סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: פרסומות בכל מקום
ביוטיוב ישדרו פרקים מסדרות טלוויזיה של CBS • האם פרסומות הן סוג של תוכן או אילוץ? • איך עובד הטלפון הסלולרי • מה הקשר בין יומן הקפטן ליומן הרשת
ונדלג על פרסומות
החל מהשבוע, מציעים ב-Youtube לא רק סרטונים מיותרים וקליפים נשכחים, אלא גם פרקים מלאים מסדרות טלוויזיה מיותרות יותר ופחות. במלאי: בוורלי הילס 90210 ומסע בין כוכבים (שלא זמינים לצפיה רשמית בישראל), וכן קליפורניקיישן ודקסטר (שזמינים - בגירסה מעודנת - גם לגולשים מקומיים). היוזמה הזו היא פרי שיתוף פעולה עם רשת השידור האמריקאית CBS, ועל פי הפרשנים, מהווה מעין מענה לאתרים כמו Hulu של NBC ופוקס, שהולך וצובר פופולריות בקרב אמריקאים ברי מזל. חוץ מאפשרות צפיה מוחשכת ומותאמת לחוויה טלוויזיונית "אותנטית", המהלך הזה מאפשר למסחטת הכספים של גוגל לשדר פרסומות לפני, תוך כדי ואחרי הפרקים המשודרים. אבל עזבו אתכם מעניינים פיננסיים ואסטרטגיים, ב-Valleywag מבהירים מה היתרון המהותי של שיתוף הפעולה הזה: יש מקגייוור ב-Youtube!
הבלוגר אסי שרעבי מ-No Man's blog מזכיר לחובבי השיווק 2.0 את שאסור לשכוח: יחסי ציבור באמצעות כלים מקוונים בעלי אופי חברתי צריכים להיעשות באופן אישי ככל האפשר. ממש כמו שלא תשלחו את היחצ"ן שלכם לנהל שיחה עם לקוחותיכם - כך אל לכם להאציל סמכויות במערכת היחסים שאתם מנסים לבנות עם הגולשים.
ולעוד שיטת פרסום, נלוזה קצת יותר: ב-nrg, הייצוג המקוון של עיתון "מעריב", נקטו לאחרונה בשיטת המכונה "in-text", ופירושה הטמנת קישורים פרסומיים בתוך כתבות. השיטה הזו, שהתגלתה לא מכבר גם ב-MSN הי"ד, אינה חדשה במיוחד, אבל שמורה בדרך כלל לאתרים בעלי אופי מסחרי ו/או פרטי; לא לאתרי חדשות מקצועיים המתיימרים לספק לקוראים מידע אובייקטיבי ובלתי תלוי. ב-nrg הורידו בינתיים את הקישורים הפרסומיים, אבל בעידן שבו אפילו כלי תקשורת ותיק לא רואה פגם בשילוב בלתי מוצהר של פרסומות בתוכן מערכתי, מה יגידו אזובים כמו אתר נענע? תומר ליכטש מזכיר בבלוגו את קביעתו הסמלית של מעצב העל נוויל ברודי, שבאירוע החשיפה של העיצוב החדש של הפורטל התייחס לפרסומות כאל "תוכן" לכל דבר. "פרסומת", מסכם ליכטש, "איננה תוכן. הפרסומת היא אילוץ". אני הייתי הולכת צעד נוסף קדימה ואומרת שהן אפילו לא אילוץ, הן הרגל רע.
וכמו לכל הרגל רע, גם לפרסומות יש פתרונות שונים ומגוונים. אחד מהם הוא Add-Art, שדרוג לתוסף הפיירפוקס המהולל AdBlock, שמאפשר להפוך את הפרסומות העלומות לפלטפורמה אמנותית. נסו ותהנו.
ביניים: לדרמן דור שלישי
השבוע הושקה גירסה 3.0 של אופן אופיס, חבילת התוכנות המשרדיות בקוד פתוח, שמתחרה באופיס של מיקרוסופט. למרות שהגירסה העברית מפגרת מאחור (עדיין עובדים על 2.3), בבלוג Whatsup מבטיחים שהגירסה האנגלית תומכת גם במסמכים עבריים. הבונוס: תמיכה מלאה במק.
