טכנולוגי על הבוקר: נאמנות לחברה? בדיוק כמו שהחברה נאמנה לך
איך כמעט שילמה סיטיבנק 27 מיליונים לנוכל ניגרי, אשה הודית מגלה על בשרה שבמדינה אין חוק פרטיות, בתעשיית הספרים האמריקאית חוששים מ"דואופול" של גוגל ואמזון, ורימוני-המצלמה של צה"ל מעוררים התלהבות בבריטניה
(חוסר) נאמנות הוא דו כיווני
אחד המשפטים השקריים ביותר והמאוסים ביותר שנאלץ כמעט כל עובד לשמוע הוא ש"פה בחברה, אנחנו כמו משפחה", שמשתמע ממנו "ועכשיו רד שוב למכרות המלח, בני". ויום אחד, כאשר מצבה של החברה מתערער, המשפחה הופכת למשפחת-מנסון, והעובד נבעט לרחובות.
פלא שרבים מהם ממורמרים? על פי מחקר שערך לאחרונה מכון פונמון, 59% (!) מהעובדים האמריקנים שפוטרו בשנה האחרונה, והיו רבים מהם, חשו רצון אדיפאלי בלתי ניתן לכיבוש להכות חזרה באב המסרס, ולקחו איתם מידע פנימי של החברה. ברוב המקרים, עם זאת, המידע משמש לא כדי לדפוק באמת את החברה – אם כי עובדים ממורמרים ברצינות יכולים לגרום נזק עצום – אלא כדי למנף את מעמדו של המובטל החדש בשוק העבודה הלא יציב. רשימת לקוחות, למשל, יכולה לשכנע חברה אחרת להעסיק אותך – או, אם אתה שאפתן, לאפשר לך להקים חברה מתחרה משלך. לפעמים ידיעת מספר הטלפון הנכון, של מישהו שפעם הכרת, יכולה להיות הרגל-בדלת שאתה צריך.
בדרך כלל הם לוקחים איתם מידע, לא שורפים אותו: עובד ממורמר (אילוסטרציה) צילום: shutterstock רוב החברות, עולה מהדו"ח, לא טורחות לברר עם איזו ניירת מסתלקים העובדים-לשעבר, או אילו קבצים הם שולחים לעצמם או מעמיסים על הדיסק-און-קי שלהם: רק 15% מהן עושות זאת. מתוך אלו שבכל זאת מנסות לברר, 45% לא משלימות את המשימה.
עצה לחיים למנהלי כוח אדם: הפסיקו לדבר על "משפחה". לרוב העובדים יש מספיק צרות עם שלהם מבלי שיהפכו את סמנכ"ל מדרוג לבן דוד רחוק. עובדים הם שכירים: התייחסו אליהם ככאלה. תנו להם את המגיע להם על פי החוזה שחתמו עליו, אל תדרשו יותר מהמגיע לכם – וכנראה כשהשכיר יהיה ממורמר פחות כשיעזוב.
השוד הגדול (שלא היה)
היצוא העיקרי של ניגריה, מהאומללות במדינות שבאומללה שביבשות, הוא מרמה. "העוקץ הניגרי" הפך להיות סימן ההיכר של החור - מזימה שבה אתה מקבל מייל ממישהו שמתיימר להיות (ואפשר שהינו) שר האוצר המודח של ניגריה, שאומר שהוא זקוק נואשות לעזרתך כדי להוציא מהמדינה את האוצרות שגנב, ושאתה צפוי לקבל 20% מדמעותיהם וזיעתם של מיליוני בני אדם תמורת כמה מאות זלוטס לשימון הפקידות המקומית. השטיק קיים כבר 25 שנים בערך – הוא התחיל בימי הטלקס והדואר – ועדיין מדהים כמה אנשים נופלים בבור המאוד גלוי הזה.
כמה נוכלים ניגרים החליטו לשדרג את יכולות המרמה שלהם. באיטיות ובעדינות, הם שלחו שורה של מסמכים רשמיים-לכאורה, ששכנעו את סיטיבנק שהם בעצם נציגים רשמיים של ממשלת אתיופיה. ומשזה קרה, הם ביקשו בנימוס להעביר 27 מיליוני דולרים, ב-24 תשלומים, לחשבונות בנק שפתחו בעצמם אבל נראו כמו חשבונות רשמיים של ממשלת אתיופיה; הנוכלים הצליחו לבצע זיופים משכנעים של כתב היד והחתימות של פקידים אתיופיים אמיתיים – ככל הנראה, אחרי ששמו יד על מסמכים רשמיים וסרקו אותם.
