מחובר: נוסטלגיה כוזבת לאינטרנט של פעם

(פורסם ב-30/03/2008)

אין דבר ששנוא עליי יותר מנוסטלגיה. אותו געגוע ממאיר למקום שהיה פעם ואיננו עוד, שצובע את הפעם בצבעי פסטל מלטפים. בדרך כלל מדובר בשקר, שימוש בנוסטלגיה כנשק בידי מי שהרעיונות הישנים שירתו אותם. כי אם פעם היה נפלא, ועכשיו נורא, אז מי אשם, אם

ופתאום, לפני כמה ימים, באחד מהרגעים השקטים שנסיעות באוטובוס מייצרות, נתקפתי בגעגוע שקרי שכזה לאינטרנט של ‭.1999–1998‬ לא יודע מה הציף אותי, מה רע כל כך באינטרנט של עכשיו. התחלתי לחשוב איזה כיף היה פעם, כשרק הגעתי לרשת. מה שהיה אז, הזכרתי לעצמי, היה חופשי ומופרע הרבה יותר מעכשיו.

מי שהגיע לקהילות באתרים הגדולים, שהיו אז רק קצת גדולים, היו האנשים הכי מגניבים. היו שם כותבים מדהימים, אף שקצת בוסריים, ששלפו אחד מול השני את אקדחי השפה שלהם וירו. היה שם גם הגישוש של אנשים שהגיעו לארץ חדשה, ובדקו אם הארץ הזו תאפשר להם קצת לברוח מעצמם, לברוא את עצמם מחדש. אולי כאן החנון יהפוך לקצת ק?ל, הפחדן לאמיץ, הדחויה לנחשקת, הילד לגבר. הכל היה עמוס במתח בין מי שהיינו מאחורי המחשב ומי שהיינו מרגע שחצינו את סף הווירטואליה (מילה שתיעבנו, אבל שהיתה לה אז משמעות אותנטית‭.(‬ ואולי הדבר הכי מגניב שם היה הנון-קוּליות של הכל. כי בניגוד להיום, כשלהיות בפייסבוק היה לכמה רגעים "מגניב" גם בעולם שמחוץ לאינטרנט, להיות באינטרנט של אז היה פשוט לא ק?לי. רמת הפוזה היתה נמוכה בהרבה.

כן, נאנחתי שם באוטובוס, אלה היו הימים. היום הכל המוני ובינוני, דומה כל כך לעולם שבחוץ. לכל אחד מוצמד כבר פרצוף, וכל אחד כבר בא לרשת עם החברים שלו מהעולם האמיתי (איפה הימים שלאנשים ברשת לא היו חברים בעולם האמיתי‭,(?‬ והכל כבול בפוזה שאתה מביא איתך מבחוץ. איזה סיכוי יש לרשת של היום לקחת מישהו שכל חייו תייג את עצמו כלוזר, ולספר לו שהוא בכלל לא כזה?

זה מה שמפחיד אותי ברשת של היום: האדם שהייתי אז לא היה יכול להשתלב בה בכלל. איפה המקום שבו אנשים מכוערים בלי חברים יכולים לגלות שזה לא חייב להיות ככה, שהם לא מכוערים ושאנשים ממש רוצים בקרבתם? הרשת של פעם עשתה נסים כאלה, לא פעם ולא פעמיים. הרשת של היום? לא כזה בטוח.

אבל אני סתם נוסטלגי. נוח לי לשכוח שבעולם של אליטת כותבים, כל מי שלא היה אמון על ההתנסחות לא הורשה בכלל להיכנס למשחק. נוח לי לשכוח שגם אז היה ים של בינוניות יומרנית ומעצבנת, שהיה שם רוע וטונות של פוזה. זה לא שהיה אז כל כך טוב. זה שלי היה אז כל כך טוב.