גיק בשבוע: ביל גרוס

בכנס TED של 1998, המוקדש לרעיונות פורצי דרך בתחומים שונים, עלה לדבר איש צנום, מקריח, ממושקף וקופצני. הוא דיבר לפני כ-700 איש, מהמשפיעים

הם לא הבינו גם כשהוא סיים לדבר, וגם לא ארבעה חודשים אחר כך, כשביל גרוס השיק את GoTo.com – מנוע החיפוש הראשון שהצליח לייצר כסף, בדיוק באותה שיטה שהפכה את גוגל למעצמה שהינה.

מסוכריות לתוכנות לימוד

למרות שגרוס עשה את המהפכה שלו, ולמרות שהוא אחראי למודל הפרסום הדומיננטי כיום ברשת, הוא ייזכר תמיד כהערת שוליים בהיסטוריה של האינטרנט, האיש שכמעט היה שם.

גרוס נולד ב-1958, והחל לגלגל כסף כבר בגיל צעיר. את ילדותו עבר בבית יתומים באנסינו, קליפורניה, יחד עם עוד עשרות יתומים אחרים. בראיון שנתן בעבר סיפר שהם עשו הכל ביחד, וכאשר חסכו מספיק כסף, הם היו מטפסים על הקיר שהקיף את הקומפלקס, והולכים לקנות סוכריות ב-10 סנט בווסט-ואלי.

"יום אחד הייתי בחנות סייבון בשדרות ונטורה וראיתי שיש להם מבצע על סוכריות, שלוש ברבע דולר. קניתי סוכריות בחמישה דולר – במחיר של שמונה ושליש סנט כל אחת – ולקחתי אותן הביתה, שם מכרתי אותן בתשעה סנט", הוא מצוטט בספרו של ג'ון בטל "החיפוש", על תולדות גוגל. "חסכתי לילדים סנט והם לא היו צריכים לקפוץ מעל הקיר. כולם התחילו לקנות אצלי. הייתי רוכב על האופניים לקנות את הסוכריות ומחזיר כמות גדולה בצידנית קלקר שחיברתי לסבל".

ברווחים שעשה מעסקי הסוכריות הוא החל פרויקט חדש – מכירת ערכות אנרגיה סולארית באמצעות מודעות במגזין Popular Mechanics. העסקים הללו, שאותם החל כבר בגיל 16, מימנו לו את שנת הלימודים הראשונה במכון הטכנולוגי של קליפורניה, אולם הוא נאלץ לוותר עליהם משום שהתואר, בהנדסת מכונות, גזל ממנו יותר מדי זמן.

עד מהרה הוא חזר לסורו. עוד במהלך התואר הראשון הוא בנה רמקול מסוג חדש, והקים את חברת GNP כדי לשווק אותו. ב-1981, עם תום הלימודים, הוא כבר מכר את החברה, והקים חברת תוכנה בשם GNP פיתוח. החברה פיתחה תוכנה שפעלה רק על לוטוס 123, האם הקדמונית של אקסל, ואפשרה למשתמשים להקליד פקודות בשפה מדוברת שתורגמו להוראות פעולה לתוכנה. ב-1985, לאחר שלוטוס הבינה ש-GNP מכרה יותר ממיליון תוכנות, היא רכשה את החברה בעשרה מיליון דולר. גרוס הפך לאיש עשיר.

הוא נשאר בחברה, והתמקד ביצירת מנוע חיפוש למחשב האישי בשם מגלן. למרות שהתוכנה זכתה לכמה אלפי אוהדים, לוטוס החליטה להתמקד ב-Lotus Notes, והרעיון נתקע.

בתחילת שנות התשעים הקים גרוס חברה חדשה בשם Knowledge Adventure, שהתמקדה בתוכנות לומדה לילדים, וכיום היא אחת החברות הגדולות בעולם בתחום. אבל גם כאן, גרוס לא הצליח להישאר באותו מקום. הוא מכר את החברה במאה מיליון דולר ל- Cendant ב-1996, והתעשר אפילו יותר.

