הצצה ראשונה לטלפון החדש של גוגל
בלעדי: כתב "כלכליסט" קיבל לידיו את הסלולרי הראשון בעולם המבוסס על מערכת ההפעלה של גוגל. האם מדובר במתחרה ראוי לאייפון? בדקנו
23:3027.09.08
אין דרך יפה להגיד את זה: הגוגל־פון הראשון הוא לא גאדג'ט סקסי במיוחד. צורתו לא סימטרית, צבעו לא מבריק וצדדיו לא כסופים. במגע יד הוא מחוספס ומזכיר גומי יותר ממתכת קרירה, והמסך שלו אמנם גדול ומרשים, אבל לא עושה חשק לגעת. כשהתהלכתי עמו במערכת, אף אחד לא ביקש סיבוב.
ההייטק הישראלי התגייס
הישראלים כבר בפנים
שתי תוכנות ישראליות הסתננו לרשימת התוכנות הטובות ביותר לאנדרואיד. "כלכליסט" מראיין את עמוס יפה, מפתח האפליקציה המצליחה BreadCrumbz
אסף גלעד,
6 תגובות
לכתבה המלאה 
מלבד צבעו האטום של המכשיר והעדר סגנון ייחודי, האשמים בהתעלמות הם חמשת הכפתורים שבחזיתו. במכשיר שמרביתו מסך מגע, חמישה כפתורים (פלוס ג'ויסטיק) נראים כמו ארבעה יותר מדי. כשמסיטים את המסך הצידה, נגלה עוד סט של כפתורים זעירים, מקלדת שלמה. זה שימושי, אבל מה לזה ולכיף. האייפון של אפל נראה כמו ארגז צעצועים. ל־G1 יש אפקט הפוך: הוא בא כדי לעבוד.
את G1 של חברת HTC, הטלפון הראשון בעולם המבוסס על מערכת ההפעלה של גוגל, אנדרואיד, קיבלתי ביום חמישי בבוקר. עמוס יפה, מתכנת צעיר מירושלים, קיבל אותו ממש ביום הכרזתו, והואיל להעביר לי אותו לבדיקה מזורזת. לא ברור אם יש גוגל-פונים נוספים בארץ. "אני לא בטוח שאפילו לגוגל ישראל יש אחד", אומר יפה. גם בעולם מסתובבים לכל היותר כמה עשרות, רובם בידיהם של עיתונאי טכנולוגיה. המכשיר יגיע לחנויות בארצות הברית רק בסוף חודש אוקטובר.
יפה, סטודנט למחשבים באוניברסיטה העברית, כנראה זכה לכבוד משום שהתוכנה שפיתח, BreadCrumbz, תוכנה לניווט לווייני שמציגה תצלומים של הצמתים שבהם יש לפנות, נבחרה לאחת מ־20 התוכנות הטובות ביותר שפותחו עבור אנדרואיד. בתחרות השתתפו כ־1,800 יישומים, חלקם פותחו על ידי צוותים גדולים וחברות תוכנה. יפה פיתח את היישום שלו בזמנו הפנוי, בין המבחנים. יש בזה כדי ללמד על יתרונה הגדול ביותר של אנדרואיד – קלות הפיתוח. כפי שמעיר יפה, "עכשיו נותר להם רק לדאוג שיהיו למכשיר לקוחות".
מנסה להיות אייפון
הסקירה שלפניכם אינה בדיקה יסודית, אלא התרשמות על סמך שימוש קצר בגרסת הניסוי של המכשיר. יתכן שהמוצר שיושק בסוף החודש יכלול תיקוני באגים ושינוי תוכנה נרחבים. סקירה מקיפה של המכשיר תפורסם ב"כלכליסט" בהמשך, לאחר בדיקה מדוקדקת לאורך זמן.
על אף ש־G1 הוא טלפון מאסיבי, משקלו סביר. הוא נכנס לכיס הג'ינס, והמסך שלו מציג תמונה חדה וצבעים יפים. למרבה האכזבה, הוא לא תומך במולטי־טאץ', הפונקציה המפורסמת של אייפון המוכרת יותר בשם "הדבר המגניב הזה שמאפשר להגדיל תמונה בתנועת שתי אצבעות". עוד בתלונות הקנטרניות: המסך אינו עובר למצב מאוזן כשהופכים את המכשיר על צידו, אלא רק כשמסיטים את המסך כדי לעבוד על המקלדת, והוא לעיתים מגיב באופן מגומגם במקצת.
