גיק בשבוע: רוברט סקובל

ב-1999 יצא מניפסט קלוטריין, אחד המניפסטים החשובים בתולדות הרשת. אנשים רוצים לדבר עם אנשים אחרים, לא עם תאגידים, נטען במניפסט. בקרוב, חברות גדולות לא יוכלו עוד להסתתר מאחורי דוברים ופרסומות: "רוב החברות המסחריות (...) יודעות לדבר רק בטון מרגיע, יבשושי וחד גוני של התכניות העיסקיות שלהם, הפרסומים שלהם וה'תודה-שהתקשרת-אנא-המתן' שלהם. אותו הטון, אותם שקרים" (תרגם: חנן כהן).

בועת ההיי-טק טרם התפוצצה, והרשת הבטיחה לשנות את העולם. הרבה השתנה מאז, אבל ההבטחה שייצג המניפסט נותרה בעינה. צרכנים עדיין רוצים שידברו אתם בגובה העיניים; הם עדיין שונאים את החברות הגדולות; הם עדיין מעדיפים לדבר עם אנשים, לא עם תאגידים. ובכל זאת, מרבית התאגידים ממשיכים לפנות אלינו באמצעות פרסומות ודוברים, מרביתם מעדיפים להישאר תחת חסות המותג חסר הפנים. ואיכשהו, דווקא מיקרוסופט, אחד התאגידים הגדולים והאפורים בעולם, החליטה לשחק אחרת. לשחקן הראשי קראו רוברט סקובל.

**

יחצ"ן מסוג אחר. רוברט סקובל צילום: בריאן סוליס

סקובל, שבמשך שנים עבד כבלוגר הבית של מיקרוסופט, היה יחצ"ן מסוג אחר. הבלוג שלו, Scobleizer, לא תפקד כאסופת הודעות לעיתונות. למעשה, סקובל לא רצה לפנות לעיתונאים, הוא העדיף לדבר עם הציבור. במקום להיות ייצוגי ולהימנע מלבקר את החברה שבה הוא עובד, סקובל העדיף להיות סקובל. הוא היה, בעצם, כל מה שמחברי מניפסט קלוטריין דמיינו, וזה הצליח.

הגדרת התפקיד של סקובל במיקרוסופט נקראת "אוונגליסט טכנולוגי", גרסת עמק הסיליקון לדמות המטיף הדתי – אדם שתפקידו לעודד שימוש במוצרי החברה. אירונית, המונח הומצא במקור באפל, אבל לא נראה שלסקובל זה הפריע. הוא ואפל קרובים מילדות.

הוא נולד בניו-ג'רסי ב-1965, וגדל במרחק של קילומטר וחצי מהנהלת אפל בעמק הסיליקון. אמו עבדה עבור החברה, ובגיל 11 הוא והיא הלחימו בגראז' כמה מאות לוחות אם של מחשבי אפל II. לאחר קריירה קצרה במכירת מצלמות בעמק הסיליקון, הוא החליט ללכת ללמוד.

הוא בחר בקולג' הקהילתי של ווסט ואלי, שם למד מדעי המחשב. במהלך התואר, הוא לקח כמה קורסים בעיתונות ועבד עבור העיתון של הקולג'. אבל מחשבים, איכשהו, לא היו העניין האמיתי שלו. סקובל העדיף להתעסק בתקשורת. "זה היה ב-1989. אז הכתה רעידת האדמה לומה פרייטה, ואני הבנתי שאני אוהב עיתונות הרבה יותר ממדעי המחשב," אמר בתגובה בבלוג העיצוב אסטריקס. הוא החליט לזנוח את התואר לטובת לימודים בבית הספר לעיתונות של אוניברסיטת סן חוזה.

אבל גם את התואר הזה הוא לא סיים. ב-1993, כשהיה בן 27, פרש סקובל מהלימודים, למרות שנותר לו קורס אחד לסיום התואר. "פשוט לא ראיתי את הצורך בהשגת פיסת נייר, לאחר שראיתי שעשיתי כבר 99.99 אחוזים מהעבודה והשגתי את כל הערך שיכולתי לקבל," אמר באחת התגובות בבלוג שלו.

