הג'וקר ניק דנטון

(הכתבה פורסמה במקור ב-15/4/2008)

"אנחנו עובדים במקבילה הדיגיטלית של סדנת יזע‭,"‬ הכריז החודש כותב ממורמר בבלוג רכילות ההייטק ואליוואג. זאת לא היתה בדיחת 1 באפריל. ג'ורדן גולסון, חייל בצבא הכותבים של רשת גוקר מדיה, החליט להשתמש בכלי התקשורת שבו הוא עובד כדי להתלונן

בגוקר מדיה ‭,(Gawker)‬ רשת בלוגים שהכנסותיה השנתיות מוערכות ב‭12-‬ מיליון דולר, כתיבה בוטה ועסיסית היא ערך עליון. כמה שיותר נמוך, חושפני ומעצבן - יותר טוב. הבלוגים של רשת גוקר הם שחשפו ראשונים את קלטת הסקס של פאריס הילטון ואת מונולוג הסיינטולוגיה של טום קרוז, הם חשפו רומנים בצמרת גוגל, פרשיות מביכות בויקיפדיה, מחירונים של תצלומי פפרצי, ופעם גם פרסמו רשימת לינקים לסרטוני צואה והפרשות, כמחווה לסרטון הוויראלי ‭.2 Gilrs 1 Cup‬ קולם של הבלוגים

כמו שרומא התחילה מכפר קטן שהגבול שלו סומן במחרשה, האימפריה של ניק דנטון ‭(41)‬ התחילה מבלוג גאדג'טים בשם ‭.Gizmodo.com‬ בימי הבועה של סוף שנות התשעים, דנטון בא מלונדון וכבש את עמק הסיליקון. מנוע חיפוש החדשות שלו, ‭,Moreover‬ נמכר ב‭50-‬ מיליון דולר לחברת התקשורת וריסיין, ומועדון הנטוורקינג שהקים לסטארטאפיסטים, ‭,First Tuesday‬ פתח עשרות סניפים בעולם. כשהבועה קרסה, דנטון יצא בלי שריטה אבל עם הרהורים על מקומו בעולם, והחליט שבעתיד יעשה "רק דברים שבאים לי בטבעיות‭,"‬ כפי שאמר בראיון נדיר ל"אובזרבר" בחודש שעבר. ומה שבא לו בטבעיות היה עיתונות. הוא כתב במשך שנים לעיתונים "דיילי טלגרף" ו"פייננשל טיימס‭."‬ נוסף על כך, בתור הומו ממוצא יהודי שחי בלונדון ועבר לארצות הברית, הוא החליט להביא איתו עוד משהו טבעי: פרובוקציה.

השנה היתה ‭,2002‬ ההייפ סביב הבלוגים היה בחיתוליו, אבל ניק דנטון כבר הבין איפה כולם טועים. הבלוגים, לדידו, לא בישרו מהפכה תקשורתית שתיתן קול לחלשים. כל הדיבורים האלה היו בולשיט של חנונים נאיביים. הבלוגים היו פשוט מדיום חדש, שאפשר להשתמש בו כדי לעשות כל מיני דברים, לרבות עיתונות מהדגם הישן. אז דנטון שכר את כתב הטכנולוגיה פיטר רוהאס, כדי שיכתוב מגזין גאדג'טים מקוון בצורה של בלוג. הבלוג, גיזמודו, הוא כיום אחד מבלוגי הטכנולוגיה המצליחים בעולם. רוהאס עצמו עזב כדי לערוך את יריבו הגדול של גיזמודו - הבלוג ‭,Engadget‬ של חברת ‭,Weblogs Inc.‬ שנחשב לבלוג הפופולרי בעולם.

בסוף אותה שנה נולד הבייבי המפורסם ביותר של דנטון, ‭,Gawker‬ בלוג רכילות וברנז'ה ניו יורקי שבשנים האחרונות מופיע בקביעות בכל רשימה של הבלוגים החשובים בעולם - לאחרונה בזו של מגזין "טיים‭."‬ הנושאים נעו מדיווחי תצפיות על סלבז ועד לשמועות ממערכות עיתונים, ועל הכל שרתה ציניות ארסית וממכרת. "ניו יורק מגזין" כתב על גוקר שסגנונו הישיר, ולעתים מרושע, "נהפך בפועל לקולם של הבלוגים היום‭."‬ עוד בלוג שבבעלות דנטון, ‭,Wonkette‬ השתמש באותו הומור נושך כדי לסקר את התככים בוושינגטון. הבלוג זעזע את קהילת פקידי הממשל כשחשף ב‭2004-‬ את זהותה של הבלוגרית "וושינגטוניאן‭,"‬ שכל גבעת הקפיטול קראה ברשת על חיי המין הפעילים שלה במסדרונות הסנאט. הכותבת, עובדת מחלקת הדואר ג'סיקה קאטלר, פוטרה, ולאחר מכן הצטלמה לפלייבוי וחיברה אוטוביוגרפיה שנהפכה לרבמכר. וגוקר מדיה נהפכה לתופעה בתקשורת האמריקאית.

