דואר אדום ועידות

טכנולוגי על הבוקר: פייסבוק שולחת זרועות

הכחשות נמרצות באשר לעסקת מיקרוסופט-יאהו, נוקיה נסוגה מהשוק היפני, דארפה עובדת על קליע חכם, והמחשה טובה-מדי להתחממות הגלובלית

רשת אחת לשלוט בהם

פייסבוק, הרשת החברתית שבקושי מצליחה לכלכל את עצמה ושלפני שבוע וחצי שלחה מייל מתנצל למיליוני משתמשים על כך שהיא איבדה את ההגדרות שלהם, פוצחת במסע התפשטות אגרסיבי.

האם הצעיר החמוד הזה ימכור אתכם לחברות הפרסום? מרק צוקרברג, מייסד (?) פייסבוק צילום: בלומברג

כלי של פייסבוק, שהושק במאי – Facebook Connect שמו – אמור להפוך את פייסבוק לכלי מרכזי עוד יותר בחייכם. החברה צפויה להודיע בקרוב על כך שהכלי הזה יאפשר לה לעקוב אחרי כל הרגלי הגלישה שלכם... אה, סליחה, תיקון, המשפט האחרון נכתב מבלי שעבר דרך פילטר אורוול 2.0, הנה המשפט הנכון: היא צפויה להודיע בקרוב שפייסבוק קונקט, הכלי המשודרג החדש שלה שיינתן לכם ללא תשלום, יאפשר לכם לעקוב אחרי מה שחבריכם עושים בחלקים נרחבים של הרשת – CBS, ערוץ דיסני, דיג, הולו ובקרוב עוד, עוד ועוד – ולהשתתף בפעילויות אלה! והכל באמצעות סט אחד של שם משתמש וסיסמה!

וכמובן, פייסבוק תאגור את כל המידע הזה. לא שיש כאן איזושהי בעיה, חס וחלילה. אחרי הכל, פייסבוק היא רשת של חברים, היא לא עסק מסחרי ואין לה כל כוונה להמיר את המידע האישי שלכם ושל חבריכם בממון תמורת, נניח, העברתו לגוף שלישי תאב בצע וחסר מעצורים במיוחד, כמו, נניח, שוק הפרסום. ואין שום סיבה להניח שהעובדה שברירת המחדל של הגדרות הפרטיות של פייסבוק הופכת את הגולש הממוצע לחשוף לחלוטין היא מכוונת ולא מקרית. לא, אין בעיה, עברו הלאה, אין מה לראות כאן.

עסקה? איזו עסקה?

אתמול (א') ציטטנו בהבלטה את הטיימס הלונדוני, שכתב שמיקרוסופט ויאהו שוב נמצאות במגעים לקראת רכישה – הפעם של מנוע החיפוש של יאהו, ובמחיר של 20 מיליארד. הכותבים האמריקנים המובילים בתחום פלבלו במשך איזה שעתיים, אחרי שהתעוררו, ואז דרכו על הידיעה של הטיימס כאילו היו גודזילה במסע נופש בטוקיו.

"בדיה מוחלטת", כתבה קארה סווישר, הברקודה המהימנה של חדשות עמק הסיליקון, בצטטה את אחד הבכירים שכביכול מעורב בעסקה, רוס לווינסון, ובהשענה על שורה של מקורות אחרים ביאהו ומיקרוסופט. היא מעירה בחומצתיות ששווי השוק של יאהו כולה, במצבה הנוכחי, מגרד את ה-16 מיליארד מלמטה. היא זהירה מספיק כדי לומר שבשלב מסוים עשויה, איכשהו, להיות עסקה בין יאהו ומיקרוסופט – אבל לא כזו שתיאר הטיימס.

לעבדכם הנאמן יש פינה חמה בלב לטיימס הלונדוני, עוד מהתקופה שהוא היה העיתון החשוב ביותר בעולם שלעולם איננו טועה, תמיד מייצג את הממסד, שהוא תמיד בריטי מהמעמד העליון, והתייחס לזיוף האנטישמי ההוא, ה"פרוטוקולים של זקני ציון", כאל מסמך חשוב ומעורר מחשבה. זה היה מזמן, ולמייקל ארינגטון אין שום סנטימנטים כאלה. "השפיטו את הטיימס", הוא כותב, וזאת רק הכותרת. אחרי שהוא מציין שורה של מה שנראה לו, על פי מקורותיו, כשגיאות, הוא מטיל את הפצצה: הטיימס, כמסתבר, כלל לא שוחח עם לווינסון הנ"ל. לפחות אליבא דלווינסון. מישהו עבד על הטיימס, כותב ארינגטון, והם "שקעו עמוק ב..." מי צודק? ימים יגידו. אבל לא הייתי מהמר על הטיימס.

