גיק בשבוע: ריצ'רד סטולמן
נביא התוכנה החופשית היה "בטלן מחשבים" בשנות ה-70, והתמסר לתכנות לאחר שפרש מתחום ריקודי העם. מי הוא האדם שבזכותו יש לנו פיירפוקס, וורדפרס, וויקיפדיה, אופן אופיס ולינוקס?
"בגדיהם המקומטים, שיערם הפרוע, פניהם מכוסות הזיפים ושערם שלא סורק – כולם מעידים על התעלמות מוחלטת מגופם ומהעולם שבו הם חיים". את המשפט המלבב הנ"ל סיפק חוקר ב-MIT בשם ג'וזף וייזנבאום, בספרו מ-1976 – "כוח מחשוב וההיגיון האנושי". ווייזנבאום התייחס למה שהוא כינה "בטלני מחשב", אנשים שמחשבים הם כל חייהם. ב-1976, האנשים הללו היו בעיקר אקדמאים. ווייזנבאום הכיר אותם, הם שרצו ב-MIT בהמוניהם, עובדים כל הלילה על קוד, ואז קורסים לשינה טרופה במעבדה.
הצליח לפרוץ למערכת המקודדת ביותר - מערכת המשפט. רי'צרד סטולמן צילום: chrys cc-by ריצ'רד סטולמן נולד ב-13 במרץ, 1953 לדניאל ואליס סטולמן. בגיל חמש הוריו התגרשו, והוא נשאר לחיות עם אמו, מורה בבית ספר ציבורי במנהטן. אליס ידעה תמיד שהתכשיט מוכשר, אבל היא הבינה זאת רק ב-1961, כשבנה היה בן שמונה. באחר צהריים של סופשבוע נידח אחד, היא ניסתה, ללא הצלחה, לפתור בעיה מתמטית באחד מגיליונות "סיינטיפיק אמריקן". בדיוק כשהחליטה שזה הזמן להתייאש, היא חשה משיכה בשרוול. זה היה ריצ'רד, והוא תהה אם היא צריכה עזרה.
נביא מודרני? צילום: todo tiempo pasado fue mejor cc-by סטולמן בילה יותר ויותר זמן במעבדה, ולאחר 16 שבועות אינטנסיביים כאלה הוא הלך והסתגר לתוך עצמו. "הייתי ביאוש מוחלט", סיפר מאוחר יותר, "הרגשתי שאיבדתי את כל האנרגיה שלי". לבסוף, באוקטובר 1975, הוא החליט לפרוש מלימודיו ולהתרכז בהאקינג. הוא מאמין היום שהמעבר היה בלתי נמנע. "לא הייתי מוצא לעולם דרך לתרום למתמטיקה ופיזיקה (...) עם תוכנה, ראיתי ישר כיצד לכתוב דברים שימושיים". הוא שקע לתוך הקוד, וכשהגיח חזרה, הוא הביא עמו את מתנת האש.
וייזנבאום לא הבין את האנשים האלה, וראה בהם את הגרסה האקדמית לקבצני סן-פרנסיסקו. אבל עבור בטלני המחשבים, שנות השבעים במעבדות MIT היו הדבר הקרוב ביותר לגן עדן. וזה, אגב, ציטוט. שנים אחר כך, אחד מבטלני המחשבים הללו, איש פרוע שיער ושמנמן, הגיב לתיאור של וייזנבאום; "הוא רוצה שאנשים יהיו מקצוענים, עושים את בשביל הכסף ושואפים לצאת מזה ולשכוח מזה מהר ככל שאפשר", אמר בראיון לסם וויליאמס. "מה שהוא רואה כמצב העניינים הנורמלי, אני רואה כטרגדיה".