הממשק סביר בהחלט, וניכר שנעשה מאמץ להקנות למסך הראשי של אנדרואיד טאץ' אייפוני – עם אייקונים צבעוניים ותפריטים שניתן "למשוך" לכל הצדדים. זה עובד לא רע. מצד שני, קשה לומר שגוגל הבריקה כאן. הממשק אינו אינטואיטיבי, ומשהו בתחושה מזכיר דווקא את מערכת ההפעלה של מיקרוסופט לסלולריים, חלונות מובייל. לעיתים קרובות מדי מצאתי את עצמי משותק מול מסכים שונים עם חוקי שימוש שונים, תוהה מה עלי לעשות עכשיו.
כפתורי המקלדת הזעירים, לעומת זאת, היו נוחים ונעימים למגע באופן מפתיע. עוד הפתעה משמחת הייתה הג'ויסטיק הזעיר, מהסוג שניתן למצוא לעיתים קרובות בלפטופים. הוא מהנה לשימוש ומקל על הניווט.
החיבור לאינטרנט עובד היטב, גם בהתחברות דרך הסלולרי (דור 3.5) וגם בעזרת הרשת האלחוטית במשרד. הדפים עלו במהירות סבירה של 4-5 שניות לעמוד, ושירותי גוגל, כמו ג'ימייל ולוח השנה, עלו אף מהר יותר. למשתמשי גוגל זה בהחלט שיקול לטובתו של המכשיר על פני טלפונים אחרים. בינתיים אין מה לדבר על סנכרון עם יישומים אחרים באמצעות המחשב, בטח לא עם אאוטלוק.
הדפדפן ב־G1 מציע חווית גלישה מצוינת, עם אפשרות להביט ממרחק בעמוד כולו ולקרב את האזורים הרלוונטיים (zoom in) באמצעות נגיעות אצבע. למרבה הצער, כרגע אין תמיכה בעברית בשום חלק של הגלישה, כולל בחשבון הג'ימייל.
G1 של גוגל צילום: בועז אופנהיים נפילות בפרטים הקטנים
אחד היישומים המהנים של G1 הוא שירות המפות של גוגל. הוא מאפשר לא רק לצפות במפות ובתמונות לווין, אלא גם להשתמש ב-Street View, השירות המרשים של גוגל שמציג רחובות שונים בעולם בצורה תלת-מימדית, כאילו עמדתם במרכזם.
לא לחינם מדגימה גוגל את יכולות המכשיר דווקא עם היישום הזה. סטריט וויו מלהיב גם כשצופים בו מהמחשב האישי, אך במכשיר מתעצם מאוד האפקט. הטיית הטלפון משנה את זווית הראייה שלכם, ממש כאילו הזזתם את ראשכם. הטייה למעלה מציגה בניינים ושלטי פרסומת; סובבו את המכשיר הצידה ותוכלו לראות אנשים מתהלכים לצדכם. אין בכך שום תועלת, כמובן, אך זה עוזר להסביר לחברים למה אתם מחזיקים בכיס מכשיר גדול כל כך.
המצלמה של המכשיר (3.2 מגה פיקסל) מספקת תוצאות נאות, אך כמו באייפון, לא ניתן לצלם בה קטעי וידאו. איכות הסאונד בשיחות – גם את זה צריך מדי פעם – טובה מאוד. מי שירצה להשתמש במכשיר גם כנגן מוסיקה יתאכזב מנפח הזיכרון (1 ג'יגה, עם אופציה להרחבה ל־8) ומהעדרה של יציאת אוזניות רגילה. משום מה יש למכשיר רק יציאת USB לאוזניות מיוחדות, שיש לרכוש אותן בנפרד.
אז האם G1 הוא מתחרה ראוי לאייפון? כרגע אפילו לא קרוב — הוא נופל ממנו כמעט בכל קטגוריה, וספק אם הוא יעורר התלהבות כלשהי בקרב לא־גיקים. עם זאת, הסיפור האמיתי הוא לא המכשיר, אלא מערכת ההפעלה. אם זו תאומץ על ידי חברות נוספות, למשל סוני אריקסון שהביעה עניין מסויג, יש סיכוי טוב שנמצא אותה בקרוב במכשירים משובחים יותר.
היתרון השני הוא המתכנתים. אם אלה יאהבו את המכשיר ואת מערכת אנדרואיד, לא יהיה סוף לתוכנות ולמשחקים שתוכלו למצוא עבורם.
ה־G1 (המכונה גם Dream) יופץ החל מ־22 באוקטובר בארה"ב על ידי ספקית הסלולר T-mobile. מחירו יהיה 179 דולר בנוסף למינוי לשנתיים לספקית. בהמשך המכשיר יושק בבריטניה, גרמניה והולנד. ל"כלכליסט" נודע כי סלקום ואורנג' כבר נמצאים במגעים ראשונים עם חברת HTC, יצרנית המכשיר, במטרה לייבאו גם לארץ במהלך 2009. אני, על כל פנים, הייתי ממתין לגרסה הבאה.