"הקן המוגן שלו"

גרוס הבין שיש כאן בעיה. הוא הקים חברות ואז מכר אותן, אבל ידע שהעניין לא יכול להמשך לנצח. הוא החליט, אם כן, ליצור חברה שתיתפר לפי מידותיו. במרץ 1996 הקים גרוס את IdeaLab, חברה ליצירת חברות, חממה לאינספור רעיונותיו. "מתקבלת התחושה שאם הוא לא היה מקים את החברה, הוא היה מגיע להרס עצמי. מעבדת הרעיונות היא השריון שבתוכו הוא חי, הקן המוגן שלו", כותב בטל.

במקום להקים בכל פעם חברה אחת IdeaLab אפשרה לגרוס וצוותו להגשים מספר רעיונות בו זמנית. רעיון יכול היה להיכשל, כל עוד הרעיונות האחרים היו מוצלחים מספיק כדי לממן את הכשלונות – כמו בקרן הון סיכון.

IdeaLab השקיעה בכל אחת מחברות הבת שלה עד רבע מיליון דולר, קישרה בינן לבין מנהלים פוטנציאליים ושמרה על בעלות על חלק מהמניות. בין היתר, החברה אחראית ל- CitySearch, מעין דפי זהב מקוונים; Tickets.com, למכירת כרטיסים ברשת; ו-eToys, שעסקה בשיווק מקוון של צעצועים.

וזו היתה הצלחה. IdeaLab גייסה במהירות יותר ממיליארד דולר ממשקיעים, בנתה עשרות עסקים קטנים והגישה בקשה להנפקה בהערכת שווי של 10 מיליארד דולר. לרגע, היה נדמה שגרוס שוב על דרך המלך, אולם אז הגיעה 2001, שנת התפוצצות הבועה, ופתאום משקיעים הפסיקו לבוא. למעשה, חלק מהמשקיעים אף פנו לבית המשפט בדרישה שגרוס יפרק את החברה ויחלק את הסכומים שנותרו. בית המשפט פסק לטובת גרוס, אולם תביעה דומה חזרה גם ב-2002, רק כדי להידחות שוב על ידי בית המשפט.

שנת הפורטלים

התובעים לטשו עיניים לעבר חברה אחת במיוחד. הם רצו את Overture, או בשמה הקודם GoTo.com, אחת החברות היחידות שהמשיכו לפרוח גם לאחר התפוצצות הבועה.

1998 היתה שנת הפורטלים. תנועת גולשים היתה שווה כסף – eyeballs, "גלגלי עיניים", הם כונו אז – וכולם רצו לשמור את הגולשים אצלם. מנועי חיפוש, לפיכך, נראו כדרך מטופשת במיוחד לאבד גולשים. אתה פשוט שולח את הגולשים שלך לאתרים אחרים. הפורטלים, שרצו לשמור כמה שיותר גולשים אצלם, קנו כל אתר עתיר תנועה שהם יכלו להניח עליו את טלפיהם, ודרשו מיליוני דולרים תמורת פרסום באתרים שלהם.

גרוס הבין שמשהו במודל הזה מקולקל. אין שום הצדקה לרכוש טראפיק במיליוני דולרים כאשר לא מדובר בגולשים איכותיים שמתכוונים לשלם. לכן הקים את GoTo.com, מנוע חיפוש שמפרסמים משלמים בו על מיקומם בתוצאות החיפוש, והחל לחפש מפרסמים.

הדרך הקלה ביותר להשיג מפרסמים, ידע גרוס, היתה להציע פרסום זול. הוא הציע למפרסמים להיות בתוצאות החיפוש של המנוע, ולשלם לו רק כאשר מישהו הקליק על מודעה והגיע לאתר שלהם. השיטה הזו, Pay Per Click, היא כיום המודל הסטנדרטי בכל הנוגע לפרסום בתוצאות חיפוש. אבל ב-1998 מעטים הצליחו לעכל את הרעיון.

הרעיון נראה משונה מסיבה נוספת – גרוס הציע למפרסמים לשלם רק סנט עבור כל הקלקה, כ-10% מהמחיר שהוא שילם עבור כל גולש שהגיע לאתר שלו (גם גרוס נאלץ לשלם סכומים עצומים לפורטלים כמו יאהו כדי לפרסם את מנוע החיפוש שלו). הוא בנה על זה שעם הזמן מפרסמים יאבקו על מיקום בתוצאות חיפוש מסוימות, מה שיעלה את מחיר ההקלקה, ושהגולשים עצמם יגיעו בשלב מסוים ל-GoTo לבד, ללא צורך בפרסום באתרים שונים.

