מחובר: חרדת וידוי

(פורסם ב-18/02/2008)

סבא שלי לא יודע מה זה אינטרנט. אולי אני לא מסביר מספיק טוב, אולי זה הוא שלא מסוגל להכניס לתוכו עוד מושג הופך עולם - כך או כך, זה קרב אבוד. כבר כמה שנים, מאז שהרשת הפכה למקום שבו אני עובד, אני לא מדבר עם סבא על מקום העבודה שלי. לרוב הוא יודע

”אלנבי‭,"‬ אגב, הוא סטארט-אפ חדש שהקמתי עם שני חברים. יש לנו משרדים והכל, וקיבלנו השקעה מכובדת. זה עניין מאוד משמח ברמה האישית, ליטוף מדהים של עצמאות ותחושה מוצקה של גדילה. בחודשיים האחרונים, מאז שהתחלנו לעבוד, אני מסתובב לראשונה כמבוגר בעולם. מנקודת המבט של סבא שלי, זה היה אמור להיות יום משמח, שבו הנכד מפסיק להיות עול והופך לאיש. אבל זה לא קורה. כי לא סיפרתי לו. אני לא מסוגל.

תמיד כשמדברים על הטרגדיה של הפער בין הדורות, מדברים עליה כטרגדיה של הדור המבוגר יותר. הם נורא רוצים לדעת מה הצעירים חושבים, והצעירים הם אלה שבורחים להם. לא מדברים על הבדידות הנוראה של הצעירים, שמביאים איתם את העולם החדש אל הבית, אל ההורים והורי ההורים, ובמקום לקבל תמיכה מול קשיים ושמחה בעקבות הישגים, מקבלים מבט הורי מפוחד, זה שמביט בחיי הילדים ולא מסוגל להבין. אצלנו, האנשים האלה שמתויגים בשוק העבודה תחת "הייטק‭,"‬ המצב חמור במיוחד. כי עורכת דין צעירה שמייצגת אנשים בתיקים שקשה לאנשי עולם האתמול להבין נשארת עורכת דין. ואם סבא וסבתא מתקשים להבין את העולם באמת, לפחות המילים "עורכת דין" נותנות להם איזה שקט שכזה, עוגן ברור וקל למיקום של עולם ישן. עורכת דין זה טוב.

אבל מה עם מתכנת? מה עם איש סיסטם? לא מעט אנשים שאני מכיר, שהתאהבו במחשבים בילדותם, זוכרים תקופות ארוכות של ניסיון מצד ההורים להקים אותם מכיסא המחשב לטובת משהו "פרודוקטיבי יותר‭."‬ והיום, אחרי שכבר ברור ש"מחשבים" זה דבר טוב לעבוד בו, מה עם מי שמודיע להורים שלו שהוא מעצב חוויית משתמש באינטרנט?

בסוף איאלץ לספר לסבא שלי את הבשורות הטובות. אני אלך אליו, כאילו בביקור רגיל. איפשהו לקראת סוף הארוחה שהוא ומרים אשתו יגישו לי, אצטרך להגיד לו שיש לי חברה. ומה אתם עושים, הוא ישאל. ואני אגיד שאתר אינטרנט, כי באמת יותר ספציפי מזה יהיה מיותר. הוא יסתכל עליי עם המבט הזה, המבוהל, זה שאני תמיד מפרש כאומר לי: "למה אתה לא יכול ללכת לעבוד במשהו נורמלי? היית פעם ילד חכם. למה שלא תלך לעבוד בתור עורך דין‭.“?‬ ואני, שארגיש שם לבד וקטן ושוב חסר ערך, אזרוק את קלף יום הדין של אנשי ההייטק, זה שגרם לדור שלם של הורים להפסיק לרדות בילדיהם הגיקים ולהתחיל להשוויץ בהם מול השכנים.

"סבא‭,"‬ אני אגיד לו, ”אתה יודע כמה אני מרוויח?"