עוד תתגעגעו למחירים המופקעים

כשאני מזינה את השם ואת הסיסמה באתר Zmoney, הוא מודיע לי באושר שמחכה לי פרסומת למשקה קל. תמורתה אקבל דקת זמן אוויר שלמה. אני לוחצת Play וצופה בתשומת לב בסרטון אווילי בן דקה. אחרי שאני עונה נכונה על בוחן בן שתי שאלות, אני רואה בסיפוק איך בפינת המסך מונה הדקות שלי עולה משלוש

הישיבה הפסיבית מול סרטוני הפרסומת באתר דורשת התגברות על אינסטינקטים בריאים של הגנה עצמית. היד רועדת בחוסר מנוחה על העכבר, העיניים דורשות להיעצם או לפנות לצדדים, והאוזניים מחפשות משהו אחר להקשיב לו, אבל אי אפשר - הרי צריך אחר כך לענות אם החולצה של גיבור הפרסומת היתה אדומה או ירוקה, ואיזה מרשימת הסלוגנים של החברה הופיע בסוף הסרטון. מדובר בעינוי רציני.

בסרטים ישנים מקבעים את ראשו של הגיבור על ידי סד או שמים לו קיסמים בעיניים כדי שלא יפנה את מבטו מסרט התעמולה שמוקרן מולו. סלקום מעדיפה לנפנף בתגמול בשווי 50 אגורות. העצוב הוא שלהערכתי בני נוער רבים יתאהבו בעניין: בשוויון הנפש הרגיל שלהם, הם יצפו בפרסומות או לא יצפו, בהתאם למצבם הכספי באותו החודש. בינתיים האתר ישלח להם פרסומות שהותאמו להם באופן אישי, וחברת הסלולר, שממילא פיתחה איתם מערכת יחסים הדוקה ורווחית, תיהנה מעוד פיסה מהנדל"ן המחשבתי שלהם. קא־צ'ינג.