סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה
חוק הספאם עומד להיכנס לתוקף, וכבר יש מי שמנסים לסכל את יישומו; העיתונות המודפסת ממשיכה לאבד קוראים למהדורות המקוונות; וסיפורו של האדם שבנה את המחשב הנייד הראשון
חיסול ממוקד
ביום שני ייכנס לתוקפו התיקון לחוק התקשורת, הידוע בכינויו "חוק הספאם", במסגרתו יוכלו בתי עסק לשלוח אליכם פרסומים מסחריים במייל, פקס, טלפון ו-SMS רק בתנאי שהסכמתם לכך בכתב (מודל Opt in). במידה ובית עסק כלשהו יפר את החוק, תוכלו להגיש נגדו תביעה, שתעלה לו לא מעט: אלף ש"ח פיצויים ו/או קנס בסך 200,000 ש"ח. זה אמנם לא 873 מיליון הדולרים שנפסקו לפייסבוק, והתיקון לא ישחרר אתכם מעול התעמולה הפוליטית המתקרבת, ולא ימנע מטפילים לזהם לכם את תיבת הדואר הביתית, אבל הוא בכל זאת עשוי להקל מעט על ההתמודדות עם עלוקות מודרניות שמשגשגות בביצת הצריכה של חיינו. פרטים נוספים ותשובות לשאלות תמצאו באתר מיוחד שהקים איגוד האינטרנט הישראלי בדיוק לצורך כך.
המרוויחים הגדולים צפויים להיות עורכי הדין צילום: shutterstock הרבה אנשים מחכים לחוק, ביניהם עו"ד יהונתן קלינגר, שמסביר שניסוחו כה בעייתי, כך שמי שירוויח ממנו הם בעיקר עו"ד. אבל בזמן שאנשי לינמגזין למשל, חולמים בהקיץ על היום בו ייכנס החוק לתוקפו, יש מי שעדיין מנסה לסכל את יישומו; ח"כ משה כחלון פנה השבוע לשר התקשורת אריאל אטיאס, בבקשה שזה ידחה את יישום החוק עד לאחר המיתון (או החגים - מה שיבוא קודם) העילה: האיסור על משלוח דואר זבל יפגע במשווקים קטנים, שאינם יכולים להרשות לעצמם אפיקי פרסום אחרים. העסקים הקטנים הללו, שידועים גם בכינוי "ספאמרים", לא הצליחו אפילו להימנע מיישום חוק מרפי - והעצומה שפירסמו הופגזה על ידי ספאמרים. משרד התקשורת מגיב בנימה אירונית לבקשה: "(...) עסק אשר התארגן כיאות בתקופה זו, יוכל לחסוך מעתה כסף ומשאבים, שכן פרסומיו יהיו ממוקדים יותר, לקהל יעד רלוונטי ואמיתי, ולא יצטרך 'לבזבז תחמושת' על פרסום מיותר ומטריד לכל הציבור", נמסר.
ואם כבר במשרד התקשורת עסקינן, הרי שההישג המשמעותי ביותר בכהונתו של השר הנוכחי הוא חוק ניידות המספרים. לרגל מלאת שנה לתוכנית, התגייסו במעריב לבדוק עד כמה התוכנית הזו מיושמת במציאות, וכמה יעלה לכם להתנייד עם מספרכם האהוב אל המתחרים. שלא במפתיע, חברות הטלפוניה יערימו כמה שיותר קשיים ויגבו כמה שיותר מעות בדרך אל החופש.
תוכן סמוי
גוגל השיקה מעין שדרוג בלתי מבורך למנוע החיפוש שלה, שאותו היא מכנה (ולא בצדק): SearchWiki. בפועל, מדובר בפיצ'ר תמוה למדי, שמאפשר למשתמשים רשומים לדרג את תוצאות החיפוש בעמוד, להסיר אתרים מסוימים מהתוצאות או להוסיף הערות. למה שתרצו לעשות זאת אם רשימות מועדפים - אישיות ושיתופיות - או שירותים מקוונים כמו Evernote ואפילו Google Notebook כבר קיימים בעולם? ובכלל, תוהים בגרדיאן, מה לחברה שמקדשת את האלגוריתם הממוכן שלה ולקונספט חוכמת ההמונים מלא-הפוטנציאל-והסיכונים? בקיצור, נראה שלעת עתה, השימוש היחידי שיש לתוספת הזו הוא הפצת מסרים סמויים.
ואם כבר בחוכמת ההמונים עסקינן, אזי המחקר שנערך במסגרת "פרויקט האינטרנט העולמי" של אוניברסיטת דרום קליפורניה עשוי לשפוך מעט אור על הרגלי הגלישה של אזרחי העולם (והשנה, לראשונה, גם ישראל נמנית על 21 המדינות המשתתפות במחקר). בין הממצאים האנומליים: 58% מהישראלים לא מייחסים אמינות למידע המתפרסם באינטרנט, אבל כשני שלישים סבורים שמדובר במקור מידע חשוב בהשוואה למדיה אחרת.
