קראו אתרים, לא ספרים
הוגי רשת מובילים יוצאים למלחמה מאורגנת בספרים המודפסים: "הרעיונות חשובים, לא הפורמט שבו הם מועברים"
17:0726.10.08
"האינטרנט יוצרת דור של בורים עם הפרעות קשב, שעתידים להפוך לדור המטומטם ביותר בהיסטוריה". כך כותב אנדרו קין, מבקר טכנולוגיה, בהקדמה למהדורה החדשה של ספרו "כת החובבן" שיצאה בשבוע שעבר. קין מדווח בשמחה שמאז המהדורה הראשונה, שפורסמה לפני שנה וחצי, הצטרף אליו צבא שלם של הוגים מודאגים שרואים ברשת איום על הציביליזציה. הטענה הבסיסית: מי שגולש באינטרנט לא קורא ספרים. מי שלא קורא ספרים, אידיוט.
ספרים - סמל סטטוס, בזבוז רכושני או כרטיס כניסה לעולם התרבות? צילום: shutterstock אלא שקל לראות שהאינטרנט היא לא באמת מה שמעניין את קאר או את אלה שאמרו את אותו הדבר לפניו ואחרים. הבעיה האמיתית היא הספרים - אותם סמלי סטטוס ותיקים, שרכישתם נחשבה עד לא מזמן לשיא התרבותיות. ביבליופיליה, אספנות ספרים אובססיבית, היא מחלה שאנדרו קין, ניקולס קאר ואינספור אחרים נהנים להתהדר בה. תמיד אפשר לסמוך על הסקס אפיל האינטלקטואלי של ממתקי הנייר היקרים שישכיח מהשומעים את העובדה שמדובר בסך הכל בהתמכרות לשופינג - בזבוז כסף רכושני וראוותני, שלא שונה בפועל מאספנות הנעליים של קארי ב"סקס והעיר הגדולה". כך, לפחות, התנהלו הדברים עד שהגיעה האינטרנט, שאוחזת באצבע הקטנה שלה יותר ידע ומחשבה מכל ספריות העולם.
קין מצטט בהרחבה את "האם גוגל הופך אותנו לטיפשים?", המאמר המדובר שהופיע בגיליון אוגוסט של המגזין היוקרתי "אטלנטיק מאנת'לי". כתב הטכנולוגיה והתרבות הוותיק ניקולס קאר טען שם שהרשת הופכת אותנו ליצורים קלי דעת שלא יכולים להתעמק בספרים באורך מלא.
ספרים - סמל סטטוס, בזבוז רכושני או כרטיס כניסה לעולם התרבות? צילום: shutterstock קליי שירקי, מרצה באוניברסיטת ניו יורק והוגה רשת חשוב, הוא גם אחד הבלוגרים המובילים שניצלו את הדיון הער כדי להכניס למעריצי הספרים. בבלוג שלו הוא כתב כי לא סתם מזכירים קאר ורעיו את "מלחמה ושלום", מבחן הכניסה הוותיק לעולם התרבות הגבוהה. לפי שירקי, אף אחד כבר לא ממש קורא את הרומן של טולסטוי, מהסיבה הפשוטה שהוא ארוך מדי ולא מעניק תמורה מספקת לעומת האלטרנטיבות הרבות והטובות. זה לא קשור רק לאינטרנט - אם כבר, זה התחיל עם הטלוויזיה, שגנבה לעולם הספרות את הקהל. אלא שהטלוויזיה, לפחות עד שנות התשעים, הסכימה להיחשב לתרבות שולית ופגומה, וכך להשאיר לעולם הספרות את האגו המנופח שלו. האינטרנט לא מסכימה לתנאים האלה. "האיום", כותב שירקי, "הוא לא שאנשים יפסיקו לקרוא את 'מלחמה ושלום'. היום הזה חלף מזמן. האיום הוא שאנשים יפסיקו לכרוע ברך מול הרעיון של קריאת 'מלחמה ושלום'".
ו' דניאל היליס, הוגה רשת נוסף, יצא בחריפות רבה אפילו יותר נגד ההערצה העיוורת לספרים. "במשך שנים רבות", כתב היליס במגזין התרבות האינטרנטי Edge, "ספרים היו האמצעי היחיד להעברת רעיונות חשובים. אבל הכבוד שלי שמור לרעיונות, לא לפורמט שבו הם מועברים. עד כמה שאהבתי את 'מלחמה ושלום', כנראה הרווחתי יותר מצפייה בסדרת הטלוויזיה 'הסמויה'".
