טכנולוגי על הבוקר: מה משותף לפיראטים ולניאו נאצים?
אמזון נכנעת לצווחני הסופרים ומשתיקה את הקינדל, העיתונות הכתובה בארה"ב בנסיונות הישרדות נואשים, חברה בריטית נקטה צעד דרסטי כנגד עובדת משועממת, והעולם ההפוך של מפתחי האנדרואיד
שיתוף קבצים אובר אלס
דגל העצמות הצלובות, אבל לא רק. השווידישע פיראטען, הידועים גם כפיירטסביי, ביצעו שורה של תעלולים בבית המשפט, והצליחו להפוך את עצמם לגיבורי תרבות בקרב קהל המורדים-אבל-לא-ברור-לנו-נגד-מה. דורה קישינבסקי כבר עמדה היטב על העובדה שמאחורי השקר הנוצץ של "מידע חופשי" מסתתרים אנשים שעושים כסף טוב מגניבת רכושם של אנשים אחרים - אנשים יצירתיים ולא תאגידים.
היד שמנענעת את העריסה היא חומה-אדומה. פיראט צילום: Shutterstock
עכשיו מסתבר שהסיפור מסריח אפילו יותר. אחד מארבעת הנתבעים במשפט הוא קארל לונדסטרום: הוא המממן העיקרי של פיירטסביי, ומחזיק ב-40% ממניות החברה (כן, אייקוני תרבות הנגד מאוגדים בדבר היבשושי הזה שנקרא חברה). הוא גם ניאו נאצי פעיל מאד.
ב-1985, לונדסטרום היה מעורב – יחד עם סקינהדס אחרים –בתקיפתם של תיירים דרום אמריקנים בשוודיה. הוא נבעט ממפלגה גזענית שוודית משום שהיה אלים וקיצוני מדי לטעמה, הוא ניסה להשתלט על קבוצת לחץ צרכנית כדי להביא לכך שהמצע שלה יאשים את המהגרים בצרותיהם הכלכליות של השוודים, והוא מממן כרגע כ-100 מועמדים במפלגה הקיצונית ביותר בשוודיה.
שלא במקרה, חולצת הטי שהוציאו הפיראטען כדי לחגוג את האירוע מציגה רק שלוש דמויות, לא ארבעה: ב-2007 הודו פיירטסביי שהם מקבלים סיוע מלונדסטרום, כי "היינו צריכים את הכסף", ובו זמנית אמרו שהם לא תומכים בעמדותיו.
ולמה אנחנו יודעים על זה רק עכשיו? המידע, אחרי הכל, גלוי. כי המשפט מתנהל בשוודית, והתקשורת המערבית נסמכת בעיקר על דיווחיו של אוסקר שווארץ מ-Wired. ושווארץ, לדבריו שלו, הוא תומך נלהב בגניבת קניין רוח... אה, סליחה, "מבקר מוביל של קניין רוחני". הניאו נאצי שמממן את כל החגיגה קצת מקלקל את התמונה הרומנטית של פיראטים-מול-ממסד. הרג'יסטר משווה, בצדק, את תומכי הפיראטים לפוטוריסטים מראשית המאה ה-20 – נביאי קידמה שהשתלבו נהדר בתנועות הפאשיסטיות.
ובצד השני של הגבעה...
יומיים בלבד לאחר שיצא לשוק הקינדל החדש, קמה צווחה בקרב איגוד הסופרים האמריקאי: אחד הפיצ'רים של הגאדג'ט המשודרג הוא היכולת שלו לא רק להציג ספרים, אלא גם להקריא אותם בקול רובוטי ומונוטוני. באיגוד הסופרים טענו שהדבר שקול למכירת ספרים מוקלטים, ושעל כך אמזון לא שילמה תמלוגים.
אם זה היה מגיע לבית משפט, כנראה שהוא היה בועט את הגילדה מכל המדרגות. הקינדל לא מאפשר להקליט את הטקסט שהוא מקריא; אין הבדל בפועל בינו ובין אם המקריאה לילדה סיפור ערש. ובכל זאת, שלשום (ו') הניפה אמזון את הדגל הלבן.
בהודעה מטעם החברה, היא הדגישה שהפיצ'ר חוקי לחלוטין – וחזרה באריכות על הפסקה הקודמת – ואז הודיעה שהיא משאירה למו"לים את הזכות להכריע, לגבי כל ספר, האם הקינדל יוכל גם להקריא אותו. למה אמזון נכנעה? ככל הנראה, משום שכרגע הפיצ'ר לא שווה את כאב הראש. הוא לא יחליף את הספר המוקלט בעתיד הנראה לעין, משום שמחשבים עדיין לא מבינים מה הם קוראים, ועל כן אינם יכולים להטעים את הטקסט כפי שיעשה קריין אנושי.
