טכנולוגי על הבוקר: הרשת מנצחת את מהדורות הדפוס
עכשיו גם הוליווד רוצה שיתוף פעולה עם ספקיות הרשת, וייטנאם דורשת מהבלוגרים שלה לספק "חדשות בריאות" בלבד, טוויטר שובר תקרת זכוכית, ושירות חדש מאפשר לגולשים לחזור להרגלי הקריאה של המאה ה-19
יופי נורא נולד?
אפילו הפורמט הדיגיטלי לא מציל את העיתונים. ניו יורק טיימס בקינדל
לפי מחקר חדש של מכון Pew, מספר האמריקאים שמשתמשים ברשת כדי לקבל את מנת החדשות שלהם, עבר לראשונה את מספרם של אלו המשתמשים בעיתונים: 40% מול 37%. לפני שנה, היתה הרשת מקור המידע העיקרי של 27% בלבד מהאמריקאים. מערכת הבחירות שינתה את זה, כנראה. המקור העיקרי הוא עדיין הטלוויזיה – אבל זה ישתנה, כי הדור הצעיר לא מתכוון להיות כבול לתפריט שדוחפות לו הרשתות.
אבל כלל לא בטוח שגם לעיתונות הרשת יש עתיד. הניו יורק טיימס פרסם את מאזניו לנובמבר 2008. העיתון איבד 20.9% מהכנסותיו מפרסומות – ולראשונה, נרשמה ירידה גם בפרסומות המקוונות באתר הני"ט. אמנם, ירידה רק של 3.8%, אבל ירידה. סך כל האתרים של הני"ט – הוא מפעיל גם את הבוסטון גלוב ו-About.com – גרפו 47 מיליון משתמשים יחודיים בנובמבר, מה שהופך אותו לאימפריית רשת שממוקמת במקום ה-16 ברשימת האתרים הנצפים ביותר. והמפרסמים עדיין בורחים ממנו. אם זה מה שקורה לו, מה הסיכוי של אתרי חדשות אחרים לארגן לעצמם תכנית עסקית שתשאיר אותם מעל המים?
ויכול להיות שככה זה ייראה, אחרי שהכל ייגמר: אתרי חדשות חינמיים, שממוקדים סביב קבוצת קוראים הדוקה או סביב אזור מסוים, שחיים מתרומות ומרצונם הטוב של הגולשים. במובן מסוים, זו עיתונות דמוקרטית יותר, קשובה יותר לדעת הקהל. במובן אחר, זו עיתונות שמפחדת לומר לקוראים שלה דברים שהם מאד לא רוצים לשמוע. אנחנו עדיין בעין הסופה; אין לדעת מה יבוא אחריה.
תעשיית הסרטים רוצה את שלה
לפני כשבוע, כזכור, הודיעה תעשיית ההקלטות שדי, נמאס לה לרדוף אחרי גולשים בבתי משפט, ושמעכשיו היא רוצה שספקיות הרשת ישמשו ככלבי הציד שלה וירדפו אחרי משתפי תכנים. ההליך הזה נקרא "תגובה מדורגת", ובתחילה ספקיות הרשת אמורות לשלוח אזהרות לגולש החשוד בשיתוף קבצים, ולאחר מכן הן אמורות לנתק אותו מהרשת. הכל, כמובן, ללא כל הליך חוקי; בזכויות יוצרים עסקינן.
עכשיו גם תעשיית הסרטים האמריקאית עולה בקפיצה על העגלה. בניגוד לתעשיית הקלטות המוזיקה, היא כלל לא ניסתה להגיע לבתי המשפט. בכיר בתעשיה אמר לארס טכניקה ש"תגובה מדורגת" היא מצב שבו כולם מנצחים: בעלי הזכויות שומרים על התוכן שלהם בלי כל הבלגאן של משפטים ויחסי ציבור רעים, ספקיות הרשת מקבלות את ההזדמנות שתמיד רצו לחנוק את קצב ההורדה של משתמשי P2P כבדים, ומורידי הסרטים מנצחים בכך שהם לא נגררים לבית משפט. והמשתמשים התמימים שמואשמים על לא עוול בכפם בהורדת תוכן שלא הורידו? בעסה.
עבדות היא חופש, צנזורה היא בריאות
לממשלת וייטנאם, שבימים כתיקונם עסוקה בלהעמיד פנים שהחור הקומוניסטי שהיא מנהלת הוא גן עדן קפיטליסטי, קפץ הפיוז. פתאום היא שמה לב שיש לה בלוגוספירה עירנית ועוקצנית, ובעוד שאת התקשורת הממוסדת היא מחזיקה ברצועה, על הבלוגוספירה יש לה מעט מאד שליטה.
אז היא הלכה בדרכה של איראן ויזמה חוק נגד בלוגרים. אמנם, היא לא דורשת את הוצאתם להורג בעוון כפירה, אבל היא מתעקשת שהכתיבה בבלוגים תהיה "נקיה ובריאה", ושהבלוגים לא יפרסמו ידיעות "שיפגעו בבטחון הלאומי", יחשפו "סודות מדינה", או יסיתו לאלימות.
וכדי שלאף אחד לא יהיו אי הבנות, דורשת הממשלה מספקיות הרשת לדווח לה, אחת לחצי שנה, על פעילות הבלוגרים ששורצים אצלן, והיא מבהירה שספקיות הרשת יהיו אחראיות לתוכן שפורסם בבלוגים. כמו כן מתבקשות הספקיות להעביר לממשלה מידע על בלוגרים "לפי דרישה".
המשטר הווייטנאמי הצליח להביס בשדה הקרב שלוש מעצמות קולוניאליות – צרפת, ארצות הברית וסין – אבל נראה שזה הולך להיות קרב שבו הוא יפסיד. שרת חיצוני, מישהו?
