גיק בשבוע: מייקל ארינגטון
מייסד טק-קראנץ' התחיל כעורך דין "ממוצע באופן חריג" שייעץ לחברות לפני הנפקה, וניסה להצליח עם חברות סטארט-אפ של עצמו. כיום הוא חולש על אימפריית תקשורת ויכול לקבוע גורלות של סטארט-אפים
שינה לא היתה אופציה, וארינגטון אפילו הספיק לחטוף דלקת ריאות. אבל, לבסוף, כל הקצוות נסגרו. ארינגטון ושותף נוסף נסעו למשרדי אפל, השתלטו על חדר ישיבות, והחלו לפרוש את המסמכים. בקרוב יחלו להיכנס עורכי הדין, חבר המנהלים של אפל, ומנהל NeXt עצמו – סטיב ג'ובס. ג'ובס! ידו של ארינגטון רעדה, ועמה רעדה כוס הקלקר שהחזיק, עד שהקפה שבה נשפך על החולצה. הוא נסע לקניון סמוך, קנה חולצה חדשה, העיף את העניבה, וחזר כדי לסגור את העסקה. היום, 12 שנה לאחר מכן, קשה להאמין שסטיב ג'ובס היה מלחיץ אותו כך שוב. ארינגטון, מקים בלוג הטכנולוגיה טק-קראנץ', נפגש בכל יום עם הג'ובסים של העתיד. הפעם הם מגיעים אליו, בתקווה הקלושה שהוא ישחרר עליהם 400 מילה מקריות. בעמק הסיליקון, פוסט בטק-קראנץ' הוא כל מה שצריך כדי להרים סטארט-אפ, וארינגטון, כפי שהגדיר זאת BusinessWeek, הוא "מכתיר המלכים".
עורך הדין של הפיראטים המודרנים
ארינגטון נולד ב-13 במרץ, 1970, במחוז אורנג' שבקליפורניה. הוא לא חשב על קריירה בעיתונות או בטכנולוגיה. את התואר הראשון שלו עשה בכלכלה, בקולג' קליירמונט מק'נה שליד לוס אנג'לס, ולאחר מכן עבר ללמוד משפטים בסטנפורד ב-1992. כאשר סיים את לימודיו, ב-1995, החל ארינגטון לעבוד בווילסון סונסיני, או'מלבני ומאיירס, מתמחה במיזוגים ורכישות. זו היתה תחילת הבועה. הביצה רחשה במשקיעים, חברות סטארט-אפ קטנות, פורטלים ושמועות על האוצר שמעבר לקשת.
ארינגטון עבד עם מחפשי האוצרות, "פיראטים מודרניים" כפי שהגדיר אותם. למרות שהיה "עו"ד ממוצע באופן חריג", כדבריו, לא היה חסר לו דבר. הוא התמחה בלסייע לחברות להתכונן להנפקה הראשונה, ואפילו היה אחד ממחברי ספר בנושא. בין הקליינטים שלו היו IdeaLab, פיקסר, אפל ונטסקייפ, שלא לדבר על קרנות הון סיכון ובנקי השקעות. ארינגטון הרוויח טוב, אבל הוא ראה את ההנפקות במיליונים, הוא יעץ לאנשים שעשו זאת. ואיכשהו, להיות יועץ החצר של המלך לא הספיק לו. ארינגטון רצה יותר.
"יזמים הם משוגעים", אמר בראיון לוויירד. "זה לא הגיוני לעזוב עבודה כעו"ד או בבנק השקעות, שאתה מרוויח ממנה 200 אלף דולרים בשנה, בשביל סיכוי של 1 ל-10 שתהפוך לעשיר". אבל זה בדיוק מה שארינגטון עשה. ב-1999 הוא עזב את חברת המשפטים, והצטרף ל-Real Names, סטארט-אפ של חברו, קיית' טיר. הרעיון היה פשוט ומוצלח – להחליף את כתובות האינטרנט הארוכות בשמות קצרים וקלים.
1999 היתה שנה מבטיחה לחברות היי-טק. אף אחד לא ממש הבין איך עושים כסף מהאינטרנט, אבל כולם הנפיקו כמו משוגעים. ארינגטון עבד כראש חטיבת הפיתוח העסקי של Real Names, מקווה שההנפקה תעשה אותו עשיר.
ואז הבועה התפוצצה. Real Names, כמו חלומות התעשרות אחרים, נקברה קבורת חמור. אך ארינגטון לא היה מוכן לנטוש את הספינה כל כך מהר. הוא הצטרף לסטארט-אפ חדש בשם Achex, שהתמחה בהעברת כסף מקוון. גם זה לא הלך. חברה קטנה ומבטיחה אחרת, PayPal, השתלטה על השוק. אבל Achex הצליחה למכור את שירותיה ב-32 מיליון דולר, וארינגטון קיבל סכום מכובד. הוא לא פירט כמה בדיוק, אולם טען שזה היה מספיק כדי לקנות פורשה.
במשך שלוש השנים הבאות, הוא חזר למקצועו הקודם. ארינגטון עבד עבור חברות שקנו ומכרו שמות דומיין, ועד אמצע 2004 הצטברו לו כמה מאות אלפי דולרים בחשבון הבנק. הוא יכול היה להמשיך, אבל במקום זאת הוא רכש דירה על החוף של לוס אנג'לס, ותרגל אי-עשייה במשך תשעה חודשים ארוכים. ב-2005, טיר סיפר לו על פרויקט חדש שלו, Edgeio, שמטרתו היתה להתחרות בלוח המקוון קרייגסליסט. ארינגטון קפץ לסטארט-אפ השלישי שלו, הפעם כשותף.