עוברים למהדורה מקוונת. PC Magazine צילום מסך: pcmag.com העיתונים, כך עולה מהמחקר, לא איבדו מחשיבותם גם בקרב הגולשים, אבל מחקר אמפירי לגמרי שערכו במערכת העיתון PC Magazine מגלה שנייר זה לא מה שהיה פעם. אחרי העיתון Christian Science Monitor, גם מגזין המחשבים המיתולוגי יעבור למתכונת מקוונת בלבד. העיתון יצא לאור בשנת 1982, אך קומתו שחה כבר שנים: מספר העמודים הצטמצם, הרלוונטיות והתפוצה פחתו ואפילו תדירות הפרסום שונתה. למרות שהחברה שמאחוריו, Ziff Davis, הגישה בקשה לפשיטת רגל, רווחיה מהמותג PCMag מגיעים ל"עשרות מיליוני דולרים". למהדורה העברית שלום.
אנשי מכון קאטו הבלתי נלאים ממשיכים בוויכוחיהם המרתקים אודות הצורך התרבותי בקניין רוחני, זכויות יוצרים ופטנטים. הפעם: רודריק לונג, שטוען כי מעבר לעובדה שקניין רוחני לא בהכרח מסייע ליצירתיות ולחדשנות, אין שום סיבה לערב את הממשלה באכיפה. הרעיונות, הוא אומר, קיימים רק כאשר מישהו מיישם אותם.
בבלוג Techdirt לא ממש חולקים כבוד למייקל אייזנר, לשעבר מנכ"ל דיסני שאמר בראיון ל"ניו יורק טיימס" כי המפתח להצלחה כלכלית בווידיאו מקוון טמון בתוכן מקצועי ובלעדי. ב-Techdirt מנסים להסביר לו שטענה כזו מבוססת על חוסר ידע, חוסר הבנה או בקיצור, טמטום. במגזין Salon מחזקים את דבריו מבלי משים, ומכנים את שידור הבכורה החי של Youtube כלא פחות מ"זוועה". על פי טרוי פטרסון, מבקר הטלוויזיה של המגזין, "Youtube Live אסף פסולת תרבותית ויצר אנדרטה מבישה לבידור הפופוליסטי...". מי שהביקורת הזו קולעת לתחושותיו, יוכל להתנחם באתר המחודש של חברת קריטריון, שמנפקת תקליטורי DVD של מיטב הקולנוע העולמי. מעתה אפשר לא רק לרכוש סרטים ולקרוא כתבות וביקורות, אלא גם לצפות באופן מקוון בכמה יצירות מופת קולנועיות. בניגוד ל-Youtube, על איכות משלמים: חמישה דולר לסרט.
בפינצטה
ההוגה קווין קלי נדרש ל-4,000 מילים כדי להסביר שנוכחותם של מסכים בחיינו הולכת וגוברת, והפלטפורמה הטכנולוגית החדשה (יחסית) הזו משנה גם את החברה והתרבות האנושית. לא עוד נרטיב ליניארי ושאיפה לאובייקטיביות, אלא חוויה סובייקטיבית שנתונה לשינוי מתמיד, ומחייבת ידע מסוג אחר. המסה שלו התפרסמה בגיליון האחרון של הניו יורק טיימס מגזין, שמוקדש להרגלי הצפיה שלנו וכולל כמה כתבות מעניינות לא פחות. הבלוגר קווין ארתור מקניט את קלי וסבור שהוא מספק יותר מדי דעות ופחות מדי ראיות שיחזקו את התיאוריות שלו.
ביל ג'וי, ממייסדי Sun ואחד מעמיתיו-מתנגדיו של קלי, השתתף לפני שנתיים בכנס TED. עכשיו ניתן לצפות בנאום שלו באתר הכנס.
העיתונאית וירג'יניה הפרנן מתפעלת מווירג'יל גריפית', שעומד מאחורי WikiScanner, אתר שמאפשר לברר בדיוק מתי ועל ידי מי שונו ערכים אלה ואחרים בוויקיפדיה. בראיון פורש הצעיר את משנתו האנרכיסטית משהו, מספר שהוא מאמין בסינגולריטי בנוסח קורצוויל ומהרהר על מדע ומודעות.
העיתון אקונומיסט העניק את פרס החדשנות בתחום המיחשוב והתקשורת לשנת 2008 למאטי מקונן, מבכירי תעשיית הטלפוניה בפינלנד, שהמציא את ה-SMS. עוד זוכים: מייסד וויקיפדיה, צמד מייסדי Youtube ועוד.
בבלוג הגאדג'טים Gizmodo מפתיעים וקוראים למהפכה: די לתרבות הבטא, די לשדרוגים מיותרים ודי לתרבות הצריכה.
ובמעבר חד: סיפורו של אלן קיי, האיש שבנה את המחשב הנייד הראשון.
