הפרצוף השני של אובמה

האירוניה היא שההודעה על בחירתו של ג'ו ביידן כמועמד לסגן הנשיא הדמוקרטי הופצה באמצעי טכנולוגי לעילא: הקמפיין של ברק אובמה שיגר 2.9 מיליון הודעות SMS לתומכיו כדי להפיץ את דבר המינוי הרגיש. אירוניה, כי הקמפיין הנשיאותי המודע־טכנולוגית ביותר בחר באחד הסנטורים השמרנים ביותר בתחום.

התחום הטכנולוגי איננו עומד, בלשון המעטה, במרכז מערכת הבחירות האמריקאית. אבל ליברלים רבים חשו עידוד מהקמפיין נתמך־הטכנולוגיה של אובמה. בסוגיות העיקריות בתחום - שמירה על פרטיות ועל ניטרליות רשת (התפיסה שלפיה לספקית האינטרנט אין רשות להתערב בפעולות הגולשים, והיא אינה רשאית "להעניש" אותם על גלישה כבדה, או להגביל תנועה לאתרים "כבדים") - אובמה היה בעד חופש הטכנולוגיה. הוא גם התחייב ליצור תפקיד חדש, של יועץ טכנולוגי ראשי לנשיא. המתחרים הרפובליקנים העלו מצע טכנולוגי עמום למדי, והעלו אותו באיחור; המועמד הרפובליקני מקיין נאלץ להודות שהוא עדיין לא יודע איך להשתמש בדוא"ל, אם כי "הוא מודע לקיומה של הרשת".

אובמה בעד חופש הטכנולוגיה, ביידן נחשב לידיד של תעשיית המוזיקה והסרטים צילום: MCT

בשל כך נזדעקו תומכי חירות הרשת, עיתונאי מחשבים ובלוגרים גם יחד, זמן קצר לאחר ההודעה על מינויו של ביידן. מאמר משובח של דקלאן מקולו ב־Cnet ריכז את עיקר הטענות נגדו: כשניסה ה־FBI למנוע פיתוח של תוכנה יעילה להצפנת מידע באינטרנט, התייצב ביידן לצד הארגון והגיש הצעת חוק תומכת. ביידן גם תמך באיסור על פרסום ברשת של מידע שעשוי לסייע להכנת פצצות. החוק לא סייע למאבק בטרור האסלאמי. האדם היחיד שהורשע בגינו הוא אנרכיסט אמריקאי.