נוקיה במנוסה מבוהלת

ההודעה הרשמית של נוקיה, בסוף השבוע, ניסתה להסתיר את העובדה שהזנב שלה בין הרגליים. הלשון הרשמית היתה ש"המשך ההשקעות מצידנו במוצרים מוכווני-יפן איננו ניתן עוד לתמיכה". ענקית הסלולר הפינית אמנם אמרה שהיא תמשיך להשקיע במחקר ופיתוח באיים המופלאים, והיא תמשיך למכור שם את סדרת מכשירי Vertu – טלפוני יוקרה ששווים את משקלם בזהב: 5,000 דולר עובר לסוחר מחירו של האחד – אבל זהו.

זה לא שנוקיה לא ניסתה. היא ניסתה. במשך שנים. אבל אחרי כל המאמצים וכאב הלב, היא נאחזה בקושי באחוז אחד משוק הסלולרי המקומי. זה שוק קשה: היפנים שונאי הגייג'ין מעדיפים, הגזענים הקטנים, את המוצרים המקומיים. אפילו האייפון לא מצליח לחדור לשם.

יפן נחשבת לשוק חשוב, משום שהיא פחות או יותר המדינה המובילה בתחום. הסלולריים עושים שם דברים שפה עדיין נחשבים למדע בדיוני – למשל, יותר ויותר הם מחליפים את הארנקים. ישנו ז'אנר שלם של ספרות סלולרית – שהצליח לפני שנה לכבוש 50% מרשימת רבי המכר. אבל נראה שהחגיגה מגיעה לקיצה: החודש, לראשונה מזה 17 חודשים, נרשמה האטה ברכישת הגאדג'טים ביפן. בהחלט יתכן שנוקיה יצאה בזמן.

הצלף כמפעיל מערכות

מבין כל הרוצחים ברשות וסמכות שאנו מכנים חיילים, לשניים – לטייס ולצלף – יש הילה מיוחדת. הטייס הוא האביר המודרני; הוא מטיס מכונות יקרות ומסובכות להחריד, ומנהל דו קרבות עם אבירים אחרים בשמיים. הצלף הוא הקריאה לצייד הקמאי שעדיין נמצא בתוכנו: הוא הורג, ביריה אחת מדויקת, אדם אחר – שאת פניו הוא רואה בעוד הוא עצמו בלתי נראה. כמו צייד, הוא מסוגל לשבת בנקודה אחת, ללא נוע, במשך שעות, עד שמגיע הטרף. ואז – יריה אחת וחסל. כמו בציד, יש בכך סיכון: הרובה של הצלף איטי. אם יחטיא, הטרף בהחלט מסוגל להרוג אותו.

או, לפחות, זו היתה המיסטיקה של הצלפים שטיפחו המעצמות הטוטליטריות במלחמת העולם השניה. בעלי הברית הנבגדים של הנאצים, הסובייטים, התמחו בכך במיוחד, ואף יצרו סטטוס של "צלף אציל". ואז הגיעו הטכנוקרטים האמריקאים והרסו הכל.

בלי שום כבוד למסורת, החליטה DARPA – הסוכנות שמפתחת מגוון גאדג'טים לחיילים והביאה לכם, בין השאר, את האינטרנט – שיש להוציא את כל הכיף וההתרגשות מצליפה. האנשים שכבר פיתחו מטול רימונים שמשגר רימון אל מעבר לפינות, מה שהוציא חלק ניכר מהאדרנלין שבקרב בשטח בנוי, עובדים עכשיו על קליע-צלפים שלא יחטיא.

הסוכנות הטביעה 22 מיליוני דולר במחקר, שמטרתו ליצור קליע-צלפים בקוטר 0.5 אינץ' – כן, שמעתם נכון, קליע צלפים בקוטר של פגז; רובים כאלה כבר קיימים זמן רב – שיאפשר לצלף לכוון בעדינות את הקליע אחרי שנורה כך שיבטיח פגיעה. הם דורשים מערכת הכוונה לקליע, וכן אמצעים לשנות את מסלולו – כגון כנפיים. ימח שמם של האמריקאים האלה. הכל נעשה אצלם מתועש. מה שהיה פעם אמנות שעברה מאב לבן ומפה לאוזן הופך לעוד משהו טכנוקרטי וחסר נשמה.

