טכנולוגי על הבוקר: הבלוגים עם אובמה, התקשורת עם מקיין
פייסבוק חוגגת – באיחור? – 100 מיליון משתמשים, אפל מואשמת בעבירה על חוקי ההגבלים העסקיים, נמשכת שערוריית אובדן המידע בבריטניה, וספאמרים מצליחים לגעת בשפל חדש
תזכירו לי שוב מי הסלבריטי?
קו ההתקפה של הקמפיין הרפובליקני הוא שהמועמד הדמוקרטי, ברק אובמה, הוא סלבריטי: אנשי מקיין השוו אותו לבריטני ספירס ופאריס הילטון. התרגיל האחרון התפקשש משמעותית כשהוריה הזועמים של הילטון הודיעו למקיין שהוא יכול לשכוח מעוד תרומות מהם, והילטון עצמה הוכיחה שהיא יודעת לנשוך.
מוביל בתקשורת החדשה, מותקף בישנה. אובמה צילום: בלומברג
מחקר חדש מראה שהמציאות לא כל כך דומה לקו הרפובליקני – לא שזה מפתיע; המציאות, אמר כבר קולבר, סובלת מהטיה ליברלית ברורה – משום שכלי התקשורת הממסדיים דווקא בצד של מקיין. הנאומים והמסרים של מקיין מופיעים באתרי תקשורת ממסדיים 80% יותר מאלו של אובמה. מחקר שנערך ביולי הראה ש-72% מההתייחסויות הטלוויזיוניות לאובמה היו שליליות.
בבלוגים המצב הפוך: המסרים של אובמה זוכים לתהודה עצומה ומובילים על אלו של מקיין ביחס של שניים לאחד. אבל בחודש האחרון מקיין מצליח לצמצם פערים, וההערכה היא שהסיבה נובעת מקצב ההתקפות הבלתי פוסק של הקמפיין, שמאלץ את הבלוגרים להגיב. בחירות 2008 עשויות להיות, במידה מסוימת, משאל עם על ההשפעה של שני סוגי התקשורת: המסורתית והחדשה.
כמה משתמשים יש לנו, בעצם?
פייסבוק ערכה אתמול מסיבת טוגות מאולתרת (לא לדאוג, מדובר בגיקים; הם הגיעו בלבוש מלא מתחת לסדינים), לרגל מה שהיא תיארה כעבירת רף 100 מיליון המשתמשים. מארק צוקרברג, המייסד, אפילו עדכן את הסטטוס שלו ברשת החברתי בהתאם.
אבל, באורח משונה, הפרסומות של פייסבוק עצמה טוענות שיש לה רק 90 מיליון משתמשים – והנתון הזה מתנגש עם הערכות קומסקור מיולי, על פיה יש לפייסבוק 145 מיליון משתמשים. האם איבדה הרשת החברתית 45 מיליון חברים בתוך חודש? הפער מוסבר, ככל הנראה, בכך שצוקרברג והחבר'ה חוגגים 100 מיליון משתמשים פעילים. אם כך, אולי מישהו צריך לברר למה שליש מכלל המשתמשים החליטו לוותר על התענוג.
ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה
לפני כחודש, תבעה אפל חברה קטנה ממיאמי, Psystar שמה, בטענה שזו העזה למכור מחשבים שאינם מחשבי אפל תוך שימוש במערכת ההפעלה של אפל, Mac OS X. לטענת אפל, זו היתה הפרת הסכם והיא מעולם לא התירה לסייסטאר למכור את מערכת ההפעלה על שום מחשב, פרט למחשב אפל מדופלם וחתום בתפוח לבן.
להפתעת הכל, סייסטאר קמה מהרצפה, בועטת, והגישה תביעה נגדית כנגד אפל, כשהיא מאשימה אותה בעבירה על חוקי ההגבלים העסקיים. לטענת סייסטאר, על ידי כבילת מערכת ההפעלה שלה לחומרה, עוברת אפל על שני חוקים – חוק קליימון וחוק שרמן – המיועדים למנוע יצירת מונופול. על כן, טוענת סייסטאר, ההסכם של אפל איננו תקף, יש לבטל אותו, ואפל צריכה לשלם לה פיצויים על עוגמת נפש.
עוד טוענת סייסטאר שהכבילה של מערכת ההפעלה לחומרה של אפל היא זו שמאפשרת לה לדרוש סכומים שערורייתיים מלקוחות. מנכ"ל החברה, רודי פדרזה, טען שהרבה אנשים רוצים להשתמש במערכת ההפעלה – אבל אינם יכולים להקיא את הסכומים שאפל דורשת מהם. אפל, אלא מה, לא טרחה להגיב.
