"מנוע לחיפוש בשר אדם": הצדק המקוון בסין
בסין פעולות קבוצות מקוונות של אזרחים, המנסים לנקום עוולות שבוצעו כלפי אחרים. וידיאו או תמונה של אדם חשוד מוציאים אלפי גולשים למרדף. ויש תוצאות
גבר בוגד באשתו עם אשה אחרת. משלומדת הרעיה על הפרשה – בדצמבר 2007 – היא מתאבדת בקפיצה. לפני ההתאבדות, היא כותבת פוסט אחרון בבלוג שלה, מאשימה את בעלה ואת המאהבת במותה. "מנוע לחיפוש בשר אדם", כפי שמכנים הוויגי'לנטים הסינים את עצמם, מתעורר לתחיה; שמו של הבעל, וואנג פיי, נחשף; הוא הופך לסלבריטי בניגוד לרצונו; תמונותיו מופצות ברחבי הרשת הסינית, יחד עם שמו, כתובתו, מספרי הטלפון שלו, מספר תעודת הזהות שלו. סיסמאות נכתבות על דלתו; אחת מהן אומרת "חוב של דם יש לשלם בדם". החברה בה הוא עובד סובלת איומים והצקות; הוא מאבד את מקום עבודתו; זרים ניגשים אליו ברחוב ומאיימים עליו.
ציד המכשפות הזה, כפי שמכנים אותו מבקריו, אינו לרוחה של הממשלה, אבל הרשת הסינית פשוט גדולה מדי. "מיכאל אנטי", בלוגר סיני ידוע, אמר ללוס אנגל'ס טיימס שהממשלה איטית מדי: "אפשר לצנזר מקרים, אבל עד שהוראת הצנזורה מגיעה, כבר מאוחר מדי, האיש כבר אותר וזוהה".
"מנוע החיפוש לבשר אדם" נשען על מספר עצום של משתתפים והגישה לרשת, הרווחת מאד בקרב צעירים סינים. הוא משמש כשסתום לחץ ציבורי: המשטר גילה סובלנות כלפי חשיפת שחיתות מצד פקידים זוטרים. המקרה של ג'יאחיאנג חריג: לראשונה, הפילו הוויג'ילנטים פקיד בכיר. העובדה שהמקרה שימש לביקורת חריפה על המשטר עשויה להביא לשינוי עמדתו של המשטר לכיוון דיכוי חריף יותר של מה שנתפס כצורה של מרי עממי.
לעיתים "מנוע הציד" מתגלה כגילוי של לאומנות: בעת ההפגנות נגד אולימפיאדת בייגי'נג, כתבה גרייס וואנג – סטודנטית סינית הלומדת בארצות הברית– "תשוחרר טיבט" על גבו של מפגין, לבקשתו. היא הפכה קורבן ל"ציד". היא היתה מחוץ להישג ידם של הוויג'ילנטים, אבל הם מיהרו לפגוע במשפחתה, והוריה נאלצו לחפש מקלט, ללא סיוע מהמשטרה.
מומחה לתקשורת אמר ל-New American Media כי התופעה היא ייחודית לסין, וכי היא נובעת מכוח האדם הרב העומד לצד המחפשים, כמו גם מסורת של "מלחמה עממית" מתקופת מאו; ומשום שחוקיה של סין רחוקים משלמות, "ציד האדם" נתפס כדרך להשגת צדק. וכמו כל צדק עממי, ציין המומחה, הוא הופך לעיתים למכוער מאד.