12 מיליון דולר בשנה

כיום 15 הבלוגים של החברה מופעלים על ידי כ‭130-‬ עובדים וזוכים לכ‭30-‬ מיליון מבקרים ייחודיים בחודש, על פי נתוני חברת המדידה ‭.Quantcast‬ ואף על פי שכל בלוג מוקדש לנושא אחר, לכולם עיצוב דומה שמלמד על הקשר ביניהם, וכולם מתחברים מבחינה עסקית לעיתון אחד גדול. המפרסמים לא צריכים להתחבט בדילמה של פרסום בבלוגים. הם נושאים ונותנים עם מו"ל מקוון, עם מנכ"ל ועורך ראשי שמעסיקים כתבים מנוסים, עם התחייבות לתריסר עדכונים ביום ומיליוני כניסות בחודש ועם אנשי מכירות שמתמחים בפרסום מפולח.

ניק דנטון לא אוהב לדבר על מספרים. הוא מתנגד להייפ הבלוגים, ומדגיש שלא זו הדרך להתעשר מהרשת. בראיונות שונים הוא לגלג על ההערכה של "טיימס" הלונדוני מ‭,2007-‬ שלפיה הוא שווה 140 מיליון ליש"ט ‭275)‬ מיליון דולר‭.(‬ הערכה צנועה יותר, שדיברה על הכנסות של 12 מיליון דולר בשנה לגוקר מדיה, קיבלה ממנו אישור מרומז. "אובזרבר" דיווח גם כי תקציבו החודשי של העורך הראשי בגוקר מדיה עומד על כמה מאות אלפי דולרים.

יותר ויותר צהוב

עכשיו יש לדנטון בעיה חדשה. אחרי חמש שנים, לקוראים הנאמנים של גוקר מדיה מתחיל להימאס מהארס ומהטעם הרע. "ניו יורק מגזין" כינה את גוקר "ביוב בלוגי‭."‬ בלוגים עמיתים הגיבו בעיקום אף על המתיחה שגיזמודו ביצעו בכנס הטכנולוגיה ‭,CES‬ כשכיבו מאות מסכי טלוויזיה באמצעות שלט מיוחד. יותר ויותר גולשים משאירים בכתבות של בלוגי גוקר טוקבקים שמאשימים את הבלוגים בהתנשאות לא מוצדקת. Fleshbot אולי שנון, הם כותבים, אבל הוא בסך הכל בלוג פורנו. ובלוגי רכילות כמו Gawker ו‭Defamer-‬ לא מצליחים להתעלות על הבלוג הידוע לשמצה "פרז הילטון‭."‬

לדברי דנטון, האמריקאים מזדעזעים מהבלוגים שלו רק כי הם רגילים לעיתונות האמריקאית המרובעת. בבריטניה, מולדת הצהובונים, יודעים להעריך טקסטים עסיסיים, וכמהגר מבריטניה הוא יודע איך להשיג אותם: השנה דנטון שינה את שיטת התשלום לכותבים, מתשלום לפי מספר כתבות לתשלום בשכר בסיס (כ‭2,500-‬ דולר, לפי גולסון הממורמר מואליוואג) - ועוד בונוס לפי מספר צפיות. החודש הבונוס ירד מ‭9.75-‬ דולר לאלף צפיות ל‭6.50-‬ דולר.

דווקא כשמתפרסמות יותר ויותר תלונות - גם מקוראים, ועכשיו גם מכותבים - דואג ניק דנטון להעביד את הבלוגרים שלו קשה יותר, ומדרבן אותם להשתמש ביותר גימיקים זולים, רק כדי שיוכלו לקבל את אותו שכר. ככה הוא אוהב אותם: רעבים ומרושעים.