תוך חצי שנה החברה נעשתה רווחית. "ידעתי שהערך האמיתי הוא בין 25 סנט ל-2.5 דולר להקלקה, ואפילו יותר עבור מונחים מסוימים. לא היה לי מושג שכמה מונחים יגיעו למאה דולר לקליק", אמר לבטל. כאשר השירות הושק היו לו 15 מפרסמים. עד אמצע 1999 כבר היו בו 8,000 מפרסמים שונים, שהיו מוכנים לשלם הרבה כסף עבור כל הקלקה.

די מהר הבינו ב-GoTo שהם יכולים לספק לאתרים אחרים שירותי חיפוש תמורת תשלום. במלים אחרות, אתרים יכלו לאפשר חיפוש מהיר במנוע של GoTo, ולהתחלק ברווחים עם IdeaLab. הסינדיקציה הזו לא רק הכניסה כסף טוב, היא גם הביאה 90% יותר תנועה מאשר GoTo עצמו. גרוס כבר לא היה צריך לשלם כל כך הרבה כדי להביא גולשים לאתר שלו, הוא יכול היה לשלב ידיים, ולתת לסינדיקציה להביא טראפיק לבד.

אבל בחברה החלו לחשוש ששותפי הסינדיקציה של החברה, במיוחד AOL, לא יסכימו להתחרות ב-GoTo, ויבטלו את הסינדיקציה עם החברה. לאחר ויכוחים אדירים, הוחלט לבטל את GoTo ולשמור על הסינדיקציות. גרוס חשב שהם עושים טעות, אבל נכנע. הוא צדק.

בספטמבר 2001 שינתה החברה את שמה ל- Overture, וּויתרה על GoTo. שלושה חודשים אחר כך, הבין גרוס שחברה קטנה בשם גוגל מתחילה להוות לו תחרות ישירה. בכנס TED של 2001 הוא נפגש עם לארי פייג' וסרגי ברין, והציע להם להתמזג עם Overture כדי ליצור את אתר החיפוש האולטימטיבי. פייג' וברין סירבו, משום שלא רצו ששמם יקשר עם חברה שעירבה תוצאות פרסומיות עם תוצאות אמת ופגעה בטוהר החיפוש. כמה חודשים אחר כך הציגה גוגל את אדוורדז, שיטה דומה להפליא לפרסום בתוצאות חיפוש – רק שבזו של גוגל הופרדו "התוצאות האובייקטיביות" מהקישורים הממומנים. גרוס תבע, אבל לבסוף הגיע עם גוגל לפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט.

אוברצ'ור נמכרה ליאהוו ביותר ממיליארד דולר, וגרוס המשיך ביזמות אינסופית ב-IdeaLab. בינתיים, גוגל הפכה לגוגל, ובטוויסט מכוער זכתה לרוב הקרדיט על מודל ה-Pay Per Click שגרוס פיתח. היום, אם תהיתם, גרוס חזק בעסקי הטכנולוגיה הירוקה, וגוגל – לפחות על פי צעדיה האחרונים בתחום האנרגיה החלופית – לא מורידה ממנו לרגע את העיניים.

קצרים

• בסתיו 2004 פרסם גרוס את אחד מהפרויקטים החדשים שלו – Snap, מנוע חיפוש שבו המפרסם משלם לפי מספר הלקוחות שעשו פעולה משמעותית באתר שלו, קניית מוצר למשל. Snap זכתה לתהילה קצרה משום שאפשרה לאנשים המטמיעים את הקוד שלה לקבל תצוגה מוקדמת של האתר שאליו מפנה הקישור.

• גרוס נשוי למרסייה גודשטיין, נשיאת IdeaLab.

• עוד פרויקט מפורסם של החברה הוא Picasa, שירות ניהול ועריכת תמונות שנרכש אחר כך על ידי גוגל.

• לגרוס יש בלוג, שעוסק ב"עסקים, חידושים ומצב האנרגיה בעולם".

• כרגע הוא מקדם בעיקר חברות שעוסקות בסוגים שונים של טכנולוגיה נקיה. אחת מהן, Energy Innovations, בונה קולטני אנרגיה סולארית על גגות של חברות. בין היתר, הם התקינו את הקולטנים שלהם על גג מפקדת גוגל.