עיתונות הדפוס האמריקאית מפרפרת
עיתוני הדפוס נופלים כמו זבובים. הכתבים והעורכים נופלים כמו זבובים. הזבובים, מצד שני, דווקא משגשגים.
זה יהיה תיאור קצר ובוטה של משבר עיתונות הדפוס בעולם. גוגל ריסקה את פיקת הברך שלה ולקחה ממנה את היכולת לחיות מפרסום. התוצאה היא שאין כמעט שבוע שבו לא נסגר עיתון. בהתחלה אלה היו חדשות חמות; אחר כך, כמו במקרה הבנקים הנסגרים, שפעם היו כותרת ראשית והיום בקושי מבזק, התרגלנו.
כולנו נשלם על כך מחיר יקר: ג'ושוע כהן, פרופסור למדע המדינה מסטנפורד, הציג את הבעיה באופן חד. יש הרבה דברים שבלוגרים יכולים לעשות, אבל עיתונות חוקרת – הליבה של העיתונות, הסיבה לקיומה – איננו אחד מהם. עיתונאי חוקר צריך ארגון מאחוריו, משהו שיש לו אתיקה של תחקירים, היסטוריה ממוסדת של אי התקפלות בפני איומים, אתוס של חתירה לאמת – ובסיס כלכלי מוצק דיו כדי להיות מסוגל לעמוד בתביעות דיבה. בלוגרים, איך לומר, זה לא זה. וכשגוגל מפרקת את התקשורת לאטומי-בלוגים, היא מסייעת לבעלי הכוח. זה הצד השני של מהפכת התקשורת: כל אחד יכול היום לבטא את עצמו – אבל הוא אומר את זה, בדרך כלל, למעגל סגור מאד, ומעגל חלש מאד.
שירות החדשות של גוגל, גוגל ניוז – אחד הגרועים שבשירותים שלה – התחיל השבוע לפרסם מודעות. מאחר ומדובר בעצם באגרגטור של קישורים, שמוביל לידיעות אחרות שמישהו אחר כתב, גוגל בעצם מוצצת את מעט הדם שעוד נותר בעיתונות. העיתונים מחו, ולשווא: גוגל חזקה עכשיו הרבה יותר מהם.
נסיונות העדכון של העיתונות נראים נואשים: החדשה החמה היא שרשת העיתונים הרסט הוציאה קורא-אלקטרוני משלה. על וויליאם הרסט סופר שטילגרף פעם לכתב שלו שהתלונן שאין חדשות בהוואנה ערב הפלישה האמריקאית - "אתה ספק את הסיפורים, אני אספק את המלחמה". הוא גם ידוע בתור ממציא העיתונות הצהובה. עכשיו מנסה הרשת, שבבעלותה עשרות עיתונים ומאות מגזינים, למכור את תכניה האלקטרוניים רק באמצעות הקורא האלקטרוני שתשיק. כל שאר התוכן המקוון של הרסט יגרר את מעבר לחומת האש. השאלה היא כמה קוראים, שהתרגלו לתוכן חינמי, יסכימו עכשיו לשלם עבור מה שתמיד היה חינם. כדי לפצות על כך, הקורא של הרסט אמור להיות גאדג'ט חדשני, "נייר אלקטרוני" אמיתי שניתן יהיה גם לקפל. נראה מה יהיה, אבל להערכתי יש מקום לסקפטיות בריאה.
בחזית אחרת, הניו יורק טיימס פתח שורה של בלוגים שכונתיים, והם צפויים לעלות לרשת מחר. אם הגברת האפורה מתחילה ללקט שבבים מקומיים, זה מדאיג. נשר לא אמור לצוד זבובים. אבל...
על נקמנות וקטנוניות
קימברלי סוואן, בת 16 מבריטניה, חשבה שהעבודה שלה – בחברת Ivell Marketing and Logistics – משעממת. היא כתבה את זה בסטטוס שלה בפייסבוק. וקיבלה חתיכת דחיפה חזרה מאיוול: "בעקבות ההערות שכתבת על עבודתך והחברה בפייסבוק, אנו חשים שעדיף יהיה, בהתחשב בכך שאינך מאושרת מעבודתך ואינך נהנית ממנה, אם היא תסתיים במיידי".
