שפונק והורגל למחשבה שתוכן מגיע בחינם, אבל הצורות הישנות מאבדות במהירות מבעיתה מכוחן. התקשורת משתנה, ובמהירות.
עוד זה מדבר וזה בא: כל שבוע מבשר על סגירת עיתון או על מעברו למהדורה מקוונת בלבד. עיתון סגור או מקוון פירושו עובדי דפוס מובטלים וככל הנראה גם צמצום הכותבים והעורכים. ההבחנה הישנה ההיא של מרקס, שהמובטלים הם "חיל המילואים" של בעלי ההון, נכונה מאי פעם: יותר ויותר עורכים וכותבים מושלכים לרחוב, וכיוון שיש כל כך הרבה מהם, הם מורידים – בעצם קיומם, בעצם נכונותם הנואשת להציע את כישוריהם במחיר נמוך יותר, כדי לשרוד – את ערכם של אלה שעדיין מחזיקים במשרתם. וחוזר חלילה.
אריאנה הפינגטון, הבעלים של האפינגטון פוסט צילום: בלומברג עיתונים סיבסדו את עצמם, מימים ימימה, באמצעות מודעות. שאם לא כן מחיר הגליון היה גבוה מכדי שקוראים יוכלו להרשות אותו לעצמם. העידן הזה נגמר, במהירות. כשמספר קוראי העיתונים מצטמצם, כשמי שקורא אותם הוא מפלח האוכלוסייה שלא מעניין את הפרסומאים – מבוגר מדי, מרושש מדי – אין פלא שהתקשורת המודפסת בארה"ב איבדה 7.5 מילארד דולר בכספי פרסום ב-2008. הרבעון הארור, הרביעי של 2008, ציין רבעון שישי רצוף של ירידה גוברת והולכת בפרסום בדפוס.
ובעוד העיתונים נטחנים בין אבני הריחיים של הרשת ותרבות "המגיע לי בחינם" שלה ובין המשבר הכלכלי, שחקן חדש נכנס לזירה. המגה בלוג האמריקאי האפינגטון פוסט הודיע שהוא יממן עיתונאים-חוקרים שיכתבו על המשבר הכלכלי ועל הצורה שבה מתמודד עמו ממשל ארה"ב. אריאנה האפינגטון, הבעלים, הודיעה שמלאכתם של העיתונאים הנ"ל תהיה פתוחה לכל גוף תקשורתי אחר לאחר שתפורסם לראשונה אצלה. היא אמרה עוד שפיטוריהם של עיתונאים חוקרים מטרידים אותה, ושעל כן היא מציעה להם ג'וב.
שזה נחמד. נחמד מאוד, אפילו. באמת, בלי ציניות. אבל האם המודל הכלכלי החינמי של הרשת יאפשר להאפינגטון לשרוד אם הוא באמת יצטרך לשלם משכורות? אפילו הצעד הזה של האפינגטון ממומן בחלקו על ידי פילנתרופים. כמה זמן הם ימשיכו לשלם? בהחלט יכול להיות שכל אלה שחוגגים את בואה של מהפכת התוכן השלישית, זו שעדיין אין לה שם מוסכם – זו שאחרי הדפוס ואחרי הרשת המוקדמת – יקללו את יומם, כשיגלו שדחפו את הכלי שחיסל את יכולת ההשתכרות שלהם. אחרי הכל, כפי שכבר ידע בניטו מוסליני, כשמסתיימת המהפכה, נשארת בעיית המהפכנים.
פגיעה ישירה במטרה
הפרסומת החדשה של מיקרוסופט, שעליה דיווחנו אתמול, אולי עוד לא הספיקה להעלות את מכירות ה-PC, אבל בהחלט הספיקה להעלות את חמתם של הפאנבויז (ו-fan, נזכיר שוב, היא קיצור של fanatic) של אפל.
כזכור, הפרסומת מציגה את "לורן", בחורה שמחפשת לפטופ בפחות מאלף דולר, שבורחת כל עוד נפשה בה מחנות אפל, תוך מלמול ש"אני כנראה לא מספיק קולית בשביל מק", וציון העובדה היבשה שכדי לרכוש מק בעל מסך 17 אינץ' היא תצטרך להיפרד לשלום מ-2,700 דולר לפחות.
חמתם של הפנאטים עלתה בהם להשחית, וזה היה משעשע להפליא. הם ציינו את העובדה ש"לורן" היא לא אמריקאית ממוצעת, אלא שחקנית (הו, לא! שחקנית בפרסומת! זו שבירת כללים, עליית מדרגה); שכנראה שהיא בכלל לא נכנסה לחנות האפל, אלא רק צולמה עושה תנועות של כניסה ויציאה; ושאר ביקורות יעילות באותה מידה.
