המעצב שמאחורי פרויקט "מחשב ה־100 דולר": זרקו את המקלדות
מעבד חזק? מיותר. מקלדת? מסורת שעבר זמנה. כונן קשיח? תנמיכו את הדרישות. אם העתיד היה תלוי באיב ביאר, כל המחשבים היו מקבוק אייר ו"מחשב ה־100 דולר". וייתכן שהעתיד אכן תלוי בו
למרות שפרויקט "מחשב ה־100 דולר" של האו"ם (OLPC) נכשל, הוא הצית מהפיכה. המחשב XO, לפטופ זעיר וזול העשוי מחומרים ידידותיים לסביבה, נוצר כדי להימכר ברחבי העולם השלישי. מחירו הסופי עמד על 400 דולר, והוא לא נמכר היטב. אבל הוא יצר קטגוריה חדשה של מחשבים ניידים. Eee PC של אסוס היה המחשב הזעיר והזול הראשון שנמכר בעולם המערבי, והפך ללהיט מייד עם יציאתו בסוף 2007. אבל לדעת איב ביאר, המעצב התעשייתי שיצר את ה־XO, המחשב שלו ישיג גם את יעדו המקורי: "המחשב האישי נכשל במשימתו להפוך את המידע לזמין בכל העולם, כי הוא הגיע רק אל 800 מיליון אנשים", הוא אומר. "ה־XO הוא שיגשר על הפער".
החודש הציג ביאר תצלומים של ה־XO2, שעתיד להיות מושק רק ב־2010. כמו הדגם הראשון של ה־XO, כך גם ה־XO2 לא דומה לאף מחשב שהיה לפניו: הוא נפתח כמחברת, שבתוכה נגלים שני מסכי מגע. אחד מהמסכים יכול לשמש כמקלדת. כמו כן הוא אטום בפני מים ואבק, ומורכב באופן שמאפשר להחליף את רכיביו בקלות. "העיצוב הזה מבוסס על דרישות אמיתיות שקיבלנו מהשטח", אומר ביאר בראיון ל"כלכליסט". "במשך עשרה חודשים עקבנו אחרי 7,000 יחידות פעילות, וקיבלנו משובים מילדים וממורים בניגריה, אורגוואי, ארגנטינה וברזיל. שיתפנו אותם וביצענו אתם מחזור ארוך של ניסויים".
XO2 של ביאר, שישוק ב-2010 צילום: איי פי
קשה להאשים את ביאר (41) בשמרנות. המעצב התעשייתי עבד בעבר עבור אפל, מיקרוסופט, HP, ב.מ.וו וחברות הנעליים נייק ובירקנשטוק. בין עבודותיו נמנים כסאות, בקבוקי מים, מנורות שולחן, אוזניות בלוטות', שני מחשבים וגם מנורת תקרה ענקית המורכבת מ־55 אלף קריסטלים ושמשנה את תאורתה לפי תנועת האנשים תחתיה. מאז 2001 הוא זוכה מדי שנה בלפחות שלושה פרסי עיצוב, ובהם פרסי אינסייד מגזין וביזנס וויק. הביוגרפיה של ביאר אקלקטית לא פחות מעבודותיו: הוא נולד בשווייץ לאם גרמניה ולאב יהודי, למד באירופה והיגר לארצות הברית, מתגורר בסן פרנסיסקו ומשמש כיום כראש מחלקת העיצוב במכללת האמנות של קליפורניה. בסטודיו שלו, פיוז, עובדים 30 מהנדסים, מעצבים גרפיים ומומחי אסטרטגיה, מיתוג ואריזה.
דגם ה-XO מ-2005. נכשל שיווקית, אך חולל את מהפכת הלטופים הזולים צילום: בלומברג
מה ההבדל בעבודה עם OLPC לעומת חברות אחרות?
"כמו תמיד, ההבדל הוא בדרישות של המוצר. גם עם טושיבה עשינו לפני ארבע שנים מחשב עם צורה משתנה. אבל זה היה מוצר יוקרתי לפלח השוק העליון. הדרישות ב־XO היו, מלבד הצורה הקונפיגורציה, גם מחיר זול, צריכת אנרגיה נמוכה והתאמה לתנאי שטח קשים ולסביבה לא מפותחת טכנולוגית. זה הכתיב הרבה מההחלטות שקיבלנו". ההחלטות שביאר מתכוון אליהן הן הוויתור על רכיבים של אינטל, שלא הסכימה להוזיל אותם עבור הפרוייקט, החלפת הדיסק הקשיח בכונן פלאש ללא חלקים נעים על מנת להפחית את צריכת האנרגיה ולהגביר את העמידות, ובחירה בחומרים מתכלים, ידידותיים לסביבה ועמידים במים.
