סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה
הפוליטיקאים בישראל ממשיכים להפגין חוסר הבנה בהלכות אינטרנט, מיקרוסופט ממשיכה לאבד נתח שוק, מה קורה לאתרי המיקרו-בלוגינג והאם יש עתיד לעכברי המחשב?
ממשל ושנינה
בארה"ב שככו רוחות הפוליטיקה שהסעירו את הרשת, אבל אצלנו זה רק מתחיל; אם בבחירות לרשויות המקומיות התגלמה שוועת המחוברים לאינטרנט באימוץ נלהב של טוטליטריות, הרי שבבחירות הכלליות המצב התעמולתי מעט שונה. ראשית, אין התגייסות עממית "לקמפיין" אף מועמד. שנית, העיסוק בשאלה מי עדיף - לבני או נתניהו - מלהיב כמו קריאת כתביו של עזריה אלון בעת חופשה בקאריביים. שלישית, מאחר שהפוליטיקאים הישראלים מפגינים חוסר הבנה בוטה בהלכות אינטרנט, הייצוג המקוון שלהם מותיר למבקרים רק אפשרות אחת: להצטייד בק"ג ציניות וקמצוץ שנינה ולדווח על חוויותיהם. יובל דרור השתעשע באתר "העין השביעית" בדיווחיו המסולפים של המועמד לרשימת הליכוד, יחיאל שבי; דרור פויר הקריב עצמו למען הכלל וצפה בסרטונים המגוחכים שהעלו מועמדי מפלגת העבודה ל-Youtube; גל מור מתמוגג מ"אסולין גירל", הגירסה המקומית ל-Obama Girl; יוסי גורביץ ממליץ על שמונה בלוגים פוליטיים שלא יעליבו לכם את האינטליגנציה כמו שעושים המועמדים; ורק יהונתן קלינגר מתעקש להישאר רציני, ועומד על ההבדלים בין אובמה לבין הפוליטיקאים שלנו.
מתן וילנאי במהלך רכיבת בוקר. הפוליטיקאים מפגינים חוסר הבנה בהלכות אינטרנט צילום מסך: youtube.com
חלונות באספמיה
כמו פנטזיה שמתפוררת על ידי ה-Nothing ב"סיפור שאינו נגמר", כך גם מיקרוסופט מאבדת, לאט ובהתמדה, חלקים מכס המלכות שלה. על פי נתוני חברת המחקר Net Applications מחודש נובמבר, לראשונה מזה עשור גלש נתח השוק של אינטרנט אקספלורר אל מתחת לקו 70 האחוזים. במהלך השנה איבד הדפדפן נתח שוק של 5.8%, רובו ככולו לטובת פיירפוקס (שחצה את רף 20% כבר בחודש יולי). במקביל חלה ירידה עקבית גם בהיקף השימוש במערכת ההפעלה חלונות לטובת Mac Os X של אפל (89.6% ו-8.9%, בהתאמה).
נלחם על כל אחוז. מנכ"ל מיקרוסופט, סטיב באלמר צילום: אי פי איי בלוגר קוד פתוח בשם עידו הוא אחד מאלה שדווקא העלו את אחוז השימוש בחלונות. בפוסט אירוני משהו הוא סוקר את הליך ההתקנה והעבודה עם ויסטה כאילו היתה הפצת לינוקס חדשה, ומסכם: "אולי עוד 5 שנים המערכת הזו תתבגר מספיק".
כתב Network World בילה יומיים במעבדות המו"פ של מיקרוסופט ברדמונד, וחזר עם עשרה פרויקטים עתידיים, ביניהם Surface המוכר, פקידת קבלה רובוטית, כלי מיפוי גרפי לצוותי הצלה, אגרגטור לתכנים מקוונים, עכבר רב-משטחי ועוד מגוון טכנולוגיות של ממשקי מגע.
ובפייסבוק, שנמצאת בבעלות חלקית (מאוד) של מיקרוסופט, מעדיפים להמשיך להשתלט על האינטרנט בלי לדאוג להכנסות. מה בתכנון: Facebook Connect, מנגנון זיהוי אוניברסלי שיאפשר להתחבר לאתרים דורשי הרשמה באמצעות הפרופיל שלכם בפייסבוק. למה שהרשת החברתית הפופולרית תצליח היכן שאחרים (כמו OpenID או לחילופין Passport של מיקרוסופט) נכשלו? אין שום סיבה.
ב-Wired שואלים האם הביטוי Social Advertising הוא לא יותר מאוקסימורון, ומעלים את הטענה כי רשתות חברתיות והפעילות המתקיימת בתוכן אינן בגדר "מדיה" ולכן, מפרסמים יקרים: עופו מפה.
