מדורת הרשת של סלאשדוט
הוא היה דף הבית של מיליוני חובבי טכנולוגיה והמלצה ממנו הפילה אתרים. עורך סלאשדוט טים לורד מסביר למה הטוקבקים באתר כל כך מעניינים
ב־2006 כתב מגזין "פורצ'ן": "כדי לראות את עתיד הרשת, פנו לסלאשדוט". ב־2007 הכתיר אותו "האובזרבר" הבריטי כאחד מ־15 האתרים ששינו את העולם - ובמקום גבוה יותר מזה שזכו לו גוגל ויאהו. אלא שעם השנים סלאשדוט עצמו הלך ונדחק לשוליים. באינטרנט של אנשי עסקים, פוליטיקאים וילדות בנות 12, הוא נהפך לאתר נישה, ביתם של החנונים וחובבי הטכנולוגיה. מספר מבקריו הקבועים ירד לכ־200 אלף, וגם עיצובו המיושן והאפור נראה כאילו נועד להרחיק את מי שאינו מבין עניין.
הבלוג הראשון
לורד רחוק מהזירה השוקקת של הסטארט־אפים וחברות האינטרנט. ההרצאה היחידה שהשמיע כאן היתה במפגש קטן של ארגון חיפאי, שהוקדש למערכת ההפעלה לינוקס. ממילא, הוא אומר, הוא לא ממש בחופשה. "אני ממשיך לעבוד לפי שעון ארצות הברית. הלילה אעבוד משמונה בערב עד חמש בבוקר. אבל זה לא נורא, אני ישן אותו מספר של שעות כשאני בבית. וזו הדרך היחידה שבה העבודה בסלאשדוט אפשרה לי להגיע לכאן".
סלאשדוט נוסד ב־1997 על ידי רוב מאלדה, שמוכר לקוראי האתר בכינוי "קומנדר טאקו". הגרסה הראשונה של האתר היתה מה שכעבור שנים יזכה להגדרה "בלוג". אט אט מאלדה החל לאפשר לקוראיו להגיב לכתבות שפרסם, ואחר כך גם לשלוח כתבות משלהם. באותה תקופה הוא שינה את שם האתר ל"סלאשדוט", לוכסן נקודה בעברית. בדף האודות של האתר הוא כתב שהמטרה היתה להקשות על הקראת כתובת האינטרנט של האתר בקול רם.
ברשת הצעירה של 1997, הריקה מבלוגים ומאתרי חדשות עצמאיים, לסלאשדוט היה קול ייחודי, ששילב בין עצמאות וסמכותיות אמינה. אפילו בין הפורומים והקהילות הוא היה יוצא דופן, מכיוון שמנהליו נתנו לדיונים להתגלגל באופן חופשי, בלי לכפות על הגולשים להיצמד לנושא. לפי טים לורד, זה היה אחד ממקורות כוחו: "סלאשדוט הוא סוג של שיחה חופשית שמתגלגלת לאן שהיא רוצה, ואנחנו רק מאכילים אותה מדי פעם עם ידיעה חדשה".
האתר זכה בעשרות פרסים, ובראשם פרסי Webby למגזין הטוב ביותר ולקהילה המקוונת הטובה ביותר. ב־1999 הוא נמכר לחברת SourceForge תמורת 5 מיליון דולר. מקור הכנסותיו, אז והיום, היה פרסומות צנועות ומכירת מנויי פרימיום לגולשים שמעוניינים בזכויות יתר בדיונים.
"לא הבנתי במחשבים"
קהילתו החזקה - ומממניו - לא נטשו אותו גם אחרי התפוצצות בועת הדוט.קום בתחילת האלף. כתב "הניו יורק טיימס" שביקר במשרדי האתר ב־2002 דיווח: "הרחק מההמולה, סלאשדוט שורד ומשגשג". סוד האתר, לפי העיתון, הוא שלאיש לא אכפת אם הוא מרוויח, כל עוד הכנסותיו מפרסום מספיקות כדי לכסות על ההוצאות השוטפות. הוא החל לרדת מגדולתו רק ב־2005, במקביל לעלייתם של אתרי תוכן גולשים חדשים כגון אתר שיתוף המועדפים del.ici.ous ואתר דירוג החדשות Digg. ב־2007 הוא כבר כונה על ידי המגזין "טיים" "האתר הכי אובררייטד". "לקרוא את סלאשדוט היום זה כמו לדבר עם איש המחשבים בעבודה. הוא זחוח להכעיס ובטוח בעליונותו האינטלקטואלית", נכתב ב"טיים".