פוקס ניוז ניסו לנתח את הצלחתה של הפרסומת, והעלו תיאוריה מעניינת: היא משחקת על הקווים של "אדום מול כחול" (שמרנים מול ליברלים) מהפוליטיקה האמריקאית -"לורן" מייצגת את המיטב שב"אדומים" – פשטות, ענייניות, חוש הומור – בעוד שהפאנבויז של אפל מייצגים את ה"כחולים" במירעם: מתנשאים, מלאים בעצמם ללא סיבה טובה, משוכנעים שעצם בחירתם במותג מסוים מייצגת עליונות. או, במילותיו של הכהן הגדול סטיב (הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף): "יש לקוחות שאנחנו לא רוצים לשרת". המודעה מציגה אמת לא נעימה, והאמת לא תמיד משחררת; לפעמים היא מחרפנת.
שר התקשורת או שר תיאוריות הקשר?
ההתחרפנות איננה נחלתם של מעריצי אפל לבדם, כמסתבר. שר התקשורת האוסטרלי, סטיבן קונרוי, רואה בשבועות האחרונים בעיניים כלות את תוכנית הצנזורה – סינון, באורווליאנית – שלו עולה בלהבות, ובמקביל את עצמו כשוקע אל קללת-נצח היסטורית: שמו, אם ייזכר, ייזכר לדיראון. לפוליטיקאים, שמשקיעים הרבה יותר מדי בשאלה מה תחשוב עליהם ההיסטוריה, זה כואב יותר.
הרשימה השחורה של קונרוי הודלפה לרשת לפני כשבוע וחצי, והיא כוללת פרטים מביכים. כמו, למשל, שהיא אסרה על גישה לאתר של רופא שיניים בקווינסלנד, כמו גם על גישה לאתרו של צלם נודע, ביל הנסון, שממשלת אוסטרליה לא אהבה את העובדה שהוא צילם נערים.
קונרוי הופיע בתוכנית שאלות ותשובות בטלוויזיה האוסטרלית, ונצלב בשידור חי. התוכנית הוצפה בכ-2,000 שאלות על תוכנית הצנזורה, הקהל לעג וצחק למשמע תגובותיו של קונרוי, ובאופן כללי הוא כנראה העדיף שהאדמה תבלע אותו חי. בתשובה לשאלה מדוע צונזרו תמונותיו של הנסון ניסה לטעון שזו היתה טעות; מילא. אבל הוא טיפס לשיאים חדשים, לא מוכרים, של פרנויה, כשטען שהאתר של רופא השיניים מקווינסלנד הוכנס לרשימה השחורה על ידי... המאפיה הרוסית, שפרסמה בו "תכנים לא ראויים".
האופוזיציה האוסטרלית, אחרי שבהתה במסך ואמרה לעצמה "זה לא באמת קורה לי", קשרה את הסינר לצווארה, ריירה קלות, והוציאה את הסכינים והמזלגות. כך צריך.
שקיעה, לא בהכרח נוגה
דיווחנו אתמול על צמיחתה הפנומנלית של פייסבוק – יש מי שמעריך אותה בכמיליון משתמשים חדשים ביום – ועל הבעיות שהיא מציבה בפני החברה, היינו הצורך להשקיע במשתמשים ללא תמורה מצידם ומבלי שנראה שלפרסום בפייסבוק יש עתיד.
אבל על משוכה אחת היא כבר דילגה: היא עברה מזמן את מייספייס, הרשת החברתית של רופרט מרדוק, זו שפעם הגדירה את המונח "רשת חברתית". מספר המשתמשים של פייסבוק כפול מזה של מייספייס – ובחודש האחרון, לראשונה, מספר הכניסות של מייספייס התכווץ בשני אחוזים; זה של פייסבוק עלה ב-16.6%.
מייספייס – חלק מאימפריית הרשע של מרדוק, אחרי הכל – נלחמה מלוכלך: בין השאר היא האשימה את פייסבוק במתן מחסה לעברייני מין. מרדוק עצמו פטר את פייסבוק לפני כמה חודשים כ"טעם החודש", ואמר שהוא לא מוטרד ממנה. זה לא עזר. סביר להניח שגם העובדה שהביוגרף של מרדוק הגדיר את משתמשי מייספייס כ"תולעים מ(נמחק במקור), עניים ומפגרים" לא הועילה. כך או כך, אחד ממייסדי החברה שמאחורי מייספייס, ברט ברואר, אמר בפברואר השנה שהקרב הזה אבוד: מייספייס לא תוכל עוד לעקוף את פייסבוק.
