סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: לכל מנכ"ל יש תחליף
סטיב ג'ובס פורש זמנית מאפל, קרול בארץ תנסה להציל את יאהו; מדוע גאדג'טים כל כך יקרים ומה הבעיה בתרבות הצריכה; הנזק והתרומה של גוגל למצב כדור הארץ; ומהי העבודה המושלמת
תרבות הצריך
נפתח בשאריות מהשבוע שעבר: לדעתו של אוון ניומארק מהוול סטריט ג'ורנל סטיב ג'ובס לא רלוונטי; הוא השכיל להביא את אפל למצב שבו היא תשרוד גם בלעדיו. לדבריו, החברה ממילא הופכת בהדרגה לחברת תוכנה, וכאשר המיקוד משתנה - אין שום סיבה שהראש לא יתחלף. מעניין יהיה לראות מה יקרה כעת, כשג'ובס פרש באמת.
בראץ תחליף את יאנג. לג'ובס עדיין אין מחליף רשמי צילומים: בלומברג רויטרס ואפרופו מנהיגים שיש להם תחליף - מזל טוב לקרול בארץ, המנכ"לית החדשה של יאהו, שככל הנראה תמצא שפה משותפת עם סטיב "פה גדול" באלמר, מנכ"ל מיקרוסופט.
ומה היה ב-CES? באלמר מיחזר, פאלם ופולארויד שבו לחיים, סוני, אולימפוס ו-Asus הציגו מצלמות ומחשבים זערורים ומסכי התלת מימד מאיימים לפלוש אל הסלון.
פרויקט OLPC הודיע על פיטוריהם של מחצית מעובדיו וקיצוץ בשכרם של הנותרים. החזון של ניקולס נגרופונטה לצמצום הפער הדיגיטלי באמצעות חלוקת מחשבים ניידים לילדים במדינות העולם השלישי, היה אחד המנועים של שוק הנטבוקס המשגשג. למרות שהוא לא הוכיח סתגלנות והבנה עסקית מרובות - יש מי שעשוי להשלים את המשימה במקומו.
רוברט קרטיס מ-Frog Design, חושף מעט מאחורי הקלעים של עיצוב הזכרונות הניידים שהשיקה Sandisk בתערוכת CES. תוך כדי דיבור על שפה עיצובית ושאר מילות ז'רגון, קרטיס חושף מבלי משים את הבעיה עם תעשיית הגאדג'טים (והעיצוב): זכרונות פלאש ניידים הפכו למצרך שכיח, שאין צורך להיות בעליו - רק להשתמש בו מדי פעם. מכיוון שכך, יש צורך בשכנוע פיקטיבי כדי לגרום לכולנו להשקיע באחד חדש.
ובאמת, מדוע גאדג'טים כל כך יקרים? לא בגלל עלות ייצורם, אלא בגלל קסמי הקניין הרוחני. כריס אנדרסון, הוגה תיאוריית "הזנב הארוך", חושב שאפשר אחרת ומציע מודל עיסקי לחומרה בקוד פתוח.
טליה זליגמן מתלוננת בבלוגה על תרבות הצריכה שמקדשת אורך חיים קצר: לעומת הרדיו בן ה-20, שמשדר בעוז - ה-iPhone, iPod והטרנזיסטור החדש של סוני שמישים כמו זקן עם אלצהיימר. את "חוסר הכבוד לחיים ולאינטליגנציה", כפי שהיא מגדירה זאת, היא רואה גם במהדורות החדשות בטלוויזיה. אלה גם אלה מעודדים זכרון קצר, חוסר יכולת להתמודד עם עומק ושאילת שאלות ודרישה מתמדת לחידושים עתירי ממתיק מלאכותי.