קשר חינמי עם הציבור
שירות המיקרובלוגינג טוויטר הולך מחיל אל חיל: אמנם עדיין אין לו תכנית עסקית, אבל בקצב שבו בכירים ברחבי העולם הופכים אותו לכלי תקשורת, הוא בהחלט זכאי לסיוע ממשלתי.
השבוע שבר טוויטר תקרת זכוכית גבוהה במיוחד: הוא הפך לכלי תקשורת רשמי של אם הפרלמנטים, זה של בריטניה. יש לו פורטל רשמי שם, ואמנם רק שבעה חברי פרלמנט משתמשים בו בינתיים, אבל לאחד מהם – טום ווטסון – הוא בהחלט מסייע לשמור על קשר עם הציבור. 800 קוראים עוקבים אחר הודעותיו של ווטסון, שהספיק לכתוב עד כה יותר מאלף (!) מהן. חברי הקונגרס האמריקאי משתמשים בשירות מזה מספר חודשים, ולאחרונה קיבלו אישור רשמי לשלוח הודעות תוך כדי הדיונים.
קוראים לא חסרים: אלפי חשבונות חדשים נפתחים מדי יום בטוויטר. האומדנים נראים חשודים קמעה – הערכה שנעה בין "5,000 ל-10,000 חשבונות ביום" מרשה לעצמה מרווח טעות של 100%, וזה צריך לגרור הרמת גבה. אבל גם 5,000 ביום זה די מכובד.
חזרה לדיקנס וקונן דויל
פעם, מזמן, בתקופה שבה עדיין השתמשו בפנסי גז לתאורת הרחוב, ספרות נכתבה פרק אחרי פרק. בלזאק, דיקנס, ארתור קונן דויל – כולם היו מתפרנסים מכתיבת פרק יומי, שליחתו לעיתון שהיה מפרסם אותו, והמשך הסיפור ביום שלמחרת. כך קרו מדי פעם טעויות משעשעות – בדרך כלל דמות מושקעת שמופיעה פעם אחת ונעלמת – וכך אפשר היה להתפרנס מדי יום.
אנחנו לא כותבים כך יותר, אבל שירות חדש ומעניין חושב שייתכן שנחזור לקרוא כך. DailyLit מציע לקוראים לקבל כל בוקר למייל את הפרק היומי שלהם. הוא לוקח ספרים ומפרק אותם לפרקים קטנים, ושולח את הפרקים לגולשים – שיכולים להחליט כמה פרקים הם רוצים לקבל מדי יום. שיטה טובה להעביר את הזמן בדרך לעבודה עם הסמארטפון שלך. ואם הגעת למסקנה שאתה לא יכול לעמוד עוד במתח, ואתה רוצה לדעת מה קורה כשהגיבור עומד ליפול עם אויבו הנצחי ממפל בשוויץ, אתה יכול להקליק על לינק ולקבל את הפרק הבא. עד כה אירכב DailyLit כ-1,300 ספרים, כן ירבו.
קצרצרים
קהילת הגיקים האמריקאים נרגשת לקראת השבעתו של ברק אובמה: הנשיא המיועד מכור לטכנולוגיית-מידע ועושה בה שימוש מושכל, הוא היה בילדותו אספן של חוברות קומיקס והוא מביע ידע נרחב בתחום, והוא ואשתו מישל מפגינים, למרבה הדאגה, כמות גדולה מדי של מידע על "מסע בין כוכבים".
העולם הווירטואלי הוותיק סקנד לייף שינה לאחרונה משמעותית את דף הכניסה שלו, בנסיון למשוך משתמשים חדשים. נראה שזה עובד: חברת לינדן, שמנהלת את סקנד לייף, מדווחת שבשבוע שחלף מאז השקת האתר החדש, נרשמה עליה ניכרת במספר הנרשמים.
מה אתם הספקתם לעשות עד גיל תשע? ילדה הודית, מ. לאווינסשרי, שברה את השיא העולמי – שהוחזק על ידי ילדה פקיסטנית בת 10 – ועמדה בבחינות Certified Professional של מיקרוסופט. זכרו את השם: נראה לי שעוד נשמע עליה.
כולם ירדו כאן על מכונות ההצבעה הכושלות, לאחר הפדיחות בפריימריז של העבודה והליכוד, אבל אף אחד לא עשה שום דבר בנידון. מדינת מרילנד דווקא כן: היא הגישה כנגד החברה שדפקה לה את הבחירות תביעה בסך 8.5 מיליוני דולרים. כך צריך.
הדיקטטורה הקומוניסטית הרקובה של קובה, שמאפשרת גישה מוגבלת מאד לרשת לאומללים החיים בה, מצאה שיטה לנגב קצת כסף מגולים קובנים: היא השתתפה בהשקת אתר שמיועד לגולים, אשר מאפשר להם לקנות שלל מוצרים ולשלוח אותם לקרובים המסכנים שעדיין חיים בקובה עצמה. המיזם הוא שת"פ בין הרודנות ובין חברה ספרדית, שמתחייבת לשלוח את המוצרים לבירה הוואנה תוך יום, ולהגיע לחור הנידח ביותר בקובה בתוך שלושה שבועות. הממשלה מקדמת את המיזם בתוקפנות במהלך עונת החגים, כי חלק מהמוצרים מיוצרים בקובה – אבל למקומיים אין כסף לקנות אותם. מנפלאות גן העדן הסוציאליסטי.
- "טכנולוגי על הבוקר" בכל בוקר בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "טכנולוגי על הבוקר" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS "טכנולוגי על הבוקר"
