סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: אותנטיות וזיופים ברשת
איזה מפלגות מצליחות לייצר "רעש אותנטי" ברשת, ויקיפדיה ובריטניקה בקרב על אובייקטיביות, דמוקרטיה ותוכן גולשים, ואיך מייצרים באזז ברשת בעזרת ברוקולי
אינסטנט
בהרצאה שנשא בכנס TED הסביר הסופר והיזם ג'וזף פיין שצרכנים רוצים מותגים שמספקים חוויה "אותנטית". זה נשמע כמו אוקסימורון, אבל פיין שירטט כמה הנחיות כלליות למניעת זיופים: אל תשכחו מי אתם ומה המורשת שלכם ועמדו בציפיות. כמה חבל שההרצאה הזו חמקה מעיני הפוליטיקאים הישראלים.
עוד פחות משבועיים בחירות, ובינתיים שולטות ברשת בעיקר המפלגות הקטנות צילום: שאול גולן בעוד שבוע וחצי תתקיימנה הבחירות לכנסת ה-18, שלבד מכמה תקשורתנים לא יועילו לאיש. הבעיה היא שלאותם תקשורתנים חסרה הזווית הדיגיטלית; על פי הבדיקה של נענע10 למשל, עולה כי בכל הנוגע ל-SEO - רק יו"ר הליכוד יודע מה הוא עושה (ברשת): חמשת האתרים המובילים בתוצאות החיפוש "בנימין נתניהו" בגוגל שייכים לנתניהו עצמו - ביניהם אפילו אתר לא פעיל. ציפי לבני במצב הרבה פחות טוב ואהוד ברק הוא דני דין. במעגל המפלגתי התמונה מעט שונה, כשהמפלגות הקטנות מצליחות לעורר רעש "אותנטי" ברשת - חד"ש כבר ניצחה את הבחירות. בפייסבוק. התנועה הירוקה-מימד, שלא נמנעת ממשלוח ספאם, מונפה בבלוגספירה והמצע הטכנולוגי שלה נותב לטובת איזכור בבלוג "מאבד תמלילים".
מי שמתייחס לסוגיית התעמולה ברצינות הראויה הוא דובי קננגיסר, שמציע בבלוגו לבחון סיסמאות פוליטיות באמצעות תרגום לגרמנית. גם שרון גפן מתרה בתקשורתנים, ומבהירה שבלוגרים הרבה פחות סלחניים מעיתונאים. ב-ynet מזכיר ד"ר אזי לב-און כי אי אפשר להקים קהילה מקוונת יש מאין, אבל טועה באבחנתו: האינטרנט אינה מייצרת אי-שיוויון מבני, היא פשוט מאלצת את מי שמנצלים אותה להיות כנים ובעלי ידע.
הזייפנים
חוסר כנות ו/או הבנה אינן נחלתם רק של פוליטיקאים (ישראלים). במדורם "הרשת התיכונה" חושפים ניר בומס וניב ליליאן עוד סוג של רמיה שמצאה דרכה לאינטרנט: תעמולה שחורה - פעילות הסברתית שבה מפיצי המסרים מתחזים לדובר של הצד שכנגד.
ההתניה האנושית לחתור אל האמת, שמוגדרת כאובייקטיביות מגובה בעובדות, היא שארית אבולוציונית מיותרת כמו תוספתן. רוברט מקהנרי, לשעבר עורך ראשי בבריטניקה, מתריע כי מקורות המידע המקוונים חשופים מדי למניפולציות. ובעיתוי מקרי לגמרי, בוויקיפדיה שוב נתגלו שקרים. אחרי ששני סנטורים "הוצאו להורג" בטרם עת, שוקל מייסד האנציקלופדיה החופשית, ג'ימי וויילס, להגביל כותבי ערכים זוטרים או לא מוכרים. למרות שהנהלים הללו נהוגים בוויקיפדיה הגרמנית, המשתמשים מתנגדים ליישומם גם באתר האמריקני וטוענים שהם נוגדים את הגישה הדמוקרטית שבבסיס האתר.
המהומה הגיעה בעיתוי מושלם לאנציקלופדיה "בריטניקה", שהשיקה גירסה המאפשרת לגולשים לערוך ולעדכן ערכים. שלא כמו וויקיפדיה, הגולשים יידרשו להירשם בשמם המלא ולספק גם כתובת, כאשר חלק מהערכים ימצאו דרכם למהדורת הדפוס של בריטניקה. ב-Ars Technica מציינים שהמודל דומה לזה של Citizendium, שמתבסס על מומחים, ומנסים להבין לאיזה פלח משתמשים פונים שם. בבלוג SAI הרבה יותר חד משמעיים: הם אמנם מייחלים לגוף ידע אמין יותר מוויקיפדיה, אבל סבורים שהדרך של בריטניקה שגויה מיסודה ולא תעבוד לאורך זמן.