מ.ש.ל

פעם, כשספרים עדיין היו פורמט נפוץ להעברת מידע, דורות של ילדים התחנכו על סיפורי המסעות הגדולים, ממארקו פולו ועד לחקר הקוטב. רבים מהמסעות הללו היו בעצם סיפורי אימה על הישרדות אנושית בתנאים בלתי אפשריים; בין אלה, מקום של כבוד היה שמור למסעות ל"מעבר הצפון מערבי", שאמור היה להיות מסלול קצר יותר, דרך הקוטב הצפוני, מאירופה לאמריקה – אלא שהוא חסום בקרח.

סר פרנסיס דרייק ניסה להפליג שם, ונכשל. הנוסע הגדול סר ג'ון פרנקלין הגיע לשם פעמיים; בפעם הראשונה, הצליח להיחלץ בטרם מעכו גושי הקרח הגדולים את ספינותיו; בפעם השניה, הספינות הושמדו והוא ואנשיו גוועו.

אבל היום כל מה שצריך כדי להפליג ב"מעבר הצפון-מערבי" הוא ספינה יציבה וסוודר. אולי גם מעיל. ביום שישי האחרון חצתה לראשונה ספינה מסחרית – MV Camilla Desganges – את המעבר ללא כל הפרעה. אחד מאנשי הצוות של הקמילה אף טען ש"לא ראינו שום קרח". צילומי לווין הראו שאפשר היה לבצע את המסע כבר ב-2007, אבל חרדות ישנות מנעו אותו עד עתה. הקרח פשוט לא שם יותר. למקרה שלמישהו עדיין היו ספקות בקשר לקיומה של התחממות גלובלית, הנה ההוכחה האולטימטיבית.

קצרצרים

בהתחלה נתניהו גנב את הצבעים של האתר של אובמה, אחר כך ש"ס ליסטמה את הסיסמה "כן, אנחנו יכולים", ועכשיו – שנייה, אני מנסה למצוא מילים מתאימות – יש גירסה ישראלית ל"נערת אובמה". מישהי שרה על אהדתה – סליחה, על כך שהיא "קרועה על" – שגיב אסולין, שמסתבר שהוא מועמד בפריימריז של הליכוד. באדיבות הבלוג המוצלח מאד של גל מור.

זוכרים את מאט הרדינג, האמריקני המרקד מלהיט היוטיוב Where in the World is Matt? ובכן, הוא כבר לא רק תופעת יוטיוב: בקרוב הוא יופיע בשלל פרסומות, הוא כותב ספר, והוא כבר אורח קבוע במגוון תכניות אירוח וכנסים. מסתבר שריקוד ביזארי מול מצלמה עשוי להשתלם מאד.

מצלמות אבטחה הן עניין מדאיג ומלחיץ, ודאי ביפן, שם עדיין שומרים על שרידים של פרטיות. עניין של מסורת. היפנים, כמובן, מצאו פתרון: עכשיו משווקים מצלמות אבטחה שנראות כמו בובות-מזל-טוב, מה שאמור להוריד את רמת הלחץ.

מסתבר שהטרוריסטים במומבאי השתמשו במכשירי בלאקברי כדי לעקוב, בזמן אמת, אחרי התגובה התקשורתית למהומת-הדמים שהם יצרו, מה שהפתיע את כוחות הביטחון ההודיים. מעבר להיבט הטכנולוגי של הנושא – לא, נחמה, טרוריסטים לא בהכרח גרים במערות – ישנו היבט מטריד לא פחות: של רצח שהופך לתיאטרון תקשורתי בזמן אמת, כשהבמאים צופים בתוצאה - ומסוגלים להשפיע עליה.

אירלנד נוקטת ביוזמה שמטרתה להפוך את צי הרכב של המדינה לחשמלי: היעד אליו מנסים להגיע שם הוא 10% של כלי רכב חשמליים עד 2010. כדי לקדם את היוזמה, שאמורה לקצץ משמעותית בפליטת גזי החממה ב"אי הירוק", תעניק הממשלה החזר מס מלא לכל בעל עסק שימיר את רכבי החברה ברכבים חשמליים. לתשומת ליבה של ממשלת ישראל, שאוהבת להעמיד פנים שישראל היא הגרסה המזרח תיכונית לאירלנד. .