העיקר הקנקן
פיגועי הטרור שהתרחשו בשבוע שעבר בהודו איפשרו לפרקליט ההיסטרי מייקל ארינגטון להכתיר (שוב) את שירות המיקרו-בלוגינג טוויטר כמקור החדשות האולטימטיבי. עידן מהבלוג "אנקדוטות" אינו מפחית מחשיבות האתר ויכולותיו, אבל מגלה כי מרבית הדיווחים היו לעיסה חוזרת ונשנית של דיווחים קודמים (מטוויטר או מקורות מידע אחרים).
למרות הלבלוב הגרפומני שמעודדת האינטרנט, חלק מהשירותים שמאפשרים לכל אחד לדווח לעולם מה מתרחש מסביב לאפו בכל רגע נתון נכשלים. Pownce, מעין שיבוט של טוויטר, הודיע שבעוד שבועיים יסגור את שעריו, זאת, בעקבות רכישתו על ידי פלטפורמת הבלוגים Six Apart. בעוד שאום מאליק משבח את החברה הרוכשת על היותה בעלת אינסטינקטים בריאים, ב-Mashable קובעים כי לעיתים לא מספיק להיות מהיר, אמין ורב פיצ'רים יותר מהמתחרה, ואפילו יחסי ציבור נאים (קווין רוז, מייסד digg, היה בצוות המייסדים) לא תמיד עוזרים. בניגוד אליהם, טד דזיובה מ-Uncov דווקא שמח לאידם של כולם.
גרג ביטו מ-Reason משתלח בבלוגרים, עיתונאים אזרחיים וקוראי עיתונים, שמעדיפים עיתונות אובייקטיבית וחפה מאג'נדה. לשיטתו (המנוסחת לעילא ומשעשעת למדי), האתרים שמתיימרים לאפשר לגולשים לזהות ספינים או לקבוע מהי נטייתו הפוליטית של כלי תקשורת מקדמים דיווח שטחי וטיפול חסר עומק בחדשות.
קליי שירקי, בשבתו כבלוגר אורח ב-Boing Boing, יוצא נגד מאמר בניו יורק טיימס, שקרא למו"לים לחזור ולהשקיע בספרים. בתגובתו ההגיונית, אם גם מסלפת משהו, טוען שירקי שאם ענף ההוצאה לאור מעוניין לשרוד עליו לוותר על הפטישיסטים לטובת הקוראים; מה שמשנה הוא הטקסט, לא הפורמט שבו הוא מוגש.
לא רק בישראל: אניל דאש מפנה את תשומת הלב לראיון שערך המגזין של מרכז המחקר Miller-McCune עם ד"ר בת'ני קליין, שחוקרת את הקשר ההדוק מדי בין מוזיקאים למשרדי פרסום.
Youtube מגביה מצח ועורך תחרות למוזיקאים קלאסיים: שלחו שני סרטונים בהם אתם מפגינים את כשרונכם ותוכלו לזכות לנגן בקארנגי הול הניו יורקי.
בפינצטה
אם אתם מקושרים מדי למשלחי מכתבי שרשרת בוודאי שמעתם על סאגת "פיצה שרגא" (התקציר: אם לילד אוטיסט הפיצה מייל להמוני ב. ישראל בקריאה להחרים פיצריה בדיזנגוף סנטר, שבעליה פגע ברגשות בנה). יהונתן קלינגר ושרון גפן, שהתרעמו על הנכונות האוטומטית של אנשים לבצע Forward לכל טקסט קורע לב שהם מקבלים במייל, החליטו ללמד את ההמונים לקח: הם פירסמו פוסט סאטירי, שבו תיארו מציאות חלופית שהפכה את הסיפור כולו לחלק מקמפיין שיווקי של רשת פיצריות. אבל הניסוי יצא מפרופורציות, ולא רק גרם לאנשים להטיל ספק במייל המקורי, אלא בעיקר אישש את התובנה הנצחית של שלום חנוך: הציבור מטומטם.
כריס אנדרסון (לא ההוא עם הזנב, ההוא מ-TED) שוחח עם הסופר אלן דה בוטון על "רעיונות": מה הופך רעיון למקורי, האם אפשר עדיין להגות רעיונות בעידן הנוכחי, כיצד הכפר הגלובלי והאינטרנט מסייעים או מעקרים את היכולת להגות רעיונות גדולים ומשני חיים ועוד עניינים.
לוג'יטק חוגגת את העכבר המיליארד, אבל איש הממשקים אמיר דותן תוהה כמה מהם יהיו רלוונטיים בעוד עשור.
מגזין Reason מראיין את מפתח המשחקים העצמאי ג'ף ווגל, שמתעקש לגרום לגיימרים לחשוב.
דפדפן יפני חדש בשם Lunascape מתיימר להיות גם המהיר בעולם וגם להחליף (באמצעות מנוע הרינדור שלו) את שאר דפדפני העולם. 10 מיליון הורדות הם עילה מספקת בשביל שאנשי הבלוג WWD יקחו אותו לסיבוב. גזר הדין: נחמד, אבל עדיין לא תחליף בשל.
אמזון החליטה לסגור את מנוע החיפוש Alexa. שהחיינו.