הוא נדד מתפקיד לתפקיד במשך כעשור, ועבד בעריכה, פרסום ותכנון כנסים. בשנת 2000, כשהיה בן 35, הוא עזר לתכנן את כנס CNET Builder.com. הוא שאל את הדוברים בכנס מה כדאי להם לכסות בכנס הבא. "דורי סמית' ודייב ווינר המשיכו לומר לי שבלוגינג הוא נושא חם", הוא מספר, "אני עניתי 'מה ל**** זה בלוגינג'?". לא הרבה זמן לאחר מכן הוא כבר פתח בלוג משלו.

באותה הזדמנות, סקובל עבר לסטארט-אפ של ווינר, User Land Software, אחת החברות הראשונות שפיתחו מערכות ניהול תוכן וכלים לבלוגים. החברה נתקלה בקשיים, ולאחר שלא קיבל משכורת במשך חודש, סקובל פרש. לאחר תקופה קצרה כ"מנהל תמיכת מכירות" בתאגיד NEC, שבה החל להשתמש בבלוגים כדי לספק תמיכה טכנית, קיבל סקובל במאי 2003 הצעת עבודה נוספת. ווי גונדוטרה, שהיה אז מנהל אוונגליזם הפלטפורמה של מיקרוסופט, הבחין בו, והציע לו לעבור לענק מרדמונד. סקובל קפץ על ההזדמנות. הוא היה בן 38.

**

יחד עם העבודה באה הפופולריות. סקובל לא היה בלוגר תאגידי. הוא שיבח את גוגל ואפל, מתחרותיה של מיקרוסופט. הוא גם לא היסס למתוח ביקורת על החברה. "זה דבר אחד להוציא מבלוגים רשימת מלים באמצעות אלגוריתם. זה דבר אחר להפוך לסוכן של ממשלה ולצנזר עבודה של בלוגר," הוא כתב כאשר MSN, רשת האתרים העולמית של מיקרוסופט, סגרה בלוג של עיתונאי סיני לבקשת השלטונות במדינה.

רוברט סקובל במשימה עיתונאית צילום: mil8 cc-by

מצד שני, סקובל היה תומך נלהב של מיקרוסופט ומוצריה, וטען, בין היתר, בזכות מערכת ההפעלה המושמצת ויסטה. הוא האדם הראשון שזכה לכינוי "SpokesBlogger", בלוגר-דובר. לאחר זמן מה הוא הפעיל את Channel9, וידאו בלוג שבמסגרתו הוא ראיין בעלי תפקידים במיקרוסופט. סקובל היה נכנס למשרדי החברה חמוש במצלמה ביתית, ומראיין עובדים. למרות התמיכה באחת החברות היותר מושמצות בעמק הסיליקון, סקובל זכה לעדת מעריצים. מפתחי תוכנות קראו אותו בקביעות, ומישהו אפילו פתח בלוג שמוקדש כולו לסקובל ולפועלו.

בראיון שנתן לסטיב רובל ב-2004, טען סקובל שרוב היחצ"נים לא יודעים על קיומו. "הם מניחים שבגלל שיש לנו קהל קטן אין לנו כוח," אמר. "יש לי רק 4,000 קוראים. לא עוצמתי, נכון? בעיקר בעולם של דן גילמורים ו-וולט מוסברגים. אבל עולם הבלוגים המבוזר מעביר אינפורמציה ביעילות".

"באז ברוגמן, המנכ"ל של ActiveWords, אמר לי שכתבו עליו ב-USA Today. הוא קיבל ראיון מעולה, מהסוג שיחצ"נים מקצועיים היו הורגים בשבילו. והוא קיבל 40 הורדות של המוצר שלו. אבל כאשר אני קישרתי אליו הוא קיבל כמה מאות הורדות. לקח? אל תזלזל בבלוגוספירה".

בינואר 2006 הוא ושל ישראל, יועץ לחברות סטארט-אפ, הוציאו ספר בשם "שיחות עירומות", שעוסק כולו בדרך שבה בלוגים משנים את עולם יחסי הציבור. סקובל כבר אסף ידע רב בנושא. בשנים שהוא היה במיקרוסופט צמח מספר הבלוגים של עובדי החברה ל-3,000, והוא הספיק להסתובב במשרדי מיקרוסופט בעולם ולראיין עשרות עובדים שונים. ואם זה לא מספיק, אשתו השניה, מרים ג'אימגמי סקובל, ושני בניו, פטריק ומילן, מנהלים בלוגים אף הם.

