סיכום שבוע בעולם הטכנולוגיה
הקורבן החדש של הבלוגוספירה • חוק הצנזורה עדיין כאן • צופי הטלוויזיה מזדקנים • עובדי יאהו מתלוננים • מיהו פיראט? • נפרדים מביל
ילד, של מי אתה?
הבלוגספירה העולמית מתנהגת לא פעם כמו מוטציה בין אלדד קובלנץ לרוטווילר. היא מתכווננת על נושא, נועצת בו את שיניה ולא מרפה עד שכולנו נבחל בו. הקורבן האחרון הוא טוויטר, שכבר חודשים לא יורד מסדר היום של הבלוגספירה, ולאחר שזלג לעיתונות המסורתית וזכה שם לחיבוק אוהב כזה שזכתה לו קרן פלס - שב לסיבוב נוסף בין טלפיה של הבלוגספירה, שכעת מפרגנת פחות.
אתר טוויטר בטלפי הבלוגוספירה צילום מסך: twitter.com הבלוגספירה הישראלית, להבדיל, נוהגת רוב הזמן כמו צרפתי שקנה דירת פאר בת"א; היא לא מכאן. בניגוד לפקאצות מישרא ולפו"פ בדה מארקר, הגיקים מכל הפלטפורמות נוטים להתעלם מהמתרחש בסביבה. השבוע למשל, נערך דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, שהוקדש לשינויי ניסוח פתלתלים ושוליים בהצעת החוק 892 - או בשמה המלא: חוק הצנזורה. הדיון בחוק, שהרעיש את הארץ להרף עין, מעניין כעת רק עיתונאים ועורכי דין: פרופ' יחיאל לימור ממועצת העיתונות טען שהצעת חוק 892 פוגעת בפרטיות ובחופש הביטוי, מחזירה את ישראל עשרות שנים אחורה ומעוררת בו "חלחלה". ממלא מקום ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד רון גזית, פשוט הזכיר שהחוק לא יעמוד במבחן בג"צ. אבל שר התקשורת אריאל אטיאס וח"כ אמנון כהן (שניהם חברי המפלגה ששווה מיליארדים), לבשו ארשת פדגוגית (יצחק קדמן השאיר את שלו בחוץ), ותוך שהם מתאפקים לא לצחוק על החילונים הפתיים, המשיכו לטעון שהם דואגים לילדים. מזל שיש את עו"ד יהונתן קלינגר, שמזכיר עד כמה החוק הזה בעייתי.
גם בארה"ב משוכנעים המחוקקים שתפקידם להגן על ילדים באמצעות חסימת מידע (ומשתמשים במצג שווא כדי לחזק את הטענה שזה מה שהציבור רוצה). אין סיבה שזה ייגמר, כי כמו שמציינים ב-Technology Liberation Front, צנזורה היא עניין משתלם עד מאוד. גם ל-012.
אבל אל דאגה, יש מי שירענן את זרימת הדם בעורקיה הסתומים של הבלוגספירה הישראלית: עוזריו של ארקדי גאידמק פתחו לו בלוג בתפוז. הפוסט השני הוא קלאסיקה סמנטית, שבה מסביר האיש שאינו יודע עברית כיצד נכתבים הטקסטים באתר. ירדן לוינסקי טוען שלא מדובר בבלוג, אלא באתר שיווקי דלוח; גל מור לא מבין למה בחרו בתפוז; ואורי קציר מציע לפוליטיקאים להתייחס לגולשים כאל בני שיח, לא עכברושי קלפי. אבל הכי פשוט יהיה להקים גירסה מקומית של Speechology. אפשר לקרוא לה: "דברים שרואים מכאן".
הבלוג של גאידמק. קלאסיקה סמנטית צילום מסך: www.tapuz.co.il חייבים להודות - שר התקשורת מבין בעיתונות. אכפת לו גם מילדיכם הריקניים וגם מחשבון הסלולרי שלכם. בהודעה לעיתונות מסר אטיאס, כי "החליט לאסור על החברות הסלולריות להתנות רכישת שירותי דור שלישי ברכישת שירות גלישה בפורטל תוכן" - כלומר, לחסוך לנו 20 ש"ח בחודש עבור גלישה מהטלפון. "ההחלטה", הבטיח, "תפסיק את העוול הנגרם לציבור, אשר נכפה עליו לשלם עבור שירות אותו לא צרך. אני משוכנע שמהיום, גם הלקוחות הפחות מבוססים ירשו לעצמם לרכוש מכשירים מתקדמים", קינח השר. אבל כמו שמזכיר נמרוד צוק, לאטיאס יש היסטוריה ארוכה של הבטחות שווא להיטיב עם הצרכנים. האמת שונה לגמרי: גורם בחברות הסלולר מעריך "שהחברות יוכלו לגבות תשלום אחר מלקוחות הדור השלישי, ובכך לעקוף את איסור משרד התקשורת בלי לגרום לפגיעה בהכנסות".
