סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: הרשת ניצחה. או שלא
דב חנין לא הפך לראש עיר למרות (או בגלל) התמיכה בבלוגוספרה; המוצר של אובמה שווק בהצלחה; איך אפשר להשכיל ברשת והאם מחשבים אחראים למשבר הכלכלי?
פוליטינט
נתחיל מהסוף. "אפילוג: לא הפכנו דב לראש עיר", כותב יהונתן קלינגר בבלוג שלו, וכחבריו לדרך מבצע זינוק זריז בעליה ומנסה להימנע מהידרדרות במדרון הפסימיות. "כשהצטרפתי לפעילות האינטרנטית לקידום דב חנין ועיר לכולנו, היתה לי מטרה נוספת: ליצור תצוגת תכלית של אקטיביזם פוליטי אותנטי בגודל טבעי של אומת האינטרנט הישראלית. על הסעיף הזה אפשר לסמן וי גדול (...)", כתב עידו קינן בבוקר הבחירות. האמנם? מאחר ש"אמרנו לכם" הוא הנשק של שומרי הסטטוס-קוו, נשתדל לא להזכיר שלא זו היתה המטרה המוצהרת, ונתמקד לרגע בשאלה האם ה-וי המדובר אכן סומן.
יש כמה סיבות שגורמות לנו לתהות עד כמה כנה האופטימיות הזו. "אנחנו צריכים לעשות שמח, וזה יביא ניצחון", קבע צביקה בשור בראשית המירוץ, בהתבססו על נתונים סטטיסטיים שאסף יואב לרמן, שסבר כי "פעילות חזקה במדיום שבו הבועה המרכז תל-אביבית מתקיימת עשוייה להכריע פה את הכף ובגדול". האם ייתכן שהחיבוק שהעניקו הבלוגרים הבולטים ברשת הישראלית לחנין, התגלה - כמה בנאלי - כחיבוק דב? "בתור תושב האינטרנט אני חייב לומר שההתגייסות והמלחמה בין תומכי חנין לאנשי חולדאי ברשת פשוט גרמו לי לבחילה. הצלחתם להמאיס את שניהם עלי ואני בכלל לא צד מעוניין…אני לא בטוח שזה היה הרעיון", כתב ירדן לוינסקי מהקולקטיב, וייצג את תחושותיהם של מי שנרתעו מהנהירה הקולקטיבית של הברנז'ה. שנית, כפי שמציין למשל הטוקבקיסט ערןב, שמגיב לקלינגר: "אני לא חושב ש"הוכחנו שהשיווק במדיה חברתית עובד", לפחות לא במובנים שאני מכיר של המלה "הוכחה". נראה ש"קומץ הגולשים המיומנים", שהסעירו את אביב לביא - לא הצליחו לבסוף "לסחוף רבבות".
עיתונאי הטכנולוגיה נרתמו כמובן לקידום תקוותו של קינן: להוכיח שהאינטרנט מסוגלת; אם לא עכשיו, אז בבחירות הבאות. אבל הבעיה האמיתית באה לידי ביטוי במשפט שכתב רועי בית-לוי: "השטח של תל אביב נותר אפור בקמפיין הזה". בפועל, אחוז ההצבעה נותר נמוך יחסית, ועמד על 36% בהשוואה לכ-30% בבחירות 2003. נראה שכמרבית שכניהם, גם התל אביבים לא קוראים בלוגים ומעדיפים להפגין אקטיביזם בעיקר בסלון. דווקא בערים אחרות, שלא כיכבו בבלוגספירה, ביניהן ראשל"צ, באר שבע או ירושלים (כשהמועמדים של זו האחרונה, נסייג, הפגינו נוכחות בפייסבוק) - הצליחו לעשות מהפך אמיתי בקלפי.
ייתכן שההשפעה של האינטרנט על תוצאות הבחירות באה לידי ביטוי בהצלחת תנועת "עיר לכולנו", שבה חיים בכיף ליכודניקים, קומוניסטים, יאפים ופעילי הקשת המזרחית הדמוקרטית, אם כי זו פועלת כבר זמן מה וזכתה לאיזכורים מעטים יחסית במסע התעמולה הבלוגאי. מרבית הספאם המוניציפלי שעבר בצנרת המקוונת ברבעון האחרון קידם בעיקר את חנין ופחות את התנועה שמאחוריו. כך שביום שאחרי, ההרגשה דומה יותר מהכל למסר שעומד מאחורי התמונה הזו.