המידע הפרטי שלך, במחיר מציאה
שערוריות אובדן המידע בבריטניה לא מפסיקות: אחרי שהממשלה הצליחה לאבד את כל נתוני האסירים בממלכה, רכש לאחרונה אנדרו צ'פמן, איש הייטק מאוקספורד, מחשב המכיל את פרטיהם האישיים של מיליוני לקוחות בנקים. צ'פמן שילם עבור מכרה הזהב הזה, שכולל את המידע שמסרו הלקוחות כדי לקבל כרטיסי אשראי – כולל חתימות ושם המשפחה המקורי של אמם - באיביי. התענוג עלה לו 77 ליש"ט בלבד.
הבנקים המעורבים החלו, כמקובל, במחול התרנגולת הערופה – היינו, הם רצים במעגל מבלי להבין מה הם עושים – אבל לאופוזיציה השמרנית בפרלמנט נמאס רשמית משורת הסקנדלים הבלתי פוסקים. הם דורשים כעת שאובדן מידע – "בזדון או מתוך רשלנות" – יהיה עבירה פלילית, שעונשה מאסר. שר המשפטים בקבינט הצללים השמרני, ניק הרברט, אמר ש"הגיע הזמן לשלוח מסר ברור וחד משמעי לפקידים ולסוכנים המופקדים על מידע פרטי, ששוב אין זה מקובל לקחת סיכונים באופן שבו מטפלים בו. בתביעות אזרחיות אין די, צריכה להיות סנקציה פלילית." כמה, אה, שמרני מצד הרברט: האם הוא לא שמע ש"האוונגליסט הראשי" של גוגל, וינט סרף, כבר הכריז ש"אין יותר פרטיות, תחיו עם זה"?
נחות אפילו ביחס לז'אנר
התרגלנו לכך שהאקרים הם תחתית החבית האנושית. התרגלנו לקבל מיילים שמנסים לפתות אותנו להגדיל את אבר המין באמצעות הודעות דרמטיות כמו "בוש מתחיל מלחמת עולם שלישית". אבל נראה שבמאמצם הנואש לזכות בתשומת לב, אסופת החלאות והשרצים הזו הצליחה לחצות עוד קו אדום.
אתר סופוס, שמתמחה במציאה וזיהוי של ספאמים ווירוסים, עלה על תופעה מגעילה במיוחד: ההאקר שולח אימייל שמודיע לאומלל המקבל אותו ש"חטפנו את התינוק שלך. תצטרך לשלם לנו 50,000 דולרים. נשלח את הפרטים אחר כך. צירפנו תמונות של ה<לא ברור> שלך." הקובץ המצורף נקרא photo.zip, והוא מכיל לא תמונות של תינוק חטוף, אלא – הפתעה! – קובץ טרויאני. אני מחשיב את עצמי לאדם ליברלי, אבל תופעות כאלה גורמות לי להתגעגע לתקופות של חוק רחום פחות. למשל, המנהג הרומאי משובב הנפש של צליבה בפומבי.
קצרצרים
לפני שנה, מיקרוסופט ויאהו הפסיקו את שירותי המייל שלהם לאיראן, לדבריהן בעקבות סנקציות הדוקות יותר מצד ממשל בוש. השבוע יכולים האיראנים שוב לפתוח חשבונות הוטמייל ויאהומייל. לא ברור מה השתנה: מיקרוסופט איננה מגיבה והתגובה של יאהו היא אוויר ריק.
בפרשיה פרועה במיוחד, מואשמת כעת אשה אמריקנית בנסיון לחטוף גבר שאיתו ניהלה מערכת יחסים בסקנד לייף ושניסה לנתק את יחסיו איתה. נסיון החטיפה היה לחלוטין לא וירטואלי: היא הגיעה לביתו מצוידת בטייזר – אקדח הלם חשמלי – אזיקים, וסרט בידוד.
מחקר חדש מגלה שפרות לא טיפשות כמו שהן נראות: הן לא עומדות סתם בשדה, יש להן חוש מגנטי והן מכוונות את גופן כך שיעמוד מצפון לדרום. גם צבאים נוקטים בשיטה המשונה הזו. וכל זה התברר באמצעות גוגל ארת'.
כולם מדברים על היתרונות העצומים של פס רחב בסלולרי, וחברות הסלולר גובות עבורו הון עתק. בבריטניה, לכמה מהן היה היושר להודות שבעצם אין להן מושג למה זה טוב.
בהתקף נדיר של שכל ישר, אסרו הרשויות בבריטניה על אפל לשדר פרסומת לאייפון, בנימוק המיושן שהפרסומת שקרית לחלוטין. אפל טענה שהאייפון מאפשר גלישה "לכל הרשת", מה שרחוק מלהיות נכון. פרסומת אחרת של אפל, שטענה שהאייפון בטוח מאחרים, אושרה – למרות שהרשויות הגיעו למסקנה כי גם בטענה הזו אין ממש.