טים לורד הצטרף לעסק ב־1998. "סיימתי אז תואר בעיתונאות, ועבדתי בסוכנות פרסום באוסטין, טקסס. לסוכנות היו מחזורי עסקים של גאות ושפל, ובימי שפל הייתי בעיקר קורא את סלאשדוט. שלחתי להם מיילים עם תלונות על שגיאות איות ודקדוק באתר, ואחרי שבוע קיבלתי טלפון מהמייסד רוב מאלדה, שסיפר לי שהוא בדיוק מתכנן להפוך את האתר לגדול ומקצועי יותר, ושהוא מחפש עורך ראשי. לא היה לי שום רקע במחשבים, אבל מצד שני רוב לא ידע איפה שמים פסיקים, כך שהשלמנו זה את זה". מאלדה עדיין מעורב בתוכני האתר, אבל עוסק בעיקר בניהול העסקי והטכני.
מה עושה עורך באתר שנכתב על ידי הגולשים?
"רוב העבודה שלי היא דחיית סיפורים. אנחנו מקבלים 300–500 ידיעות ביום, ומפרסמים כ־20. זה דורש מחשבה וזהירות, כי אני לא רוצה לדכא את הדחף של אנשים לשלוח סיפורים".
אנשים בעצם באים לסלאשדוט בשביל התגובות. איך זה שהדיונים כל כך אינטליגנטיים?
"היה לנו עשור לשפר את מנגנון הדיון שלנו, והוא שמבדיל אותנו מאתרים אחרים. קשה לנהל דיון מתמשך, עם כמה כיווני שיחה, בלי לגלוש לעלבונות וריבים. אבל פיתחנו מנגנון פיקוח שעובד כל כך טוב עד שאנחנו מאפשרים לאנשים להגיב באנונימיות, ועדיין השיחה תישאר ברמה גבוהה".
סלאשדוט היה מהאתרים הראשונים שאפשרו לגולשים לדרג תגובות של גולשים אחרים, דבר שמתקיים כיום באלפי אתרים, מיוטיוב ועד ynet. תגובה שקיבלה דירוג נמוך נעלמה אוטומטית. בעת מתן דירוג חיובי, ציינו הגולשים המדרגים מה טוב בתגובה. כך אפשר לראות בראש כל 'טוקבק' איכותי בדיון אם הוא נחשב, למשל, ל"מלא תובנה", "אינפורמטיבי" או "מצחיק". "המערכת הזאת היא שנותנת לסלאשדוט ערך מוסף גם היום", אומר לורד.
על מה מדברים היום בסלאשדוט?
"בעיקר על טכנולוגיה, עדיין. אבל הרבה אירועים חדשותיים הופכים גם כן לסיפורים פופולריים. גולשים שלנו שרוצים לדבר על בחירת אובמה באופן יותר מעמיק מטוקבק באתר הניו יורק טיימס, למשל, באים אלינו, והופכים את האירוע לסיפור ענקי".
ומי הקוראים היום?
"הקוראים שלנו כנראה קצת יותר מבוגרים מלפני כמה שנים. רובם בסוף שנות ה־20 לחייהם או בשנות ה־30, לומדים מקצועות טכנולוגיים או עוסקים בתחום. יש גם רופאים ועורכי דין שצצים בתגובות, ונותנים מידע מועיל שקשור למקצוע שלהם".
אתה מתגעגע לימים שבהם לינק מסלאשדוט היה מפיל אתרים?
לורד צוחק. "לקבל לינק מסלאשדוט זה כבר לא אותה הקטסטרופה, אבל אנחנו עדיין עושים 'נוקאאוטים' לאתרים מדי פעם".
למה שמרתם על העיצוב המיושן?
"למעשה אנחנו מתכננים כמה שינויים בממשק בעתיד הקרוב, יש מה לשפר.למרות שבגדול, סלאשדוט ימשיך להיראות אותו הדבר"
תוכן הגולשים נהפך למירוץ של אתרי ווב 2.0 אחרי אקזיטים. איך זה השפיע על העולם הזה?
"אני לא חושב שזה השפיע. אני שמח לראות כלים שמאפשרים לאנשים לפרסם חומר באינטרנט ולמצוא לו קוראים בכל העולם. לכותבים ולקוראים לא משנה מי מפעיל את האתר שלהם. אישית אני קצת מקנא במי שהרוויחו הרבה כסף בהנפקות, אבל זה לא מה שמעניין אותנו בסלאשדוט. אנחנו רק רוצים שהאתר יישאר מגניב".
ומה דעתך על כך שאתרים כמו Digg.com מצליחים עם רעיונות שהועתקו מסלאשדוט?
"אני חושב שכולם שואלים רעיונות מכולם, והשאלה היא רק איך אתה משלב אותם. גם בסלאשדוט לא היה בהתחלה שום רעיון חדש. השתמשנו בהרבה רעיונות שהיו אז בצעירותם, שיפרנו כמה מהם, ומה שעשינו עבר הלאה והמשיך לצמוח באתרים אחרים. זו האבולוציה של האינטרנט".