הנושא הזה, של פיתוח מוצרים ברי קיימא, מטריד גם את אדר שלו, שמבקשת שיותירו בידינו את החירות לקבוע האם מתאים לנו לשדרג מכשירים או טכנולוגיות, ולא ייאלצו אותנו לצרוך כאילו אין מחר. ודרור פויר אמנם מתרגש לקראת Windows 7, אבל מאס במירוץ השדרוגים הטכנולוגי: "השדרוג הוא השד שבמכונה, והוא אף פעם לא שבע", כתב.
ב-Web Urbanist עוקבים אחר התפתחותם של 10 מוצרים וטכנולוגיות לאורך השנים: מסלולר, דרך נגני מוזיקה וכלה במשחקי מחשב. ולרגל יום הולדתו של Hal, המכונה המטרידה מ"אודיסאה בחלל: 2001", החליטו ב-Wired לאזכר את עשרת המחשבים המרושעים ביותר בקולנוע. אבל, כפי שמזכירה שרי טרקל במגזין Seed - מכונות וחפצים משחקים תפקיד חשוב מאוד בהתפתחות האנושית בכלל והמדעית בפרט. ההיכרות האינטימית איתם והחיבה שאנו רוחשים אליהם אמנם עולה לנו ביוקר במובן הכי מילולי של הביטוי, אבל מעוררת רצון לחקור את האופן בו הם פועלים ומעודדת למידה ושאלה.
אנרגיה מבוזבזת
החוקר אלכס ויזנר-גרוס עלה השבוע לכותרות שלא בטובתו. הד"ר הצעיר צוטט בטיימס באומרו ששני חיפושים בגוגל מזהמים את האוויר כמו הרתחת קומקום תה. בגוגל ירקו את הקפה בתדהמה ומיהרו לפרסם הכחשה, על פיה הנתונים האמיתיים נמוכים פי 35. ובכלל, ציינו בצדק, שימוש באינטרנט ובגוגל בפרט חוסך זיהום אוויר הנגרם מנסיעה ברכב. ב-TechCrunch עידכנו כי אנשי הטיימס כנראה שתו משהו קצת יותר חריף מתה בעת הכנת הכתבה, מאחר שהחוקר טוען כי דבריו הוצאו מהקשרם והציטוט המיוחס לו כלל לא נאמר.
ניק קאר, שפיקפק אף הוא בנתונים, נעזר ברעיון שמאחוריהם כדי להזכיר לשוחרי האינטרנט שמאשימים את העיתונות המודפסת בקטל עצים חפים מפשע, שגם גלישה באינטרנט גובה את מחירה בזיהום אוויר. מכירים בעלי הפריוס וממחזרי בקבוקים שחושבים פעמיים לפני שליחת מייל, עדכון סטטוס בפייסבוק או רכישה באמזון?
ב-Fortune מאשימים את גוגל באחריות מטאפורית למצבה העגום של העיתונות, ומבקשים מאריק שמידט, המנכ"ל, להציע פתרונות. בסדרת שאלות מופרכות דורש המראיין אדם לשינסקי משמידט לבצע מחווה שתציל את העיתונים ותזרים להם מימון חיוני. שמידט, ייאמר לזכותו, שומר על איפוק. ב-Wired מצטרפים לקטגוריה ומציעים לגוגל עוד חמש דרכים שבהן היא תוכל לסייע לעיתונים לשרוד.
ובעוד הטיימס נתפסים בשקרים והפייננשל טיימס עושה סימנים של התקוונות ומצמצם את מצבת כוח האדם, דיוויד קאר מהניו יורק טיימס מתחנן שמישהו יבנה לו תוכנה דמויית iTunes, שתאפשר לעיתונים לעשות כסף מחדשות. ב-Reason מציעים לכל אלו שמחפשים את האשם במקום אחר לעשות איזו ויפאסנה ולהתמודד. ב-Techdirt מציינים כמה מודלים עיסקיים (לא אתיים במיוחד), שיאפשרו לעיתונים להתקיים. והניו יורק טיימס חש שהגיעה העת לחשוף את חמשת הגיקים המופלאים שאמורים לסייע לו לשרוד בעולם המקוון.