טלפון ציבורי 3.1 צילום: תומר ליכטש cc-by-sa
כן, אנחנו (הם) יכולים צילום מסך: www.barackobama.com המוצר: אובמה
תומכי אובמה, כידוע, סימנו וי מוחשי בהרבה, ופרשנים רבים טוענים שנצחונו הוא גם נצחונה של האינטרנט. אבל תפקידה של הרשת לא הסתיים בתום ספירת קולות הימאים. יש המשוכנעים שכהונתו של הנשיא השחור הראשון תהיה היסטורית גם משום שהיא תאופיין בהתנהלות ממשלתית מקוונת כמו הקמפיין. אחד הסימנים לכך הוא change.gov, אתר שהוקם כבר ביום הבחירות, ואמור לשמש כאמצעי לשמירה על קשר רציף (ואמיתי, מקווה העיתונאי פארחד מאנג'ו) עם הבוחרים.
עם כל התקווה הנאיבית הזו קצת מייאש לקרוא את הניתוחים המפרגנים של בלוגרי השיווק, שרואים בנצחון של אובמה נצחון של השיווק כמקצוע והמיתוג כערך. היאוש נובע מכך שהם צודקים; אחרי הכל, בזה מתמחים בני דור ה-Y וה-X - בצריכה. גם אצל האינדיבידואליסטים המהונדסים מה שקובע הוא דין התנועה, וחלק הארי של המצביעים הצעירים והמשכילים זקוק לאישור השבט לא פחות ממצביעי ש"ס. מצד שני, כמו שיווק, גם פוליטיקה היא עיסוק מפוקפק, ואפילו אובמה-נביא-השינוי לא חף ממניפולציות, כמו שחשף אתר RealScoop.
השראה עיצובית. הבלוג של נתניהו צילום מסך: netanyahu.org.il ואפרופו בחירות וספינים, ביבי נתניהו, מועמד הליכוד, מיהר לחקות את אובמה, בהקפידו לשמר את הדמיון רק על פני השטח. האיש, שמאפשר למעריצים להתעדכן בקורותיו גם בטוויטר, שיפץ את מראה הבלוג הוותיק שלו, שבמקרה לגמרי, שאב השראה עיצובית ניכרת מאתרו של אובמה. אולי מן הראוי שאנשיו יפנימו את דבריו של הבלוגר גיא ווסט, שמזכיר כי "מוניטין אינטרנטי איננו קורות חיים או כרטיס ביקור שמדפיסים. ניהול מוניטין באינטרנט הוא תהליך דיאלקטי. זהו דיאלוג אינסופי".
אבל מה לנו כי נלין על חוסר מקוריות בליכוד, כשמרבית המתחרים משרכים רגליהם הרחק מאחור, ובטוחים שהאינטרנט פירושה טוקבקים ב-ynet? הרי את עצותיו של דניאל רבנר, שמזכיר את התפקיד החשוב ששיחק הווידאו המקוון בבחירות בארה"ב, הם יקראו - אם בכלל - רק כשאיזה עיתונאי יעתיק אותן לעיתון.
בפינצטה
ניבה שושי מבקרת את העיצוב החדש של אתר "הארץ", בטענה שהוא הופך את המהדורה המקוונת של העיתון לפח זבל של סוכנויות הידיעות. ירדן לוינסקי מצטרף, ומלין על חוסר הנכונות שלנו - ושל ספקי התוכן שלנו - לקבוע סדרי עדיפויות, שיחלצו את העיתונות מביב השופכין שהיא משכשכת בו.
אם כבר סדרי עדיפויות, נשוב לרגע לדיון המסרב לשכוך לגבי ספרים VS האינטרנט. השבוע הגיע הלפיד ללוס אנג'לס טיימס, שבמאמר מענג, מכריע בתיקו: האינטרנט לא באה על חשבון הספרות, היא עוד כותר בספריה שלנו. ניק קאר, שהתחיל את הכל, מיהר להגיב, וציין שלמרות המסקנה האופטימית לטכנולוגיה יש תכונה מוזרה (ובלתי ניתנת לתרגום): making the indispensable dispensable. הבלוגר אדם ת'ירר מה-Tech Liberation מעדיף לא לבחור צד, אבל שומר על אופטימיות.
בלינמגזין מפרסמים פוסט שממחיש שהאקדמיה הישראלית לא זקוקה לכסף, אלא למוח. ומנגד, יובל דרור, ששוב מאבד תמלילים, מספר למה מוקדשים השיעורים בקורס שהוא מלמד, ומוכיח שיש עוד שביב של תקווה למוסד הזה שנקרא אוניברסיטה. ואם כבר השכלה - הנה מדריך לינקים שמפרט את כל האתרים שיעניקו לכם אותה חינם, באינטרנט.
לרגל יום השימושיות הבינלאומי, סרטון וידאו שעוסק בהבדל בין שימושיות לאנושיות ומה צריך להיות בממשק טוב.
העיתונאי ג'ון בוהאנון הלך לשחק ב-Spore עם מדענים.
האם המשבר הכלכלי נגרם כתוצאה מהסתמכות יתרה על מחשבים? תשעה מומחים בעלי שם עונים לשאלה שהציבו בהאפינגטון פוסט.
