הבלוגרים - הקדושים המעונים החדשים של חופש הביטוי
יותר בלוגרים ועיתונאי רשת נמצאים במאסר מאשר עיתונאים מכל תחום אחר. כקבוצה הם אולי כוח לשינוי, אבל הבלוגר היחיד משלם על כך לעתים מחיר אישי כבד
15:5809.12.08
בלוגים ואתרי חדשות אולי נוגסים בהכנסותיה של העיתונות המודפסת, אבל עדיין מפגרים אחריה מבחינת הכבוד וההכרה הציבורית. אולי דווקא הדו"ח החדש והעגום של הוועדה להגנת העיתונאים (CPJ), ארגון עולמי לזכויות אזרח וחופש הביטוי, הוא מה שיעזור לשנות את התפיסה. על פי נתוני הועדה, יותר
עיתונאים אינטרנטיים יושבים בכלא עקב ביצוע עבודתם מאשר עיתונאים מכל תחום אחר. הבלוגרים הם הקדושים המעונים החדשים של חופש הביטוי.
מתוך 125 עיתונאים שנמצאו במאסר ב-1 בדצמבר, על פי הדו"ח, 56 הם בלוגרים, כתבים ועורכים באתרי חדשות, או צלמים שפירסמו את עבודתם באינטרנט. 53 מהכלואים הם אנשי עיתונות מודפסת והשאר עוסקים בטלוויזיה, רדיו וקולנוע דוקומנטרי. האישומים נגדם דומים בכל הארצות: "חתירה תחת המשטר", "גילוי סודות מדינה", "פגיעה באינטרסים לאומיים". כדי להבין את חומרת הבעיה יש לזכור שהדו"ח של CPJ מייצג רגע אחד בזמן: עיתונאים ובלוגרים רבים הרבה יותר נעצרו, נחקרו ושוחררו במהלך השנה החולפת.
אחד מהאסירים המפורסמים יותר הוא הבלוגר המצרי עבדל קרים סולימן, שיושב כבר שנתיים בכלא. סולימן, שכתב ביקורת פוליטית זועמת תחת שם-העט "קרים עמר", הואשם ב"פגיעה בדת המוסלמית ובנשיא מובארק" – פעם ראשונה במדינה שבלוגר נעצר על פשע מסוג זה. סולימן מרצה ארבע שנות מאסר.
בווייטנאם, הבלוגר נוין ואן האי, שדיווח על הפגנות נגד המשטר ונושאים פוליטיים רגישים אחרים בבלוג בשם "שופר האיכר", נעצר באפריל השנה והוחזק במעצר 5 חודשים לפני שהוגש נגדו כתב אישום. בסופו של דבר, הוא הואשם באי-תשלום מסים.
באופן לא מפתיע, שיאנית המעצרים היא סין. עיתונאי-הרשת הכלואים במדינה כוללים אנשים כמו הסטודנט יאנג זילי, שנעצר ב-2001 לאחר שפרסם באתר פוליטי מאמרים שקוראים לרפורמה במשטר. יאנג מרצה 8 שנות מאסר. פושע מסוכן אחר הוא הואנג ז'ינקיו, שכתב פרשנות פוליטית תחת שם בדוי לאתר החדשות Boxun News, המופעל מארה"ב. הואנג, שכתב בין השאר על כוונתו להקים מפלגה חדשה בסין, הואשם בחתירה תחת השלטון ונשלח ל-12 שנות מאסר.
מההיבט האופטימי, מספר המאסרים הגדל והולך מעיד על מספרם ועוצמתם של הבלוגרים הפוליטיים. אנשים שבעבר אולי היו מעדיפים לשתוק מאשר להסתכן בהפצת עיתוני אופוזיציה ועלונים מחתרתיים, מתפתים כיום להביע את עצמם בחופשיות יחסית באינטרנט, והממשלות רודפות אחרי הטכנולוגיה במאמץ לעצור אותם.
הבעיה היא שהקלות של פרסום דברי-כפירה ברשת משתווה רק לקלות של איתור הכותבים. גם בעלי התחכום הטכני משאירים אחריהם נתיב של עקבות אלקטרונית. חברות כמו יאהו וגוגל סייעו בעבר לממשלת סין לאתר אנשים שהשתמשו בשירותי האימייל שלהן כדי לבצע פשעים חמורים כמו שליחת מאמרים פרו-דמוקרטיים לאתרי חדשות שונים.
הקושי לא נגמר שם. בניגוד לאנשי העיתונות המסורתית, לבלוגרים ולעיתונאיים עצמאיים ברשת אין גישה לייעוץ משפטי לפני הפרסום. במקרים רבים, ובמיוחד בסין, אמצעי ההשתקה של הממשלה כוללים גם איום על בני הזוג והילדים, במיוחד אם הכותב עצמו התחמק לחו"ל. מנהל CPJ, ג'ואל סיימון, אמר בהודעה לעיתונות כי "הדימוי של הבלוגר העצמאי שעובד בבית בפיג'מה נראה אטרקטיבי, אבל כשמגיעה הנקישה בדלת, הבלוגר בודד ופגיע". וזו האמת העגומה שעולה מהדו"ח: הבלוגים, כקבוצה, הם אולי כוח עצום למרד ולשינוי – אבל הבלוגר היחיד נדרס בקלות מתחת לעקב של המשטר.