הנה רעיון: המשקיע והיזם ג'ושוע קארפ יאגד פוסטים מבלוגים במקומון מודפס. במסגרת המיזם - The Printed Blog - יופץ בארה"ב חינמון שיתפרנס מפרסומות ומודעות דרושים. ב-Wired מנסים לברר האם יש לו סיכוי, אבל בהתחשב בכך שרבים (ביניהם גם אום מאליק) משוכנעים שנישה וחדשות מקומיות הן נקודת החוזק האמיתית של הז'אנר - למה לא בעצם?
גוגל אמנם שולטת בשוק החיפוש המקוון (ב-2007 היו לה מיליון מפרסמים), אבל הטענות כאילו היא מונופול שמעלה את תעריפי הפרסום כאוות נפשו אינן מגובות במספרים. ובכלל, חשוב לזכור שלחברה יש 47 אתרים ושירותים שאינם רווחיים וכל תכליתם לייצר תעבורה ונראות למודעות הטקסט. מתי ראיתם עיתון עושה את זה?
ואל ייאוש, מנתוני OPA (התאחדות המו"לים המקוונים) עולה, כי הרבה יותר משתלם להציב פרסומות באתרי תוכן, ולא בפורטלים או רשתות חברתיות.
מצד שני, פרסום לא חייב להיות המחית הממוחזרת שאתם רגילים לקבל מהטלוויזיה שלכם. חברת Poke היא אחת מאלה שמדגימות כיצד אפשר להיות גם יצירתי וגם מסחרי.
עדות נוספת לכך שפרסום יכול להיות עניין יצירתי למדי, היא הפרסומת האחרונה של ברגר-קינג. החברה הציעה אפליקציית פייסבוק שעודדה את משתמשי הרשת החברתית להקריב את חבריהם תמורת המבורגר. אחרי ש-233,906 איש הוקרבו על מזבח הקציצה - פייסבוק חסמה אותה. מלבד שאלות הנוגעות לשיווק ויראלי, היישום הזה עורר גם כמה סוגיות גדולות יותר, כמו מה ערכה של פייסבוק בכלל ומה טיב "החברויות" שהגולשים מקיימים בה.
בפינצטה
ולשאלת מיליון הדולר: איך עושים כסף באינטרנט? התשובה: לא עושים.
מצד שני, אם החלמתם מווירוס האתיקה, תמיד תוכלו להשתתף בתחרות של Tadcast, שתעניק לכם פרס כספי תמורת שילוב תוכן שיווקי בסרטוני וידאו.
עוד דרך מוערכת לרווחים באינטרנט היא ספאם. ב-McSweeney מציעים מדריך פואטי למי שמעוניינים להשתלב בעסק.
אבל הדרך הבדוקה לעשות כסף היא בעבודה. הבלוגר-קואצ'ר סטיב ספולדינג מנסה לסייע לכם להגיע להבנה איזוהי העבודה המושלמת. התשובה צפויה למדי: זו שהייתם עושים בחינם לו הייתם עשירים. הפילוסוף והסופר אלן דה-בוטון כתב על זה ספר שלם, ובהרצאה שיישא בקרוב יסביר למה אנחנו מנהלים את חיינו הבוגרים על סמך חלומותיהם של בני ה-16 שהיינו.
בשורות טובות לוותיקים: כל גיליונות ה-Whole Earth Catalog עלו לרשת.
בגרדיאן מספרים שחברת הגיימינג Eidos מנסה לשפר את שורת הרווח באמצעות הענקת מראה נשי יותר ללארה קרופט. הכתבת תוהה למה התכוון המשורר ומדוע לא להשקיע מעט יותר, נניח בשיפור הנרטיב, חווית המשחק ועוד.
חדשות רעות לצלמי החתולים: מחקר שנערך בארה"ב, סין, גרמניה ושבדיה מגלה כי הגולשים מעדיפים לצפות בתוכן שהופק באופן מקצועי, כמו זה הזמין ב-Hulu למשל.