איב ביאר. הקיצוניות היא שמעניינת צילום: fuseproject "האייר הוא הישג מבחינת המיזעור. אפל תמיד היתה טובה ב'עריכה' של טכנולוגיה. בהתחלה זה נראה לא הגיוני להציע לפטופ בלי חלק מהפיצ'רים הקיימים, אבל הם הניחו שלא כולם משתמשים בהכל, ושזו הזדמנות לשנות. במקום להתחייב למפרטים של כל המתחרות, הם הלכו עם החזון הייחודי שלהם. לגבי המחשב של אסוס, אני מאמין שאנחנו זקוקים גם למוצרים כמו האייר וגם למוצרים זולים. מבחינתי, הקיצוניות היא שמעניינת, מוצרים כאלה הם העתיד: אלפיים דולר מצד אחד ומאתיים דולר מצד שני. אני לא רואה עתיד למוצרי הביניים".
סוף מירוץ החימוש
ביאר דוגל בגישת ה"פחות זה יותר". "עולם המחשבים שקוע במירוץ חימוש של לעשות הכל בגדול: מעבדים יותר גדולים, מאיצים גראפיים יותר עוצמתיים, כשהכל יותר מתחמם ודורש יותר מאווררים. זה בדיוק מה שלא רצינו ב־OLPC. אני שייך לאסכולה שמאמינה בלהוציא את מה שלא חיוני. זה קריטי. כשאתה עורך, אתה יכול להגיע לאייר של אפל או ל־Eee של אסוס. הדרך שונה, אבל בשניהם התוצאה הרבה יותר רלוונטית לצרכן".
סיפרת שהתנאי שלך לעיצוב ה־XO היה שנגרופונטה יוותר על מקש ה־Caps Lock. הוא ויתר?
"כן, וגם על ה־Num Lock. זה מתקשר בדיוק למה שאמרתי, שיש כל כך הרבה דברים במחשבים שמבוססים על מסורת ועל מפרטים קיימים. זה טיפשי להמשיך לעצב מוצרים אותו הדבר במשך 15 שנה".
בהרבה תערוכות אנחנו רואים חלופות יצירתיות לעיצוב המקובל של המחשב — אבל המחשבים שיוצאים לשוק לא משתנים בהרבה. מתי הרעיונות החדשניים יעברו מעולם התערוכות אל החנויות?
"רוב יצרניות המחשבים לא מבינות את חשיבותו של העיצוב. אפל היא היוצא מן הכלל, וההצלחה שלה יצרה הזדמנות. חברות מתנסות יותר. יש חברות שעבדנו איתן והפכו משום דבר למובילות בתחומן. למשל Aliph. אוזניות הבלוטות' JawBone שעיצבנו להם הוא האוזניה הכי נמכרת בארצות הברית, כי הוא משלב את הטכנולוגיה לסינון רעשים עם אופנה וסגנון חיים. הצירוף של אופנה וטכנולוגיה הוא נוסחת ההצלחה, ואין לי ספק שיותר ויותר יצרנים יגלו את זה".
מה הופך עיצוב למנצח?
"היחס אליו. עיצוב אינו צביעה ואריזה בסוף התהליך, אלא משהו שמתחיל עם תחילת הפיתוח, בשלב שבו מגדירים את אופן השימוש במוצר. את עמק הסיליקון עזבתי כשהבנתי שהיצרניות לא מחפשות שינוי, אלא עסוקות בתחרות עקרה של למי יש הארד דיסק יותר גדול. 'מחשב לכל ילד' עוצב אחרת. ראינו את הצרכן הספציפי, שהוא ילדים שעובדים בתנאים מאתגרים, והתמקדנו במה שחשוב להם. התוצאה היתה נפלאה לכולם. הרכבנו את המסך שאפשר לקרוא באור שמש ישיר, וכולם אמרו 'למה לי אין את זה?'. התקנו מעט זיכרון ורכיבים זולים, ופתאום לפטופ זול הפך לדבר נחשב. והכל בגלל שהעיצוב היה נוכח מראשית הפיתוח. לכן, זה לא משנה אם מעצבים משהו שעולה מאתיים דולר או מאה אלף דולר. צריך רק לקחת ברצינות את ההיבט אנושי, ולהתייחס אליו מהרגע הראשון".
מאיפה אתה שואב השראה?
ביאר חושב לרגע. "גלישה בים. וגם מהעבודה שלי כמרצה. השילוב של עבודה עם חברות בתעשייה עם גלישה וקשר עם סטודנטים מפרה אותי ומאפשר לי לשמור על רלוונטיות".