אבל ב-10 ביוני, 2006, סקובל החליט לעזוב. "אני אוהב את מיקרוסופט, ומיקרוסופט לא הפסידה אותי – לפחות כתומך וכחבר," הוא כתב בבלוג לאחר ההודעה על הפרישה. באותה הזדמנות, הוא דאג גם לספר – רק דברים טובים – על החיים במיקרוסופט. "איש במיקרוסופט מעולם לא אסר עלי לנסוע לכנס כלשהו, והוצאות הנסיעה שלי תמיד אושרו", כתב שם. "עודדו אותי להיפגש עם מפתחים, לא משנה איפה הם נמצאו".

"האמינו לזה או לא", הוא הוסיף, "אבל אף אחד במיקרוסופט לא התלונן בפני על הדעות שלי במשך זמן רב מאוד. למעשה, ככל שהייתי קשוח יותר כך קיבלתי יותר תמיכה. ביום חמישי ביקרתי את ג'ונתן שוורץ, מנכ"ל Sun Microsystems. ההנהלה במיקרוסופט לא אמרה על זה דבר. דמיינו שהעובד שלכם הולך למתחרה החזק ביותר שלכם לארוחת צהריים ציבורית מאוד. לא תזעמו? לא במיקרוסופט".

**

הוא הצטרף ל-PodTech.net, חברה שעוסקת בשיווק ברשת, כסגן נשיא לפיתוח מדיה. ב-25 בספטמבר הוא כבר שחרר את הפרק הראשון של "המופע של סקובל", תכנית וידיאו שבה הוא מראיין יזמים ואנשי עסקים מעולם הטכנולוגיה.

אבל גם שם סקובל לא שרד זמן רב. ב-11 בדצמבר, 2007, בגיל 42, הוא סיפר בטעות בוועידת LeWeb3 שהוא הולך לעזוב את PodTech ולהצטרף לאתר של מגזין Fast Company, מגזין לאנשי עסקים ויזמים. לאחר שחכר שטח סטודיו מ-Revision3, השיק סקובל את FastCompany.tv. הוא יצא בשתי תכניות: Fast Company Live, שאותה תיאר כ"תכנית שנעשית על טהרת הטלפונים הסלולרים"; ו-ScobleizerTV, גרסה חדשה ל"מופע של סקובל".

מעניין לציין, אגב כך, שלאחרונה נראה כי סקובל מתחרט על תשומת הלב הגוברת שהקדיש לעסקים. הוא פרסם ביום שלישי האחרון פוסט שבו הוא מפרט מדוע בלוגים טכנולוגיים, והבלוג שלו ככלל זה, מכזיבים את הגולשים: "חשבתי רבות על בלוגים טכנולוגיים ותפקידי בהם, ונעצבתי יותר ויותר. למה? בגלל שאנחנו מקדישים תשומת לב גוברת על הצד העסקי של הדברים". לדבריו, "שכתוב (או התחרות עם) הוול-סטריט ג'ורנל אינה הסיבה שבגללה התחלתי לכתוב בלוג בשנת 2000. התחלתי לכתוב בלוג משום שרציתי לחלוק את חיי אתכם (...). רציתי לעזור לאנשים אחרים לגלות דברים חדשים ולהבין כיצד להשתמש בהם טוב יותר".

כדי לעזור לגולשים להכיר אותו טוב יותר, החליט סקובל לענות לכמה שאלות נפוצות, עם המעבר שלו ל-Fast Company. "מה ההבדל בין התכניות שעשיתי במיקרוסופט וב-PodTech?" הוא שואל ומשיב: "מיקרופונים מקצועיים". התשובה לשאלה את מי הוא היה רוצה לראיין, מעניינת במיוחד. סקובל רוצה לדבר עם סטיב ג'ובס. הסיבה: "בגלל שאז אהיה גיבור בעיני בני בן ה-14"