סטיב ג'ובס מציג את הפלא החדש צילום: בלומברג ואם כבר מק, השבוע היה (שוב) השבוע של אפל; אחרי אינסוף שמועות ודיווחי שווא, השיקו אלילי העיצוב מקופרטינו מחשבים ניידים חדשים בסדרת Macbook, שמעתה יכללו מעבדים גרפיים משופרים של Nvidia ויגיעו עטופים באלומיניום יוקרתי. הנה סרטון וידאו שמציג את איש המסתורין ג'ונתן אייב ועוד כמה גיקים מאפל, שמספרים חוויות מאחורי הקלעים של הפלא החדש. כעת נגבו את הריר והשקיעו מחשבה בשוק המיחשוב הנוכחי - האם לאפל יש סיכוי מול חפיצים סקסיים כמו ה-Netbooks של MSI, Asus, HP וכל האחרים? תלוי את מי שואלים. דיוויד פוג למשל, חושב שצריך לקחת את המספרים שמשחררים ראשי אפל בעירבון מוגבל.
ועוד קצת ענייני חומרה: איך עובד הטלפון הסלולרי שלכם ואיך יכול להיות שאפשר לסמס, בזמן שאי אפשר לשוחח. פתרונות לתעלומות - כאן.
ברוס סטרלינג משווה בין הלדרמן - אותו כלי עבודה רב-שימושי - לבין ה-iPhone, הסלולרי רב הפעלים של אפל. אבל זה לא השיא של הפרגמטיזם האמריקני, הוא מבטיח, בספרו על ה-RepRap (קיצור של Replicating Rapid Prototyper), מטה-מכונה שמסוגלת לייצר אביזרים תלת מימדיים בכל מקום.ולסיום הפרק הטכנולוגי, עוד מדריך יעיל מבית Wired - השבוע: איך ממירים מוזיקה מתקליט לקובץ MP3?
בפינצטה
ונפצח בשאלה רטורית: זוכרים את מאמרו הסמינלי של ניק קאר, שהוקדש לשאלה האם גוגל מטפשת אותנו? ובכן, ממחקר חדש, שנערך באוניברסיטת קליפורניה עולה תשובה חד משמעית - להיפך. למעשה, קשישים שחיפשו מידע באינטרנט הפגינו פעילות מוחית ניכרת לעומת עמיתיהם לניסוי, שקראו בספר.
אנציקלופדיה חדשה עלתה לרשת: The Transhumanist Wiki, המוקדשת למה שריי קורצוויל מכנה "סינגיולריטי" - המעבר של בני אדם מחפצים עשויים בשר ודם לסייבורגים המבוססים על חלקי חילוף עמידים יותר, שבהם משולבת התבונה האנושית. היכונו לחיי נצח.
ואם כבר הזכרנו את האבולוציה, אנדי קלארק טוען בספרו Natural Born Cyborgs, שמשחר ההיסטוריה היו בני האדם יצורים היברידיים, שרגילים להשתמש במיכשור כדי להשלים את המגבלות הגופניות או המנטליות שכפה עליהם הטבע. בקיצור, נבראנו Internet Ready.
לא פלא אם כך, שמשתתפי הסקר של Entertainment Media Research כל כך קשורים לאינטרנט, שיסכימו להפסיק לשתף קבצים אם יאויימו בניתוק. הבלוגר מייק מאסניק מ-Techdirt מסביר עד כמה אדיוטי הסקר הזה, ובקומיקס xkcd מבהירים, במינימליזם אופייני, שהגונב מגנב פטור.
אנדרו סאליבן, עורך במגזין היוקרתי The Atlantic, משווה בין Ship Log, יומן ספינה היסטורי, לבין Web Log, יומן הרשת של ימינו, מסביר מדוע הוא כותב בלוג ומנתח את השינויים שהביא המדיום לעולמם של הכותבים - עיתונאים וסופרים כאחד.
הניו יורקר בפרופיל פרטני ומאיר עיניים של אריאנה הפינגטון, כוהנת הבלוגספירה הפוליטית האמריקאית, שיכלה לגדולים ומוכרים ממנה (על פי נתוני נילסן, באוגוסט נהנה האתר שייסדה, Huffington Post, מ-5.1 מיליון מבקרים).
לניב ליליאן, עורך ערוץ המחשבים של ynet, יש בלוג חדש ושמו "מתקוון".
גיא ווסט וערן בן-ימיני מראיינים את העיתונאי והמוזיקאי דרור פויר. בתפריט: קפטן אינטרנט, מדע בדיוני, דת ועיר לכולנו.
ג'ייסון פריד, מייסד חברת התוכנה 37Signals, מדבר על ניהול עסק מבוזר, התנהלות עסקית נבונה ופיתוח תוכנה.