הפרויקט הצדדי שהפך למרכז השמועות של עמק הסיליקון
כאשר ארינגטון עזב את עסקי היזמות ב-2004, הרשת בדיוק החלה להתעורר שוב. מילת המפתח היתה ווב 2.0, ודור חדש של שירותי רשת הגיח לאוויר העולם. כך שכאשר ארינגטון החליט לחזור לעסקים, נראה היה שעליו ללמוד שוב את השטח. "העברתי חצי מהיום במחקר של סטארט-אפים ישנים", אמר לוויירד, ובלוג נראה כמו דרך טובה לרכז את המידע הזה. ב-11 ביוני, 2005, הקים ארינגטון את טק-קראנץ'. הוא החל לסקור סטארטאפים, מנסה להבין מה גרם להם להצליח. בדרך, הוא קיווה, אולי הוא יזכה להשיג כמה קשרים טובים בעמק.
אלא שטק-קראנץ', הפרויקט הצדדי של ארינגטון, החל להצליח. בתוך חצי שנה, הבלוג הפך לאחד ממרכזי השמועות החשובים של העמק. ארינגטון ראה כי טוב, ועזב את Edgeio. הבלוג שאב יותר ויותר מזמנו. הוא פגש יזמים, ראיין אנשים בטלפון, השיג מקורות, עקב אחר החדשות האחרונות, וכתב. כתב הרבה. "בהתחלה קמתי בכל יום ועבדתי עד שהתעלפתי", אמר לוויירד. "תמיד הייתי כזה. זו כנראה הסיבה שבגללה אני עדיין לא נשוי".
כדי להפוך את הבלוג למשמעותי יותר, החליט ארינגטון להעביר אותו לעולם האמיתי. הוא התחיל לערוך מסיבות ברביקיו בביתו שבאת'רטון, קליפורניה. רק 20 אורחים הגיעו למסיבה הראשונה, אך במסיבה הרביעית כבר השתתפו 500 איש, וארינגטון היה צריך להקים אוהל ענק בחצר. המסיבות שלו, כמו הבלוג, הפכו לאחד ממרכזי הנטוורקינג של עמק הסיליקון, וארינגטון היה המארח, המראיין, והאיש החשוב ביותר במקום.
אחת הסיבות המרכזיות להצלחת טק-קראנץ' היא האובססיביות של ארינגטון, ושעות העבודה המטורפות שלו. אולם הצלחת הבלוג נבעה בעיקר מכך שטק-קראנץ' היה שימושי. משקיעים יכלו למצוא בו את כל השמועות האחרונות: ארינגטון, למשל, פרסם ראשון את רכישת יוטיוב בידי גוגל; את כל הסטארטאפים החדשים והמבטיחים; וכמובן, את הפרשנות של ארינגטון עצמו. אין כמעט שבוע שעובר מבלי שיזם קופץ לבקר בדירתו של ארינגטון – מבלי להודיע מראש, כמובן – בתקווה לשכנע אותו לכתוב משהו על החברה שלו. יזמים נדבקים אליו בכנסים, מנסים להשיג 10 דקות אתו. הבלוג נעשה כה משפיע עד שבקרב יזמים נטבע המונח "אפקט טק-קראנץ'" – גידול בטראפיק ובמספר הטלפונים ממשקיעים, שנובע מפוסט אחד בבלוג.
מבלוג לאימפריית תקשורת עצמאית
ארינגטון רוצה להפוך את טק-קראנץ' לאימפריית תקשורת עצמאית. כבר עתה יש עוד שלושה טק-קראנצ'ים בינלאומיים: טק-קראנץ' יפן, טק-קראנץ' בריטניה וטק-קראנץ' צרפת; והמוסד הקטן מכיל עוד כמה בלוגים שעוסקים בתת-תחומים בהיי-טק, ממכשירים ניידים ועד לגאדג'טים.
זה, וההחלטה לקיים כנס טק-קראנץ' לסטארט-אפים (טק-קראנץ' 50), הפכו את ארינגטון לכריש תקשורת עצמאי ומסוכן. הוא מעסיק מספר כותבים, והוא אפילו שכר מנכ"לית: הת'ר הרד, שעבדה קודם בפוקס מדיה אינטראקטיב.
אין פלא, אם כן, שארינגטון הצליח להסתכסך עם אימפריית בלוגרים אחרת – גווקר מדיה. הבלוג Valleywag, בלוג רכילות עמק הסיליקון של גווקר, לא מפסיק להיכנס בו. לפעמים, כנראה, הוא עושה זאת בצדק גמור. בין היתר, Valleywag פרסם שארינגטון שכב עם אחת המקורות שלו, דני דודק, סגנית נשיא מייספייס לתקשורת גלובלית. בסיפור אחר, חשף Valleywag שארינגטון קטל גאדג'ט מבלי לבדוק אותו. ארינגטון, מצדו, לא נשאר חייב, ובאחד מהפוסטים שלו שאל "מתי נראה את התאבדות Valleywag הראשונה?"
אבל על הקוראים זה לא משפיע. ארינגטון הוא עדיין אחד האנשים החשובים בתעשיה, מתווך בין קרנות הון סיכון לבין יזמים צעירים. הוא גם מרוויח היטב. טק-קראנץ' מכניס, על פי הערכות, כ-200 אלף דולר בחודש מפרסום. עכשיו נותר רק לראות כיצד הוא ישרוד את משבר הדוט קום הנוכחי. עבור יזמים רבים, האוצר שמעבר לקשת נראה רחוק מתמיד, ומכתירי מלכים נעשו קצת פחות רלוונטים.