שעות הפנאי
מחקר שהתפרסם ב-Variety מגלה שגילם הממוצע של צופי הטלוויזיה בארה"ב עומד על 50. מאט אינגרם מדווח על דו"ח נוסף עם ממצאים דומים ומסכם בנימה אופטימית: צפויות לנו עוד הרבה כתבות על אי שליטה בסוגרים. ואם נראה לכם שהאמריקנים סובלים, כנראה לא שמתם לב למחדל המקומי שעלה לאחרונה בקשת: תוכנית "החדשות" מה קורה. פאתט.
גוגל משיקה מדיה סנטר משלה - Google Media Server, שמשולב בחבילת Google Desktop, ומאפשר לשתף מדיה בין התקנים תומכי UPnP (כמו פלייסטיישן 3). סול הנסל סבור ש"אסטרטגיית הבה-נזרוק-ספגטי-על-הקיר-ונראה-אם-הוא-נדבק" עובדת לענקית החיפוש לא רע.
עובדי יאהו מתלוננים ועובדי גוגל עורקים למיקרוסופט. ב-ZDnet מסבירים שלעבוד בהייטק זה לא גן של ורדים, אבל המגיבים בבלוג של ג'ון באטל מאשימים את המנטליות הרוסית בכל הצרות. ואם כבר באטל, הנה הצעת הייעול שלו למנהלים שרוצים עובדים שמחים: בא לכם לעבוד בסופ"ש? לכו על זה, אבל עזבו את הפרולטריון בשקט.
ראו הוזהרתם
קלינגר מבהיר למה זה טוב שההסתדרות אישרה לארגוני המעסיקים להציץ לכם במייל.
אם לא אכפת לכם מאזהרות של משפטנים אודות הכאוס שייגרם מההחלטה של ICANN, יש לכם שנה לחסוך 100,000 דולר ולקנות סיומת על שמכם. חוץ ממהפכת הסיומות, החליטו בגוף האחראי על רישום שמות מתחם לבטל את תקופת החסד שמאפשרת לרכוש דומיינים על תנאי. עכשיו יש להם זמן לברר למה אחד מבכירי GoDaddy, מרשמי הדומיינים הגדולים ברשת, מתחמן את לקוחותיו.
לחסוך כדי לקנות שם דומיין צילום: shutterstock
הגולשים האמריקנים שונאים פרסומות מקוונות, בעיקר כאלו שאינן רלוונטיות לתוכן, אך בו בזמן, מתנגדים להפרת הפרטיות הכרוכה בפרסום תלוי הקשר.
מיהו פיראט? הורידו, קראו ואחרי שתבינו שזה לאו דווקא אתם, השתמשו ב-CC. זה עשוי להשתלם.
בפינצטה
95% מהגולשים לנענע10 עושים זאת באמצעות אינטרנט אקספלורר (יותר ממחצית בגירסה 6 של הדפדפן). רן יניב הרטשטיין מאשים את האחראים על האינטרנט בישראל (מנכ"לים, עורכים, מפתחים, מעצבים - עד הש.ג.), ולמרות שהוא צודק, השאלה המעניינת היא האם הנתונים הללו אכן מייצגים את מרבית האתרים הגדולים בארץ - ובתוכם למשל את ערוצי המחשבים. אם כן - הנה פניה אישית אל הרוב הטועה: טוב פיירפוקס בלי פורטלים ישראלים מפורטלים ישראלים בלי פיירפוקס.
נענע10 פירסמו את הלוגו החדש שעיצב להם נוויל ברודי. התגובה של Yaronimus בחדר 404 ממצה חלק גדול ממה שיש לי לומר. השאר נופל תחת לשון הרע. ובמעבר חד - במסגרת חגיגות ה-15, Wired מודים בכשלונות: חמשת הדברים שאנשי המערכת חזו שייעלמו ועודם עימנו.
עכשיו גם "האייל הקורא" נסגר?
חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז פיתחו כלי שנקרא WikiTrust, כמערכת מוניטין נסיונית-חיצונית לוויקיפדיה. מרשל קירפטריק ב-RWW מתמוגג, בציינו כי דווקא הערך המוקדש לאלוהים באנציקלופדיה החופשית נכתב על ידי גולשים בעלי מוניטין מפוקפק. נו, בדיוק בשביל זה הקימו את Conservapedia.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה; אום מאליק נפרד מביל גייטס בקביעה כי לו ולג'ובס אין תחליף. ואפרופו ג'ובס: שובר הקופות החדש של פיקסאר, Wall-E, מלא במחוות והתייחסויות לג'ובס ואפל. אין מה לדבר, מונוליטיות זה תענוג.
