$
טורים

יש ארוחות חינם

הפרויקט המוזיקלי של אופיר קותיאל מלמד על החורים הגדולים שיש בתיאוריות שמרניות על כלכלה וכסף

צביקה בשור 12:2822.03.09

1. "You know, there's no such thing as society", אמרה מרגרט תאצ'ר.

 

2. למי שלא מכיר, נקצר ונספר על www.thru-you.com) Thru You), פרויקט המוזיקה של קותימאן, הוא אופיר קותיאל הישראלי. קותימאן סרק ארוכות ועמוקות את יוטיוב, בחיפוש אחרי סאונדים שונים ומשונים, קטעי שירה ודיבור, קטעי נגינה שנוגנו על כלים אקוסטיים ואלקטרוניים ואפילו על מלקחיים למריטת שיער. א
אופיר קותיאל. יצירה מלאה שנוצרה מהתרבות החופשית של האינטרנט אופיר קותיאל. יצירה מלאה שנוצרה מהתרבות החופשית של האינטרנט צילום מסך: youtube.com
ת מאות חתיכות הסאונד האלה, ואת קטעי הווידיאו שמהן נלקחו, קותימאן דגם וערבל לכדי שבעה קטעים, שעלו לאתר שנראה כמו יוטיוב שבור. זה אלבום רשת שלם, עשוי כולו מחלקים של הרשת ונכנס אליה בחזרה.

 

3. הפרויקט של קותימאן הפך ללהיט. קשה לדעת כמה אנשים כבר ביקרו באתר, אבל קטעי הווידיאו ניפקו כבר כמה מאות אלפי צפיות ביוטיוב. חלק מהכוכבים של המיקס, כמו אותו מורה לגיטרה בס שמנגן את "האמא של כל אקורדי הFאנק", קיבלו עשרות אלפי צפיות לקטעים המקוריים שלהם. לפרויקט כבר קמו אתרים תומכים, והוא זכה לסיקור בבלוגי טכנולוגיה מובילים.

 

 

4. מה שנפלא בפרויקט הזה הוא שכל התוכן בו נעשה והופץ בחינם, ברישיון שמאפשר להשתמש בו באופן חופשי. זו יצירה מלאה, חדשנית ומופקת לעילא, שנוצרה כולה מתוך התרבות החופשית של האינטרנט. אנשים רוצים לתת מעצמם ומיצירתם לעולם, רוצים להשמיע את עצמם לאחרים, ויש מי ששומע אותם, ויש מי ששומע אותם ומשבץ חלק ממה שהיה להם להשמיע בתוך משהו חדש, שמישהו אחר לוקח ומשבץ בתוך משהו חדש. וכל זה בלי שמישהו רואה מזה שקל (חוץ מיוטיוב, אבל זו התשתית. תשתית שהיא כלום בלי האנשים שבה, בלי התוכן שהאנשים האלה מכניסים לתוכה כדי לקבל את הקהל שלהם). זו פעולה תרבותית קולקטיבית, מבוזרת לצדדים ואז מכונסת שוב למרכז, והכל מתוך רוח שאין דבר בינה ובין תאוות בצע.

 

 

5. האם אנחנו באמת נמצאים על ספו של עידן תרבותי חדש? הייתי רוצה לחשוב שכן. אם גדלנו לחשוב שבסופו של דבר, בין אם זו עבודה או תרבות או פוליטיקה, הכל סחורה, אולי האינטרנט הזה יוכל להסביר לנו שהכל בעצם חברה. שהפעולות שלנו במרחב האנושי, בין אם זו העבודה שלנו ובין אם אלו הקניות שאנחנו עושים בסוף השבוע, ובטח ובטח אם זה הבלוג שאנחנו כותבים, את ההשפעה שלהם בעולם מוטב לנסות ולנסח במונחים אנושיים, אולי אפילו רגשיים, כמו שהלב מרגיש ברגעים הסוחפים יותר בפרויקט של קותימאן, מאשר במונחים של קשרי מסחר וכלכלה, של סחורות נעות. אולי אנחנו בכל זאת אנשים, ואת מה שקורה בינינו מוטב לסכום באיזה סך כל של האנושיות שלנו, לטוב ולרע, ולאו דווקא בתוצר המקומי הגולמי. אולי בכל זאת, למרות מה שתאצ'ר אמרה, יש דבר כזה חברה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x