הסוף לאינטרנט ללא הגבלה?
ספקיות האינטרנט לא מוצאות מנועי צמיחה חדשים. הגולשים הכבדים יהיו הראשונים לשלם את המחיר
11:2408.09.08
בסוף 2006 פנתה קומקאסט לחלק מלקוחותיה והודיעה להם כי עברו את המכסה שהוקצתה להם של רוחב פס. אף שהחברה מעולם לא פירטה את המכסה, היא הודיעה למשתמשים שעליהם להגביל את השימוש ברשת - או שינותקו לשנה שלמה. בסוף 2007 דיווחה סוכנות הידיעות אי.פי שבדיקות שערכה הוכיחו שקומקאסט שיבשה
במתכוון שיתוף קבצים בביטורנט שביצעו לקוחותיה.
סוגיית שיבוש שיתוף הקבצים הגיעה לדיון ב־FCC (ועדת התקשורת הפדרלית), והיא קבעה כי קומקאסט עברה על תקנות שאוסרות עליה להפלות בין סוגי תעבורה שונים על גבי האינטרנט והסתירה זאת מהלקוחות. תעשיית האינטרנט מנהלת בשנים האחרונות דיונים סוערים בנושא הזכות של ספקיות תקשורת לפגוע בניטרליות הרשת, כלומר לבצע אפליה כזאת. האם החברה רשאית להעדיף תעבורה של אלף לקוחות שקוראים אימייל על זו של לקוח אחד שמעלה שיר חדש שהקליט למייספייס שלו? FCC הסתפקה בביטול השיטה ובגילוי נאות. אפילו קנס לא היה שם.
סוגיית מכסת הגלישה חזרה לסדר היום בשבוע שעבר, כשקומקאסט הפכה אותה סוף סוף לרשמית וקבעה מכסה של 250 גיגה־בייט לחודש החל באוקטובר. "זה הרבה יותר ממה שלקוח ביתי מנצל על בסיס חודשי", נכתב בהודעת החברה. כדי להדגים את טענתה נתנה החברה דוגמאות לפעולות שמנצלות את כל רוחב הפס הזה: שליחת 50 מיליון אימיילים, הורדת 62,500 שירים או הורדת 125 סרטים.
לא סתם מציינת קומקאסט את הורדת המוזיקה והסרטים לצד האימיילים. על פניה, המדיניות החדשה של החברה עוצבה כך שהיא לא מפלה בין סוגי התכנים - הלקוחות ייחסמו בין אם יורידו אלפי שירים ובין אם ישלחו מיליוני אימיילים.
בפועל, ברור שמדובר קודם כל בפגיעה במשתפי קבצים, ובייחוד באלה שאוהבים את הטלוויזיה שלהם ב־HD, בין אם מדובר בצריכה חוקית דרך שירותים כמו הוּלוּ ונטפליקס ובין אם מדובר בצריכה פיראטית. אבל ההיצע עוזר להעלות את הביקוש - כמו שנכתב בדו"ח של ענקית נתבי התקשורת סיסקו, "חזיר רוחב הפס של היום הוא המשתמש הממוצע של מחר".
כמו בישראל, גם בארה"ב מחירי האינטרנט נוגעים ברצפה, בעוד הצריכה למשתמש מזנקת. כמה מספקי האינטרנט האמריקאים טוענים שגביה לפי נפח הגלישה היא הדרך היחידה לשמור על רווחיות העסק. אבל ההחלטה של קומקאסט, שחברות נוספות עשויות לאמצה, תנציח את מצב שוק האינטרנט האמריקאי, המפגר ברוחב הפס ובמחיר אחרי מדינות מתקדמות כגון יפן, דנמרק וקוריאה.
האינטרסים הכלכליים של קומקאסט ברורים: ההגבלה על רוחב הפס חוסכת לה כסף ומאפשרת לה להעמיס עוד לקוחות על אותה התשתית. פגיעה בצריכת התוכן האינטרנטי מגנה על הביזנס שהיא עושה בכובע השני שלה, כחברת הכבלים הגדולה בארה"ב.
הישועה אולי תגיע דווקא מאתוס החופש והשפע המוגזם של האומה האמריקאית: במדינה שבה אפשר לעשות סופרסייז לכל דבר, לא ייתכן שספקיות אינטרנט לא יאפשרו לגולש לאכול ככל יכולתו, בייחוד אם הוא מוכן לשלם על זה.
