"ישראל עלולה לאבד את מעמדה כיעד למחקר ופיתוח לחברות בינלאומיות"

ישראל עלולה לאבד את מעמדה כמדינת יעד למחקר ופיתוח עבור חברות בינלאומיות - כך עולה ממחקר חדש של גרטנר, חברת מחקרי השוק הגדולה בעולם, שעוסק בתעשיית האופשור (off shore) העולמית. הסיבות העיקריות: עלויות הפיתוח הגבוהות בישראל, ביורוקרטיה שמעמיסה המדינה ומקשה על חברות להיכנס לארץ, אי־יציבות פוליטית וכמובן המשבר הכלכלי העולמי.

תעשיית האופשור מבוססת על הוצאת פעילויות פיתוח שונות לחברות במדינות חוץ, מתוך רצון להוזיל עלויות או כדי לנצל יכולת מסוימת של מדינה מסוימת - כגון כוח אדם מיומן וזמין - כדי לזרז פיתוח של מערכת כלשהי.

המחקר בחן 40 מדינות באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון (אזור המכונה EMEA), שמתוכן דורגו 13 מדינות שמציעות את שירותי האופשור הטובים ביותר.

החדשות הטובות: ישראל נמצאת ברשימה, לצד מצרים, צ'כיה, הונגריה, אירלנד, מרוקו, רומניה, פולין, רוסיה, סלובקיה, דרום אפריקה, ספרד ואוקראינה. החדשות הרעות: אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מחוץ לקבוצה הזו כבר בשנים הקרובות.

הקריטריונים שנבחנו במחקר ומשפיעים על מידת האטרקטיביות של מדינה כוללים את שפת המקום, מידת התמיכה הממשלתית בחברות הייטק, זמינות ואיכות כוח העבודה, רמת התשתיות, רמת מערכת החינוך, עלויות כספיות ומידת היציבות הפיננסית והפוליטית. לאלה מתווספים גם גורמי מאקרו רחבים יותר, כגון מידת ההתאמה התרבותית, הבגרות הגלובלית, ורמת האבטחה והפרטיות במדינה.

ליבמן. "ישראל זו לא מדינה שקל לעשות בה עסקים"

התחומים שבהם ישראל חזקה כיום, ושהופכים אותה לאטרקטיבית לחברות בינלאומיות, קשורות בעיקר להון האנושי שנמצא כאן. המחקר מציין את היכולת הטכנית הגבוהה של המהנדסים ואנשי הפיתוח בארץ, ואת התאמתם התרבותית למרבית מדינות המערב. הדבר מתבטא בידיעת השפה האנגלית — בהשוואה למדינות דוגמת סלובקיה ואוקראינה.

האדם שבשבב ינצח

"כאשר אנו מקבלים פניות מחברות בינלאומיות המתעניינות בפעילות אופשור, הקריטריונים החשובים ביותר הם יכולותיהם של המהנדסים המקומיים ורמת העלויות במקום", אומר פיליפ ליבמן, סמנכ"ל בגרטנר, בראיון ל"כלכליסט". "במקרה שלכם, היכולות של המהנדס הישראלי מפצות על העלות הגבוהה בישראל יחסית למדינות אחרות". תחומים אחרים שבהם קיבלה ישראל ציון גבוה הם המערכת המשפטית והשקיפות הגבוהה בסביבה העסקית בישראל.

מה שמעיב על התמונה המחמיאה הוא צורת ההתנהלות של המדינה עצמה. כותבי המחקר מציינים שהיעדר תמיכה ממשלתית הוא המכשלה הגדולה ביותר להצלחת האופשור במרבית המדינות באזור. לגבי ישראל, פיליפ ליבמן טוען שממשלת ישראל אינה עושה מספיק: "אם ישראל היתה עושה יותר לשיפור התחרותיות במשק בהיבט של האופשור, היה קל יותר לשווק אותה למדינות העולם".