התבגרנו, יש להשאיר את הדברים הילדותיים מאחור
אחת הרעות החולות שנדבקו לרשת היא האנונימיות. העובדה שברשת, כמאמר הקריקטורה המפורסמת, אי אפשר לדעת שאתה בעצם כלב, הוציאה בהרבה מקרים מאנשים את הגרוע שבהם. אמירה ותיקה אומרת שאופי הוא מה שאתה עושה כשלאף אחד אין אפשרות לדעת. אם זה המבחן, התמונה שנשקפת מראי האינטרנט מחורבנת למדי: טרוליות והוצאת דיבה ללא אחריות הן תופעה נפוצה למדי.
ולמרות כל נביאי האינטרנט שהבטיחו לנו שהאנונימיות תשחרר אותנו, מסתבר שמה שאנשים רוצים בעצם הוא עיגון של זהותם. עד כדי כך, שהם מוכנים לשלם עבור זה: שירות חדש, MyID.is, יוצר קשר הדוק בין הפרסונה הווירטואלית ובין האדם הממשי שמאחוריה, ומאפשר לאנשים להכריז בגאווה שהם הם עצמם.
איך זה עובד? קצת לאו-טקי: החברה משתמשת בשיטה הבסיסית של OpenID, "תעודת הזהות" שמלווה משתמש ברחבי הרשת (אם ירצה), ומוסיפה לה אלמנט קריטי: מספר כרטיס אשראי. המשתמש מתבקש לשלם לה סכום צנוע, היא שולחת לו קוד אישור בדואר – מהסוג הישן, לא אלקטרוני – והוא מקיש את הקוד ואת כתובתו באתר, וזהו. קיומו המעשי מעוגן.
ומסתבר שבעולם של פרסונות מתחלפות, של רוחות רפאים מאחורי וילונות, דבר פשוט כמו אישוש העובדה שאתה מי שאתה הופך למוצר שיש לו שוק. קצת עצוב, אבל בו זמנית מנחם.
קצרצרים
מצב הפרסום כל כך נואש, בני האדם כל כך רגילים לזהות פרסומות ולהתעלם מהן, שמנוע החיפוש Ask.com החל לשדר לאחרונה סוג דוחה במיוחד שלהן. הפרסומות מופיעות ב-scrawl, השורה הזו שרצה בתחתית שידורי החדשות, שורה שעד כה שימשה לעדכונים חיים ולכאורה קריטיים. המפרסם שמאחורי הזוועה החדשה מודה בפשטות ש"נאלצנו לעשות זאת משום שהצרכנים מצליחים יותר ויותר בסינון, בהתעלמות, בהשלכה של מסרים שהם לא רוצים". כל הכבוד על היושר – הוא לא לגמרי מושחת. שמישהו יוריד לו כמה שנים מתקופת הגיהנום שלו.
אם חיפשתם תירוץ לשחק במשחקי מחשב שעות ארוכות – שלי הוא שיום אחד אני אכתוב עליו סקירה ואחזיר לעצמי את מחיר המשחק, אם לא את כל השבועות האבודים – הנה אחד מוצלח. מחקר חדש טוען שמשחקי מחשב עשויים לשפר חלק מהראייה שלכם, היינו רגישות-הניגודיות שלכם. וכל זה בלי ניתוח! סורו לחנות המשחקים הקרובה למקום מגוריכם עוד היום!
המיליארדר מרק קובן, איש הייטק קצת מסובך, פרסם בטוויטר הערות עוינות על שופטי NBA שדפקו, לדבריו, את הקבוצה שלו. בתגובה, קנס אותו ה-NBA ב-25 אלף דולר. תגובתו של קובן חדה ופשוטה: ה-NBA הוא הגוף הראשון שעושה כסף מטוויטר.
מיקרוסופט קראה לממשל האמריקאי להשתמש בכספי הסיוע הפדרלי שהוקצבו לפס רחב כדי לחבר לרשת קודם כל מבני ציבור – בעיקר בתי ספר, ספריות ובתי חולים, משום שאין די בכסף כדי לחבר את האוכלוסייה הכפרית כולה.
פרטים שלא ידעתם על המהפכה שאנחנו נמצאים בעיצומה, מסודרים היטב, אפשר למצוא במצגת הזו, שמשלבת הנאה עם מידע ומסיימת, כנדרש, בשאלה שעדיין אין לה תשובה.
· "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