שנים אחר כך, אותו אדם מנסה עדיין להחזיר את הגלגל לאחור, לימי חממת ההאקרים שבמעבדות MIT, לפני הגירוש מגן העדן. בדרך, הוא המציא את ההאק של חייו; הפעם זה לא היה יצירה או שדרוג של תוכנה, אלא פריצה לתוך המערכת המקודדת ביותר שברא האדם – מערכת המשפט.
"הייתי ילד מוזר"
הצליח לפרוץ למערכת המקודדת ביותר - מערכת המשפט. רי'צרד סטולמן צילום: chrys cc-by ואכן, הוא הצטיין במתמטיקה ומדעים, ועד גיל 11 כבר קפץ שתי כיתות. מאידך, יחסים חברתיים היו צד פחות חזק שלו. "הייתי ילד מוזר," אמר בראיון ב-1999, "משלב מסוים, החברים היחידים שלי היו מורים".
סטולמן לא היה רק מוזר, הוא גם היה שמרן. כאשר אמו הצטרפה למאמץ להקים איגוד למורי בתי הספר הציבוריים, הוא זעם עליה. לטענתו, איגודים הם ארגונים מושחתים. לאחר שהביע גם התנגדות לביטוח לאומי, שאלה אחותו החורגת את אמו "מה הוא רוצה להיות כשיגדל? פשיסט?".
ב-1971, הוא התקבל ללימודי מתמטיקה ופיזיקה בהרוורד. באותו זמן, הוא החל לעבוד כמתכנת במעבדת האינטליגנציה הממוחשבת של MIT, אולי המקום המשמעותי ביותר בחייו. המעבדה לא היתה רק מקום מרבץ לסטודנטים פרועי זקן, היא היתה אחד ממרכזי תרבות ההאקרים האמריקנית. זה היה לפני שהמונח שינה את משמעותו, והחל לתאר נערים מנוזלים שמתמוגגים מפריצה לאתרים איראנים. יכולת תכנות היתה רק תנאי הקבלה הראשון. התנאי השני היה עמידה בקוד אתי קשיח שדרש מחבריו לשתף מידע, לשפר תוכנות קיימות, ולפעול תמיד כנגד מרכוז יתר. קהילת ההאקרים של MIT נענתה לקוד האתי הזה ברצון.
סטולמן רקד על שתי חתונות, ואפילו שלוש. הוא למד פיזיקה ומתמטיקה בימים, תכנת בלילות ובסופי השבוע יצא עם קבוצת ריקודי העם שלו. ב-1974 הוא "גורש", כפי שהוא מתאר זאת, מהרוורד. במלים אחרות, הוא סיים בהצטיינות. מאחר שחזרה הביתה לא היתה אופציה מבחינתו, הוא נרשם ל-MIT כדי להמשיך את לימודיו. וכמובן, סטולמן לא עזב את המעבדה לרגע.
אלא שלקראת סוף 1974 הוא נפגע בברכו. הפציעה לא אפשרה לו להמשיך בריקודי העם, התקשורת היחידה שלו עם העולם החיצון, זה שמחוץ לספירת ההאקרים. הוא חשב בהתחלה שהבעיה היא זמנית בלבד, ובקרוב הוא יוכל לרקוד שוב. אבל שלושה חודשים עברו, והכאב פעם כמאז. "מצב הברך שלי לא השתפר", אמר בראיון לסם וויליאמס, "והמשמעות היתה שהיה עלי להפסיק לרקוד לחלוטין. הייתי שבור לב".
נביא מודרני? צילום: todo tiempo pasado fue mejor cc-by
המדפסת מן העתיד
אחד מפרויקטי המחמד של סטולמן היה TECO, תוכנת העריכה של המעבדה. אחד החסרונות העיקריים של התוכנה הזו היה דרגת האבסטרקטיות המתקדמת שלה. בניגוד לממשקי המחשב כיום, שבהם כל הקשה על המקלדת מייצרת תגובה על המסך, ב-TECO היה על המתכנת להכניס סדרת פקודות ובסופן הוראה לסיום, ורק אז הוא יכול היה לראות מה הוא שחרר לאוויר. לדברי סטולמן, הדבר דרש "כישורים מנטליים הדומים למשחק שח בעיניים עצומות".