באופן לא מפתיע, גם האי־יציבות הפוליטית בישראל פוגעת בדירוג שלנו. פיליפ ליבמן מייחס את הציון הנמוך שקיבלה ישראל בתחום זה לתחלופה הגבוהה של השלטון. "חברות בינלאומיות שנכנסות למדינה אינן אוהבות לראות שינויים תכופים בשלטון", הוא אומר וממהר להבהיר: "זה לא אומר שהן מעדיפות לעבוד מול דיקטטורות, אבל הן מצפות למחויבות ארוכת טווח, שהיא בעייתית במקומות עם אי־יציבות שלטונית. מדינת ישראל חייבת למצוא דרכים לעודד הגעה של חברות בינלאומיות נוספות. זאת לא מדינה שקל לעשות בה עסקים, אבל עם קצת מאמץ מצדה היא יכולה לתמוך ביוזמות דוגמת סטארט־אפ ג'רוזלם ואחרות, ולעודד את תעשיית האופשור כאן", מסכם ליבמן.

ציון גבוה קיבלה ישראל בקריטריון של אבטחת מידע והגנה על פטנטים. זיו מנדל, מנכ"ל משותף במטריקס גלובל, העוסקת באופן נרחב בפעילות אופשור, טוען שזו אחת הסיבות העיקריות לבחירה בישראל כיעד לביצוע פרויקטים מחו"ל - בייחוד כאשר האלטרנטיבות הן הודו ומדינות במזרח אירופה.

הוא גם הודף את הטענות שהעלויות בארץ גבוהות: "ההנחה שישראל היא מדינה יקרה מוטעית מאוד. המודל שלנו מבוסס על שילוב נשים חרדיות בכוח העבודה, מה שמזכה אותנו בתמיכה ממשלתית, כך שאנחנו מאוד תחרותיים מבחינת עלויות", אומר מנדל, שהחברה שלו מעסיקה 450 נשים במודיעין עלית.

"עלות העסקה של 2,500–3,000 דולר לחודש זה לא הרבה, גם בהשוואה למדינות הזולות ביותר", הוא מוסיף ומסכם: "ישראל היא מדינה של יצירתיות וראש גדול, ולכן הרבה פרויקטים מסובכים יחסית מגיעים לכאן. יש לנו יתרונות רבים בתחומים כגון בדיקות תוכנה ו־BI. הפעילות הבינלאומית מהווה כיום בערך 5% מסך פעילות האופשור שלנו, ואנו שואפים להרחיב אותה בשנה הקרובה. אני מאמין שלקוחות בחו"ל, בעיקר חברות בארצות הברית, יחפשו היום דרכים חדשות להוריד עלויות. אנחנו נמצאים כעת במגעים מתקדמים עם כמה לקוחות פיננסיים גדולים שרוצים להעביר לנו חלק מפעילות הפיתוח שלהן".

מזרח תיכון חדש?

אינאס סעיד, מנכ"ל גליל סופטוור, שהוקמה בנצרת ב־2007, מאמין שישראל היא יעד מועדף לא רק למדינות מערב אירופה וצפון אמריקה אלא גם למדינות ערביות. "אנחנו כיום נמצאים במשא ומתן מתקדם עם אחת ממדינות המפרץ הפרסי על פרויקט תוכנה גדול", הוא מגלה.

אינאס, שהיה בעבר מנהל השיווק של ECI במרכז אירופה וכיהן בתפקידים ניהוליים בנוקיה ובאריקסון, רואה בישראל יעד אטרקטיבי לפתרונות בתחום הטלקום והתעשייה הסלולרית. "אנו מציעים כיום למדינות רבות את היכולת לעשות התאמות של המכשירים שלהן לסוגי רשתות שונות", הוא אומר.

גליל סופטוור, שהוקמה בהשקעה של כמה מבכירי המשק, ובהם זאבי ברגמן ואיציק דנציגר מקומברס ועדי פונדק מינץ מג'מיני, זכתה השנה במכרז ממשלתי לעידוד תעסוקה. אינאס מעריך שחברות דוגמת נוקיה, שצריכות לבצע הסבות רבות של התוכנה שלהן, ימשיכו להיעזר בחברות אופשור מתוך מטרה לענות לצורך של מגוון שפות והגדרות.