למה אני מלאה אתכם, בבוקר יום ראשון, בתלאות הפיטורים הראשונים של בת טיפש עשרה? בגלל שקימברלי המסכנה לא כתבה בפייסבוק איפה היא עובדת. היא לא אמרה מילה על החברה או על מקום העבודה. היא פשוט אמרה שבמקום עבודתה הלא ידוע, היא משועממת. זה הכל. ועובדיה של קימברלי חשבו שמותר להם, מתוקף היותם אדוניה התאגידיים, לחטט בפייסבוק שלה.
כבר עכשיו, נוהל תחקיר בסיסי על מועמד חדש לעבודה הוא להריץ את שמו בגוגל ולבדוק מה יש בדף הפייסבוק או המייספייס שלו. הקווים בין העבודה ובין שעות הפנאי מיטשטשים, וזה אף פעם לא לטובת העובדים.
עולם המראה של האנדרואיד
לפני כמה חודשים, הציעה גוגל למפתחים במערכת האנדרואיד שלה (טכנית - שלה ושל מספר שותפים, אבל היי, על מי אנחנו עובדים) לרכוש ג'יפון מיוחד, במחיר של 400 דולר לחתיכה. המכשיר היקר היה מיועד לאפשר למפתחים גישה מלאה לתוכנה ולחומרה של הג'יפון, שאינם נגישים למשתמש מן השורה. עד כאן, הכל טוב.
אבל מפתחים הופתעו לגלות בשבוע שעבר שהמכשיר היקר שלהם – יקר פי שניים מהמכשיר הרגיל – לא מסוגל להוריד אפליקציות בתשלום מחנות האפליקציות של הג'יפון, המארקט. מה? ובכן, זוכרים שהסלולרי מאפשר למפתח להתעסק עם כל מה שקשור לאנדרואיד? הוא גם מאפשר לו, לדברי גוגל, יכולת להתעסק עם אפליקציות שמוכרים אחרים. וזה סיכון שהיא לא לוקחת על עצמה.
התוצאה האבסורדית היא שיש מפתחים עם גרוטאה יקרה מאד – שלא יכולים להוריד את האפליקציות שהם עצמם פיתחו. נראה שמנהלי האנדרואיד הם קוראים נלהבים של מלכוד 22.
קצרצרים
חברת HP הדגימה שבב מחשב חדש ומסובך להפליא, שהורכב משלל טכנולוגיות מתקדמות. הוא יכול לבצע פעולות מתקדמות באמת, שבדרך כלל דורשות כמה שבבים שונים. אבל – ופה החידוש – הוא גם יכול לבצע פעולות בסיסיות של תכנות עצמי, וללמוד איך לבצע פעולות שונות בעצמו. יש לי הרגשה שזה לא ייגמר בטוב.
עכשיו זה רשמי: הווי של נינטנדו הוא הגאדג'ט שמקדם יותר מכל גאדג'ט אחר את אושרו של בעליו. כך עולה מסקר שערכה חברת גאדג'ט הלפליין. קונסולות משחקים אחרות הגיעו למקום הרביעי והשמיני ברשימה. מדוע דווקא הן מקדמות אושר? להערכת החברה, משום שהמשתמשים בדרך כלל חווים את השימוש בהן עם אדם אחר. יש עוד תקווה להומו דיגיטליקוס, כמסתבר.
עוד יום, עוד מוצר דפוק של אפל: בשבוע שעבר הבחינו עובדים מודאגים בחברת שיווק בלונדון שהמחשב הנייד של אחד מהם, ככל הנראה מק פאוורבוק, מעלה עשן. הם הזעיקו את איש התמיכה הטכנית, והיה להם מספיק שכל להתרחק מהמק. זמן קצר לאחר שהטכנאי הגיע, המחשב התפוצץ. אמנם, אלה אנשי שיווק, אבל בכל זאת – זה לא נעים.
כצפוי, הודיעה מנכ"לית יאהו הטריה, קרול בארץ, על ארגון מחדש של החברה. במייל לעובדים, היא אמרה שהיא יודעת שהם סובלים מעייפות ארגון-מחדש, אבל אין מנוס. בחדשות יאהו אחרות, מסתבר שהמאבק שלה במיקרוסופט במהלך 2008, שמנע את מכירתה, עלה לה 79 מיליוני דולרים – רובם הוצאו על יעוץ. יש בהחלט מה לארגן מחדש.
עוד מסימני המשבר הכלכלי במיקרוסופט: היא קיצצה את שכרם של עובדים זמניים ב-10%, הוציאה אותם לחופשה כפויה בת 100 ימים, ותדרוש מהם פחות שעות עבודה לכשישובו ממנה. המטרה היא, ככל הנראה, לנסות למנוע את פיטוריהם של כמה שיותר עובדים קבועים.
- "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"