סטולמן מצא האק שאפשר לתוכנה להציג כל הקשת מקלדת. הוא התרשם, ועשה שינוי קל. עכשיו כל משתמש יכול היה להפעיל רצפי פקודות – "מאקרוז", כפי שהן כונו – באמצעות קומבינציית מקשים לבחירתו. ההאק הזה אפשר לחברי המעבדה לשמור רצפי פקודות שימושיים ולזמן אותם בעת הצורך. לפתע, TECO נעשה עורך שניתן להתאמה אישית. התוצאה – התפוצצות המצאות. כולם כתבו פקודות מוכנות מראש, העבירו אותן אחד לשני ושיפרו אותן.
לאחר שנתיים, שיטפון החידושים איים להטביע את יכולת העבודה של הקהילה. אנשים כבר לא יכלו לעבוד על הטרמינל של עמיתיהם, משום שהיה עליהם לבלות שעה בלפענח את המאקרוז המיוחדים שלהם. גאי סטיל, אחד מאנשי המעבדה, החליט לפתור את העניין, והחל לחפש את פקודות המאקרו השימושיות ביותר. סטולמן קפץ על ההזדמנות, והפך את הרעיון של סטיל לפרויקט החדש שלו, משהו שיאפשר סטנדרטיזציה של פקודות המאקרו.
הפרויקט, Emacs, התמודד בדרך מעניינת עם בעיית עודף המידע. סטולמן הטמיע בקוד המקור הודעה שקבעה את כללי השימוש – יוזרים יכלו לשנות ולהפיץ את הקוד, בתנאי שהם יחזירו לקהילה את כל התוספים שהם עשו. כל שיפור בתוכנה חזר לסטולמן, ששדרג אותה והפיץ אותה מחדש. ה-Emacs, במלים אחרות, היה אחד המודלים הראשונים לעבודה משותפת בקוד פתוח, אב טיפוס לפרויקטים גדולים יותר כ-GNU, לינוקס ו-ויקיפדיה.
אבל לאט לאט החלה תרבות ההאקרים לדעוך. אחד הסימנים מבשרי הרעות הראשונים היה דווקא מדפסת. מדפסת הלייזר של המעבדה, שנתרמה על ידי זירוקס, שימשה כמה אנשים. אחת לכמה זמן, היה נתקע בה נייר, והיא הפסיקה להדפיס. מאחר שהמשתמשים לא ישבו ליד המדפסת, בכל פעם שנייר נתקע במדפסת התעכבו מספר עבודות שונות, מבלי שאיש ידע על כך. לסטולמן היה פתרון – לשנות מעט את התוכנה של המדפסת, כך שאחת לכמה זמן היא תבדוק האם נייר נתקע בה, ותודיע על כך למשתמשים. כאשר הוא ניסה לבדוק את קוד המקור של תוכנת המדפסת, גילה סטולמן רשימה ארוכה של 1 ו-0. במלים אחרות, בזירוקס החליטו לאפשר גישה רק לרצף הבינארי של הפקודות. קוד המקור הוסתר. ההאק הקטן של סטולמן נעשה בלתי אפשרי. שיתוף הידע והיכולת לשדרג תוכנה קיימת היו ערכים בסיסיים בקהילה של MIT. לא בזירוקס. כך, הבין סטולמן, הולך להראות העתיד.
**
בספטמבר, 1983, הכריז סטולמן במיילינג ליסט שבכוונתו להקים מערכת הפעלה חדשה – GNU (קיצור של Gnu's Not Unix; יוניקס היתה מערכת הפעלה חזקה וקניינית, ש-GNU התכוונה להחליף). היה הרבה מאוד היבריס בהכרזה הזו, אולם ב-1984 הוא עזב את המעבדות – אז כבר צל חיוור של "גן העדן" של שנות השבעים – והחל לעבוד על הפרויקט.