וזה עבד, כמעט. עובדי סיטיבנק השתכנעו, והתחילו להעביר את הכספים – ואז קרתה תקלה לא צפויה. הסכומים היו גדולים מדי מכדי שהבנק בו נפתחו החשבונות יוכל לעבד אותם. סיטיבנק, מופתעת, פנתה לממשלת אתיופיה – וכל המזימה קרסה. אבל העובדה שהתרגיל לא הצליח היא נחמה קטנה מאד: הגנבים השתכללו. מאד. וסביר שיש מי שלמד מלקחו של הכשלון, ובפעם הבאה יהיה ערוך גם לפרצה הזו.
ללא פרטיות
הודו מגלה סימנים שיום אחד, כנראה די בקרוב, היא תהיה מעצמה כלכלית, אולי גם תרבותית. אבל היא נבעטת אל המאה ה-21 כשחלק ניכר מתושביה עדיין חיים במאה ה-19, עם שיעור עצום של אנאלפבתיות – 34.5% - ותוך התנגשות תרבותית בלתי פוסקת בין העבר ובין ההווה.
הדוגמא האחרונה היא מקרה של צעירה בת 23, ששמה לא ידוע, שמצאה לאימתה שסרטון שלה מתפשטת בחדר השינה שלה הפך למושא-החיפוש המוביל בגוגל בהודו. הצעירה נפרדה לאחרונה מחבר קרוב, לאחר שהודיעה לו שאין בכוונתה להינשא לו, והפרסום של הסרטון הוא ככל הנראה נקמתו.
נציבות הנשים של הודו התערבה בדחיפות, והצעירה זוכה כעת להגנה משטרתית צמודה, לאחר שמסתבר שמשפחת החלאה גם איימה לרצוח אותה. והחלק המטריד ביותר בכל הסיפור הרע הזה? שהאותלו דה-לה-שמאטע הזה כלל לא צפוי לעמוד לדין: הוא לא ביצע שום עבירה. בהודו אין חוק המגן על פרטיות.
המקרה הזה לא היחיד; השימוש במצלמות סלולריות כדי ללכוד צעירות ברגעים אינטימיים, ולסחוט אותן או להשפיל אותן בפומבי, הוא תופעה מוכרת. בכמה מקרים, זה נגמר בהתאבדויות. הממשלה שוקלת עכשיו חוק בנושא, אבל מומחי פרטיות מגלים סקפטיות ניכרת: הממשלה מציעה לאסור פרסום סרטוני-מציצנות – אבל עדיין לא מעבירה חוקי-פרטיות, והחוק המוצע עצמו מכיל פרצות רחבות דיין למעבר ריקשה.
הסיוט של המו"לים האמריקאים
הקינדל 2.0, קורא הספרים האלקטרוני החדש של אמזון, יצא לשוק יום אחד מוקדם מהמתוכנן, לשמחתם של חובבי גאדג'טים ברחבי ארה"ב. יש, עם זאת, מי שבכלל לא מתלהב.
ריצ'רד סארנוף, יו"ר אגודת המו"לים של ארה"ב, אמר לאחרונה שיתכן שבקרוב יווצר "דואופול" – שוק שנשלט על ידי שחקנים – בתחום המו"לות בארה"ב. חלק אחד מהדואופול הוא, כמובן, אמזון: היא שולטת ללא מיצרים בתחום הספרים המקוונים. הזרוע השניה תהיה – הפתעה! – גוגל.
גוגל חתמה לאחרונה על הסכם עם שלל מו"לים ובעלי זכויות יוצרים, במסגרתו היא תשלם יותר מ-100 מיליוני דולרים לסופרים ולמו"לים כדי לקבל זכויות יוצרים על מיליוני הספרים שכבר סרקה. הסריקה הזו, אגב, היתה חצופה למדי: היא העמידה את המו"לים בפני עובדה מוגמרת, וכנראה שלגוגל היה שווה להפרד מסכום כזה.
סארנוף אמר שמטרתם של המו"לים בעסקה עם גוגל לא היתה ליצור מונופול, אבל, הוסיף בעגמומיות, כנראה זה מה שיקרה. אף מו"ל לא יוכל להתחרות באמזון וגוגל; אם מישהו בכל זאת יצליח לפרוץ את חיבוק הדב של שתי החברות, וליצור שירות מצליח משלו, סביר להניח שזה יהיה ענף נישה – ספרות רפואית, למשל. וגם אז, יש להניח שאחת משתי החברות תנסה לשים עליו יד.