זה לא חדש שבבריטניקה בזים לדמוקרטיית המידע בנוסח וויקיפדיה, אבל חורחה קוז, נשיאה המהוגן של האנציקלופדיה הוותיקה, סבור שההסתמכות היתרה על המתחרה מעציבה ומטרידה. על הדרך הוא מתגרה בגוגל, בציינו שהסימביוזה בין שני האתרים מעוררת דאגה: "זה המיטב שהאלגוריתם שלהם מסוגל להפיק?", התריס. ניק קאר, מבקר נחרץ של שליטתה של גוגל על חיינו (וחבר בוועדת היועצים של בריטניקה), מברך את וויקיפדיה על יכולות ה-SEO שלה, אבל רואה בשליטתה הבלתי מעורערת על תוצאות החיפוש של גוגל כשלון בסיסי של הרשת כצינור מידע. לדבריו, התרבות האנושית לא יוצאת נצרכת מהפיכתה של האינטרנט למקור מידע דו-ראשי והומוגני לעילא. "אפשר לקרוא לזה חוכמת ההמונים, אבל מדויק יותר יהיה לכנות זאת "חוכמת האספסוף", סיכם.
אדם ת'ירר מ-Tech Liberation חולק עליו, באומרו כי עבור רבים וויקיפדיה היא רק נקודת מוצא ולא יעד סופי. עושר המקורות שמציעה הרשת היא הקידמה בהתגלמותה, קבע.
באזז
ואם זיוף מול מקור, זה הזמן לעבור למשהו שונה לגמרי: חבורת מונטי פייתון, שחבריה שיחררו בנובמבר סרטונים באיכות גבוהה ב-Youtube, רואים ברכה בעמלם; ה-DVD שלהם טיפס למקום השני ברשימת רבי המכר של אמזון, והם נהנים מגידול של 23,000 אחוזים במכירות. ב-Techdirt מספקים דוגמה נוספת - מפיקי הסרט העצמאי The Graduats מקדמים את הבאזז לסרטם לא רק בפסטיבלים, אלא גם באמצעות הפצה חינמית של הפסקול.
איך יוצרים באזז? מפיקים פרסומת שנויה במחלוקת, שברור ששום רשת לא תשדר - ואז מפיצים אותה באינטרנט. כך עשו ב-PETA (ארגון זכויות בעלי חיים), שבפרסומת שלו נראות נשים שמטרידות מינית ברוקולי, דלעת ועוד מיני ירקות. על פי הנתונים בבלוג NewTeeVee, הם הצליחו במזימה.
סטיב ספולדינג מייעץ למפרסמים להשתחרר מקבעון ה-CPM (תשלום לפי כמות החשיפה) ולהתחיל להשקיע בפרסום באתרי נישה. הגישה הזו, שמקדשת את מספר הצופים על פני פילוח נבון, היא אחת הסיבות שיוצרי סדרות מקוונות, גם פופולריות, לא מצליחים להרוויח. ויש סיבה נוספת, שאותה מתאר בבוטות אופיינית היזם מארק קיובן. לשיטתו, התפיסה המקובלת, שהאינטרנט היא פלטפורמה פתוחה ליוצרי וידיאו, היא פיקציה במקרה הטוב ושקר גס במקרה הרע.
קווין קלי מכריז על קץ עידן הבעלות על חפצים, שירותים ותוכן. מומלץ לקרוא את הפוסט, שמדגים בבהירות מדוע האזנה לשיר היא כמו נסיעה בכביש, ולכן יצירתו אינה שוות ערך לבעלות עליו, אלא רק לסלילתו. השורה התחתונה: "נגישות עדיפה על חזקה. נגישות טובה יותר מבעלות".
האי מאן, נסיכות בריטית ריבונית למחצה, נלחם בפיראטיות עם "מס הורדות" מגולשים. הכסף שייגבה על ידי ספקיות האינטרנט יועבר לגוף שיחלק את התמלוגים על בסיס "השמעות" - ככל שהתוכן שלך מורד או מוזרם יותר - כך התשלום יהיה גבוה יותר. לורנס לסיג, מייסד Creative Commons, בעד, אבל ל-Tech Liberation יש כמה שאלות קשות.
בפינצטה
חברת המחקר Comscore מדווחת שמספר הגולשים בעולם חצה את המיליארד, רבים מהם סינים. למרות שכבר ביוני האחרון נספרו יותר מ-1.5 מיליארד גולשים ברחבי העולם, ניק קאר יוצא צודק: 77% מהגולשים משתמשים באתרים של גוגל.
מרביתם משתמשים באינטרנט אקספלורר, שגירסה 8 שלו תושק בקרוב בגירסה רשמית. ובמוזילה כבר עסוקים ביעד הבא ומציעים מענק בסך 100,000 דולר לפיתוח פורמט הווידאו החופשי Theora. סול הנסל מהניו יורק טיימס מפקפק בסיכויי ההצלחה של המיזם, שדורש תקציב גבוה בהרבה וספק אם ימצא חן בעיני יצרניות הדפדפנים וטכנולוגיות דחיסת הווידאו הקנייניות - אפל (עם Quicktime), מיקרוסופט (עם Silverlight) וגוגל (ש-Youtube שלה מבוסס על פלאש של אדובי).
וכמו במלחמת העולם, גם הפעם הרוסים מפתיעים בחזית חדשה: הממשלה מקדמת פיתוח של מערכת הפעלה מבוססת קוד פתוח, שתחליף את Windows.
הסופר הקנדי ג'ון אוונס לא מרחם על ניקולס נגרופונטה ומיזם OLPC (מחשב נייד לכל ילד) הגוסס שלו. "זה היה רעיון רע, שייושם רע", כתב.