שנה אחר כך, הוא פרסם את "מניפסט GNU”, הצהרת עקרונות עבור קרן התוכנה החופשית שהקים. לסטולמן לא היתה בעיה עם גביית תשלום עבור תוכנות. קצפו יצא כנגד הסכם אי ההפצה, שלא מאפשר, בעצם, לחלוק עם משתמשים אחרים את התוכנה שקנית. בעיניו, הסכמים כאלה הם אנטי-חברתיים ובלתי מוסריים. והפרויקט החדש אמור היה לאפשר למשתמשים ברחבי העולם להיות משוחררים מהסכמים כאלו. מערכת הפעלה היא התוכנה הבסיסית שדרושה כדי להשתמש במחשב, וסטולמן התכוון לייצר אותה. אבל הוא לא התכוון לאפשר לאנשים לסגור אותה, כפי שכבר קרה בעבר. הפתרון היה מושג ה- Copyleft – משחק מלים על Copyright - האק לגליסטי פורץ דרך. רישיון השימוש ב-GNU מאפשר למשתמש להפיץ, לשנות ולשכפל את התוכנה. יש רק איסור אחד – להגביל את החופש הזה.
בדומה למה שקרה עם ה-Emacs, הפרויקט תפח במהירות. רישיון השימוש של GNU, ששימש רק תוכנות, הפך ב-1989 לרישיון כולל בשם GPL (נחשו מה משמעות ראשי התיבות). הרישיון הזה הוא מה שאפשר להקים את ויקיפדיה, למשל. ולאחר שב-1991 יצר סטודנט פיני אחד, טיפוס בשם לינוס טורוולדס, את הגרסה הראשונה של לינוקס באמצעות כלי הפיתוח של GNU, סדקים אמיתיים החלו לבצבץ בחומת התוכנה הקניינית.
כיום, כמעט שלושים שנה לאחר מכן, מעבדת האינטליגנציה המלאכותית של MIT קורמת עור וגידים שוב. קומץ "בטלני המחשבים" קם בוקר אחד, וגילה שהוא עם. גן העדן של סטולמן התחבר לרשת. אנחנו חייבים לו את פיירפוקס, לינוקס, ויקיפדיה, וורדפרס ואופן אופיס. וזו, כנראה, רק ההתחלה.
קצרים
- סטולמן אינו טיפוס שקל לעבוד עמו. כמה מפתחים שעברו את התענוג, יודעים לספר על "קונרול פריק" ו"משוגע משתולל".
- אחת הסיבות לכך היא האנליות של סטולמן בכל הנוגע לטרמינולוגיה. הוא לא מתעייף מלבקש מאנשים לדבר על "תוכנה חופשית" ולהימנע משימוש בביטויים כמו "קניין רוחני". הוא אף דרש ממראיינים להשתמש במונחים שלו לכל אורך הכתבה, כתנאי לכך שהוא יתראיין. אחד המונחים שהוא דוחה הוא "תוכנת קוד פתוח". לדבריו, מונח זה אינו מתייחס לחופש, אלמנט מרכזי בפילוסופיית התוכנה החופשית שלו.
- ב-1999 קרא סטולמן להקמת אנציקלופדיה חינמית מקוונת. בינואר 2001, האנציקלופדיה אכן הוקמה.
בערך באותו תאריך שבו הוקמה ויקיפדיה.
- סטולמן נשאר תומך נלהב בתוכנה חופשית ואקטיביסט פוליטי. כך, למשל, לאחר סבב פגישות עם ממשלת מדינת קרלה שבהודו, הוא שכנע את הממשלה להחליף את מערכת ההפעלה חלונות ב-12,500 בתי הספר הציבוריים במדינה למערכת הפעלה חופשית.