אבל האם זה אכן יהיה דואופול? ההסכם לא מאפשר לגוגל למכור ספרים למשתמש; היא יכולה רק לאפשר לו לקרוא מספר מוגבל של עמודים על הענן שלה, לא להוריד את הקבצים עצמם. רוצה לקרוא ספרים על הנטבוק שלך, ואתה לא נמצא ליד נקודה חמה? אולי כדאי שבכל זאת תקנה קינדל.
בבריטניה מקנאים ברימוני המצלמה של צה"ל
אחת הבעיות הגדולות של צה"ל היא שהוא צריך להפעיל צבא מודרני, מצויד בחיל אוויר מהקטלניים בעולם, בארטילריה, ובטנקים כנגד קבוצות קטנות, לא מאורגנות, חמושות למחצה, נטולות פיקוד של ממש ובדרך כלל מבוהלות עד מוות של מתבגרים פלסטינים. מצד שני, בלוחמה בשטח בנוי מקבלות יחידות קטנות והיסטריות יתרון מסוים על צבא כבד, שמתקדם בקצב ה-D9.
אל דאגה! מיטב המוחות של צבאנו שקדו על פיתוח טכנולוגי שמלטפי-רובים, מ"מים של כורסה וחיילים אמיתיים חלמו עליו כבר שנים: רימון-המצלמה. נתקלת בבניין שעשוי להיות ממולכד? השלך, או ירה, את ה"רימון" אל הבניין – והוא יתגלגל שם וישדר לך תמונות ב-360 מעלות על מה שקורה שם בפנים, וינטרל את אפקט ההפתעה של האויב. הכלי – המכונה Bull Island – הופעל לאחרונה במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".
כתבה אוהדת על צה"ל בעיתונות הבריטית היא דבר נדיר אף יותר מאנושיות בקרב אנשי חמאס, ועל כן המדור שמח לדווח שהרג'יסטר הבריטי מדווח על Bull Island בהערצה של ממש. מקורה של זו, כמובן, לא באהבת מרדכי אלא בשנאת המן – הרג'יסטר מתלונן על כך שמשרד ההגנה הבריטי מפתח "רימון מצלמה" משלו, בעלות ניכרת למשלם המיסים, במקום פשוט לרכוש את זה שכבר פיתח צה"ל – אבל במצב הנוכחי, ניקח גם את זה.
קצרצרים
הולקו, אכלו את הדגים המסריחים, ובסוף גם גורשו מהעיר: מיקרוסופט הודיעה אמש (ב') שעובדים שפיטרה לאחרונה, ושקיבלו ממנה בטעות יותר מדי דמי פיצויים, לא יצטרכו להחזיר אותם. ממיקרוסופט נמסר ש-25 עובדים קיבלו פיצויי-יתר, ומנגד 20 קיבלו פיצויים נמוכים יותר.
מחר (ד') אמורה אפל לערוך את ישיבת בעלי המניות השנתית שלה, ולראשונה מאז 1997, המנכ"ל הנעדר, סטיב ג'ובס, לא ישתתף בישיבה; היא תנוהל על ידי מחליפו הזמני-לכאורה, טים קוק. בעלי המניות צפויים להעלות שאלות באשר למצבו של ג'ובס. אפל צפויה לשקר או לתחבל.
יצרנית שבבי זכרון-הפלאש Spansion נקלעה לקשיים, והיא הודיעה כי תפטר 3,000 מעובדיה, שהם כ-35% מכוח העבודה שלה. חדשות רעות מגיעות גם מכיוון יצרנית שבבי הזכרון Qimonda, שהודיעה שהיא מבקשת הגנה מנושיה באמצעות סעיף 11 לחוק פשיטת הרגל האמריקאי, המאפשר לחברה להמשיך ולנסות להציל את עצמה.
זוכרים את I Am Rich, אפליקציית האייפון שעלתה 999 דולר ולא עשתה כלום? זו שנבעטה מהאפסטור אחרי שהתברר שהיו שבעה פראיירים שרכשו אותה בכל זאת? ובכן, עכשיו מגיעה הגרסה לאנדרויד, שנקראת I Am Richer. גם היא לא עושה כלום, אבל היא ממש מציאה, ביחס: 200 דולרים בלבד. תגובתה של גוגל לא נמסרה עד לסגירת הגליון.
פייסבוק היתה בחדשות לאחרונה, ולא בטובתה: היא נגררה לזרקורים, בועטת וצורחת, בגלל שתכננה למכור את המידע של משתמשיה לכל דיכפין. למרות שפייסבוק עושה מאמצים ניכרים להסתיר את העובדה, יש לה הגדרות פרטיות. הנה מדריך קצר שמסביר איך תימנעו מהתמונות שלכם להופיע על שלטי חוצות.
- "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"
