מדוע חברות ההקלטה נמצאות מעל לחוק?
יותר ויותר, מתקבל הרושם שישנה עבירה אחת שעליה החוקים הרגילים אינם חלים: הפרת זכויות יוצרים
אם אכנס מחר לחנות המכולת הקרובה, ואתפס שעה שאנסה לגנוב ממנה יוגורט, ייפתח הליך משפטי נגדי. אני אזומן לבית משפט, יהיה לי עורך דין, והתביעה תצטרך לעבור סף ראיות גבוה – מעבר לספק סביר – כדי להרשיע אותי.
המשתמשים אשמים עד שיוכח אחרת נגן מוזיקה פופולרי במהלך פעילות חשודה צילום: dpicker cc-by-sa
זו הדוגמא החביבה על תעשיית ההקלטות: אתה לא גונב מהמכולת, הם אומרים, אז למה אתה גונב מוזיקה? יש הרבה מאד צדק בדבריהם. ככותב וכצלם, אני רגיש לזכויות יוצרים. אני רוכש מוזיקה וסרטים, כעקרון.
המשתמשים אשמים עד שיוכח אחרת נגן מוזיקה פופולרי במהלך פעילות חשודה צילום: dpicker cc-by-sa אבל, למעשה, הדוגמא הזו של תעשיית ההקלטה פוגעת בה-עצמה, כי כשזה מגיע לזכויות יוצרים, תעשיית ההקלטה, ברחבי העולם, ויתרה מזמן על התפיסה של "זכאי עד שהוכח אחרת", והצליחה לכופף את ידיהם של מחוקקים כדי להפוך את המשתמש המצוי לעבריין עד שיוכח אחרת.
דוגמאות? לא חסר. בצרפת, הוטל לאחרונה מס על רכישת נגני מוזיקה, שמיועד במפורש לפצות את תעשיית ההקלטות על הנזק שייגרם לה על ידי הלקוח. כלומר, הנחת היסוד של מחוקקי צרפת היא שהמשתמש המצוי הוא עבריין, והוא נקנס ללא משפט. דוגמא נוספת מצרפת: תעשיית ההקלטות תובעת מפתחי תוכנות P2P – משום שהתוכנות עלולות לשמש לשיתוף קבצים בלתי חוקיים. כלומר, שוב, ההנחה היא שמותר לתבוע ממך פיצוי מבלי צורך להוכיח שנגרם נזק.
זו לא רק בעיה צרפתית. בבריטניה ישנה פירמה של עורכי דין, דייבנפורט ליונס, ששולחת מכתבי איום לאלפי תושבים, בהם הם נדרשים לשלם לה מיד 300 ליש"ט או שייתבעו על הפרת זכויות יוצרים. על פניו, לגיטימי. אלא שרף הראיות של דייבנפורט ליונס נמוך מאד: מספיק שנראה שהקובץ הורד מכתובת האיי.פי. שלך, ואתה מטרה.
אבל כתובת איי.פי. לא מוכיחה כלום. דייבנפורט נסוגה לאחרונה מתביעה כנגד זוג קשישים, שהואשמו בהורדת משחק מחשב. השניים טענו בזעם שלא רק שלא הורידו שום משחק, אלא שהם לא משחקים במחשב ושאין להם מושג איך להוריד משחקים. במקרה מביך אחר, שלחה דייבנפורט את מכתב האיום הרגיל שלה לזוג קשישים, אלא שהפעם הם לא הואשמו בהורדת משחק או שיר, אלא בהורדת סרט פורנו הומוסקסואלי.
מה קרה שם? ברוב המקרים מדובר באנשים שמשתמשים ברשת אלחוטית – וויי-פיי – בלתי מאובטחת, לרוב מתוך חוסר רצון להתעסק בטרחה הנדרשת או חוסר הבנה. פיראטים יכולים לגלוש בקלילות על פס רחב בלתי מאובטח – והגיעו דברים לכדי כך שספקית הרשת הבריטית קארו הודיעה ללקוחותיה שהיא תנתק אותם, אם לא יאבטחו את הויי-פיי שלהם. כלומר, שוב אותה הנחה: הלקוח הוא אשם אוטומטית, וניתן לנתק אותו מיידית, ללא כל הליך. סביר להניח שאילו הלקוח היה חשוד, נניח, בהפצת תעמולה ניאו נאצית, ההליך היה ארוך יותר ופתוח יותר מבחינתו. קבוצת תומכי התעשיה בבריטניה דורשת מאסר של 10 שנים בשל הפרת זכויות יוצרים. על גניבה פשוטה מקבלים פחות.
בארה"ב אמור להיפתח בקרוב משפט מעניין בתחום. הפרופסור למשפטים צ'ארלס נסון, מבית הספר למשפטים של הרווארד, עומד לטעון כי חוקי זכויות היוצרים מהווים הפרה של החוקה. ראשית משום שהם מטילים עונשים בלתי סבירים בחומרתם, שנית משום שהם מנהלים משפטים שהם בבסיסם פליליים בבתי דין אזרחיים ומעניקים סמכויות אכיפה לגופים פרטיים, ושלישית – וחשוב מכל – משום שסף הראיות הנדרש להרשעה נמוך, ועליו לעמוד ברמת הראיות הנדרשת להרשעה פלילית. נראה לאן זה יתגלגל. בינתיים על תעשיית ההקלטות להבין שבהוציאה את עצמה אל מחוץ לחוק המקובל, היא מעניקה זכות מוסרית דומה לפיראטים.
