אם-וויז הישראלית תביא את אמני יוניברסל לכל טלפון סלולרי
עסקה ראשונה לאם-וויז עם ספקית תוכן, בשווי של כ-3.5 מיליון דולר לשנה. החברה תפיץ רינגטונים, קליפים ותכנים של אמני יוניברסל
במסגרת ההסכם, תנהל אם-וויז הפצה של תכנים של אמנים עבור מעריצים, כגון רינגטונים, קליפים, חידוני טריוויה, תחרויות שבועיות, תצלומים והתראות הקשורים באמן. בשלב הראשון תפיץ אם-וויז תכנים הקשורים באמנים מהשורה הראשונה של אמני האולפנים כגון זמרי ההיפהופ ליל וויין, בירדמן, וההוטבויז, תחת מותג ההפצה Cash Money Mobile.
מודל ההכנסות של שתי החברות בעסקה מתבסס על חלוקת רווחים מדמי המנוי. המשתמש הסופי משלם 10 דולר למנוי, ממנו נוטלת מפעילת הסלולר כ-45%-40%, ומהסכום שנותר מקבלת יוניברסל 70% ואם-וויז 30%.
אולפני המוזיקה של יוניברסל (UMG) הם כיום האולפנים הגדולים בעולם, ומאגדים בתוכם את המותגים Decca, פיליפס,דויטשה גרמופון, גפן, מרקיורי. מערכת ההפצה תשמש את מפעילות הסלולר הגדולות בארה"ב, בהן AT&T, ספרינט-נקסטל, ווריזון, טי-מובייל ואלטל.
אם-ווייז פיתחה מערכת הכוללת מספר ערוצים להפצת התכנים, המאפשרים למשתמש הסופי לתקשר עם המערכת. מעבר לפורטל הסלולרי, ניתן לשלוח ולקבל מסרוני טקסט ותמונות. הפלטפורמה של אם-וויז מעודדת את קהל המעריצים לקחת חלק פעיל בתכנים באמצעות שיטת ניקוד, המאפשרת זכיה בפרסים כגון כרטיסים למופעים או מזכרות בחתימת האמן.
לדברי מנהלת אולפני המוזיקה של יוניברסל, סילביה רון, מרבית מהמעריצים של ליל וויין ושל אמנים דומים חיים בקהילה "סלולרית" לדבריה, שמהווה מרכיב חשוב בהכנסות שלו.
המעריצים חיים בקהילה "סלולרית". ליל ויין צילום: בלומברג
עסקה ראשונה עם ספקית תכנים
זוהי העסקה הראשונה של אם-וויז עם ספקית תכנים. עד כה עבדה אם-וויז עם מפיצות תכנים מקצועיות, כגון טאמפל, הגדולה בארה"ב בשוק זה, המנהלות את התכנים עבור חברות הסלולר. בעסקה הישירה עם ספקית התכן חוסכת לעצמה אם-וויז את דמי התיווך שנלקחו ממנה קודם לכן. בכוונת החברה לנהל מגעים גם עם ספקיות תכן אחרות כגון אולפני סוני, וורנר-ברדרז ו- EMI.
לאם-וויז 18 עובדים במרכז הפיתוח בהרצליה פיתוח. החברה נסחרת בבורסה המשנית של נאסד"ק, במסחר מעבר לדלפק (OTC.BB: MWIS). החברה נמצאת כיום במצב של איזון תפעולי, ובקרב לקוחותיה כ-50 רשתות סלולר ומפיצות תוכן, בהן טאמפל, ספקית הבידור הסלולרי הגדולה ביותר בארה"ב.
החברה נוסדה בשנת 2000, אך עמדה על סף פשיטת רגל בשנת 2004 לאחר שחברת ההשקעות דסק"ש (כיום אלרון) וקרן ההשקעות האיטלקית גרמנית סינטאק הסירו את תמיכתן הכספית בה ומרבית עובדיה פוטרו. מייסדי החברה, מתי ברודו ושי בן-אסולין, ומנכ"ל החברה, צחי סיוון, עבדו ללא משכורת משך מספר חודשים עד ששינו את המודל העסקי שלהם המתמקד בחלוקת רווחים עם מפיצות התוכן.
